אני, כאמור, חולה,
מתישהו הבוקר הודעתי לגרגמל שאינני במיטבי, בתמורה קיבלתי "יש לך 39 מעלות? לא! אז קחי אקמול ותעבדי",
בהמשך הועלתה ההשערה שאני היפוכונדרית (כן, מותק, רק אני, אומנם יש לי שלושה חברים ממש טובים שהם רופאים אבל הדבר היחיד שלמדתי מהם זה שאם יש לך חור בקיבה את יכולה להיכנס להריון ממין אוראלי),
יותר מאוחר חטפתי שאלות כמו "תמיד את מסתובבת עם פרצוף תשעה באב?",
אחרי שהייתי אצל הרופאה (על חשבון ההפסקה שלי, חלילה שאפסיד שניה מהעבודה) והודעתי שהיא רשמה לי שלושה ימי מחלה (לחלוטין ביוזמתה, קצת אחרי שהיא גמרה להישפך מצחוק כתגובה לשאלתי "אני היפוכונדרית?") נשאלתי "מאיפה הרופאה יודעת שביום ראשון עוד תרגישי רע?" ונאמר לי "אפילו מחר את יכולה להרגיש מצויין, זו רק שפעת" (טוב שאת יודעת לאבחן בלי אפילו להקשיב לראות שלי או להציץ לגרון, תוכלי להחליף את דמניקה) ולסיום (לי, שכבר חודש וחצי מתענה מכאבי ראש ולא לקחתי חופשת מחלה בגללם) "אם נשכב במיטה בכל פעם שיהיה לנו כאב ראש קטן לא נעבוד אף פעם".
בין לבין חטפתי גם הערות על יכולת הניקוי שלי, ברמה של "הייתי צריכה לשוחח עם אמא שלך, מה היא חשבה? שתהיה לך עוזרת?".
נפלאה, סביבת העבודה שלי, אתם לא חושבים?