אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב (עלאק)
נכתב ב9/9/2003 16:53
במקום שיר בלב יש לי דמעות בעיניים, נפלא, לא?
היה לי יום מאוד קשה בגן: ראשית פיזית, כי כל הזמן היו לי סחרחורות וחמש פעמים חשבתי שאני ממש הולכת להתעלף, וזה למרות שממש חיפפתי ולא ניקיתי כמעט כלום, אפילו לא את השירותים שמנקים כל יום. לחלק מזה גרמה הכוויה שהצלחתי לעשות לעצמי אתמול (לעולם אל תחזיקו ביד צלחת שעמדה קרוב לגז דולק כמה דקות טובות), לחלק מזה בטח גרמו הסחרחורות, לחלק מזה גרם חוסר השינה שלי, השאלה האם כל הגורמים הללו ייעלמו מחר וארגיש (פיזית) נפלא?
שנית נפשית, אני לא מבינה מה רוצים ממני, ובכלל הייתי חסרת סבלנות, אז צעקתי בחוסר נחמדות על כל הילדים, שזה ממש לא לעניין, ואח"כ גם קיבלתי הטפת מוסר מהמטפלת השניה על חוסר הסבלנות שלי, ועל הטעויות שעשיתי, ובצדק, האמת, כי לא התנהגתי היום בהגינות לילדים, אבל לכל הרוחות, אי אפשר לצפות מהבנאדם לעבוד חצי חולה ולהיות בסדר.
שלישית מחשבתית, כי אני מרגישה שלא הכניסו אותי כמו שצריך לעניינים בגן, אם הגישה היא לשבת ולראות וככה ללמוד למה לוקח לכם שלושה שבועות להגיד לי את זה? אם יש דברים שתמיד אסורים או תמיד מותרים למה לא לעשות לי רשימה מראש? אם יש ילד שיש לו בעיה כשנוגעים בו למה אני צריכה לגלות את זה כשאני נוגעת בו? בשביל מה ישבתם איתי לפני תחילת העבודה אם לא בשביל לעדכן אותי בכל הדברים הללו???
ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות, ללכת להתבכיין לאחראית שעדיין לא ברור לי למה אני שם ומה רוצים ממני? הרי כבר הבהירו לי שאני תקועה במקום הזה או יוצאת מהחינוך (לא שהסבירו למה...), לנסות ולראות אם ההצעות שהציעו לי היום יעזרו? לראות אם מחר ארגיש פיזית יותר טוב למרות שהדבר היחיד שאני מרגישה כרגע הוא רצון להיכנס למיטה ולא לצאת עד שבת? ועכשיו גם הגרון כואב לי... ויש לי תור לרופא שיניים מחר... האמנם אני הבת אדם הכי חסרת מזל ביקום? (לא, אל תתנו לי דוגמאות של אנשים במצב רע יותר, אני יודעת שהם קיימים, אבל ריגשית אני מרגישה האומללה ביותר).
אני רוצה הביתה, אבא ואמא, וזה כמעט ולא קורה (מספיק שנים הם אכזבו אותי בכדי לדעת ששם לא אמצא נחמה ברגעים קשים), או רחוק מכאן, בבקתה בשומקום.
לחיי המחר, אולי יהיה יותר טוב, לא נראה לי שבאמת יכול להיות יותר גרוע (אלא אם יעקרו לי מחר שן... זה בהחלט ינצח את היום).
תוספת: האם אני מתחלה? האם באופן בלתי מודע אני גורמת לעצמי לסיבות שלא לעבוד כי רע לי שם? האם אני משתגעת?
החלטה: כשיהיו לי בבר הקבועים חמש בלוגים שווים אני אפרסם גם אותם ברשימות משמאל. שמורבטל
זה לא לקח הרבה זמן והנה התמוטטתי לי. לא יודעת ממה זה בא, אולי העובדה שבבת אחת גם הורדתי אוכל (דיאטה שנתנה לי הדיאטיקנית בקופ"ח) וגם העלתי רמת פעילות (סיפרתי לכם שהעבודה בגן מאוד פיזית? הגן ע-נ-ק יותר ממה שאתם רק יכולים לדמיין, הוא יותר גדול מהבית שלי, הוא בערך כפול מהבית שלי, ויש חלקים ששוטפים יום יום כמו אזור האוכל, הסדנא והשירותים ובנוסף בכל יום שוטפים עוד אזור נוסף, לשטוף פירושו כמובן לסדר ולאבק ואז לשטוף, ומלבד זה מביאים אוכל, מאכילים אותם שלוש פעמים, וכמובן מתרוצצים אחרי הילדים ומפשרים ביניהם כל הזמן).
בכל מקרה, אני חולה, בבית, לא ממש חולה, פשוט לא מפסיקות לי הסחרחורות, אז ציוו עליי לנוח ולא לעבוד, לפחות יומיים, אפשר גם שלושה, ולעשות ביום ראשון כל מיני בדיקות שיישלחו למעבדה.
הבעל עובד השבת, 12 שעות עבודה, ככה זה כשיש גיוסים בקיבוץ, אז אני אהיה לבד אצל ההורים שבנחמדותם הרבה באים לקחת אותי וגם להחזיר (זה לא שאין לי רישיון נהיגה או מכונית אבל כשלבנאדם יש סחרחורות בלתי פוסקות לא נראה לי שכדאי לו לנהוג לבד 80 קילומטר לכל כיוון).
אני קצת מתגעגעת לילדים, קצת נהנת מהמנוחה, וקצת מתגעגעת לימים שבהם עשיתי מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, קשה לוותר על החופש הזה גם אם הוא היה מאוד מעיק רוב הזמן.
מוזר שכל מי שעובד רק רוצה חופש, וכל מי שבבית רק רוצה לחזור לעבוד, מה שמחזיר אנשים תמיד לשאלת המליון דולר ("אם תזכה במליון דולר האם תשב בבית ותתבטל?"), אני מאמינה שבמקרה שלי אני אצא לראות עולם וללמוד, אבל יודעת שחוסר עבודה יכול להיות דבר משעמם ביותר, אולי התנדבות היא התשובה למקרים שכאלה, אבל רוב המליונרים מתנדבים רק בהכנת נשפי צדקה, לא? (הנה חשפתי את הסטיגמות שלי...).
שבת שלום ורבת מנוחה לי, ולכולכם (מלבד לבעלי, כי ברכה שכזו למישהו שיעבוד בשבת 12 שעות רצוף זה לעג לרש).שמורבטל
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר?
את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית רשימת פוסטים בקטגוריה
