רטובה מכף רגל עד לראש
נכתב ב8/7/2004 17:42

היום היה יום קצף וקצפת.

בעברית זה אומר שהם שיחקו בשולחנות עם קצף גילוח

ואז נכנסו עם בגדי ים לגיגיות מלאות סבון וקצף (שנוצר בעזרת סבון נוזלי) שם הם שיחקו להנאתם ומדי פעם חטפו ממני שפריצי מים.

בארוחת צהריים ובארוחת ארבע עם קיבלו קינוחים עם קצפת

בקיצור - יום של כיף.

כדי שיהיה גם חלק חינוכי במפגש הצהריים קראתי להם את "גברת בטן" (בכל פעם שהיה כתוב עוגה או גלידה הוספתי את המילים "עם קצפת", שיהיה קשר ישיר ליום) ואז ערכנו דיון מהותי בשאלה "למה קודם אוכלים את האוכל ורק בסוף את הקינוח?", היה מרתק.

כשהם היו בגיגיות אבא של דרדסינדרלה בא לקחת אותה, בדיוק השפרצתי על הילדים עם צינור והוא אמר בגעגוע "גם אני רוצה", נו, טוב, לא יכולתי להתאפק, אז הוא קיבל שפריץ מים די הגון (הוא מבוגר ממני באולי שלוש שנים ויש לנו קשר שהוא בעיקר חברי, אם כי לא קרוב מאוד), אחרי שהבת שלו קפצה עליו וחיבקה אותו הוא היה חצי רטוב.

בתמורה, הוא עזר לי לרוקן את הגיגיות כשהילדים נכנסו לגן, ואחת מהן הוא פשוט רוקן עליי (!!)

מזל שהבית שלי מילימטר משם, אז אחרי הכל הלכתי להתנגב ולהחליף בגדים.

כבר שכחתי כמה כיף זה מים ככה סתם באמצע יום חם.

חוצמזה הילדים הלכו השבוע לשני שיעורי שחיה, וגם עשינו להם יום ספרים - כל אחד הביא ספר אהוב מהבית והקראנו להם אותם, הם עשו סימניות משלהם וגם הכתיבו לי סיפור שכתבתי באגודת דפים והם איירו אותו, ובמפגש הצהריים הקראתי להם את כל הספרים שהם יצרו, בנוסף זה "נפל" על היום השבועי בו הולכים לספריה אז ביקשתי מהספרנית ללמד אותם איזה סוגי ספרים יש באיזה מדף (האזור של הילדים מחולק ל"ספרי חיות" "ספרי אגדות" "מדע" "שירים" וכו'), היה ממש נחמד והם מאוד נהנו, אני ממש מקווה שחלקם יצמחו להיות אוהבי ספר, יש להם את כל התנאים לזה בגן.

וביום אחר היינו אמורים לצאת לטיול לפינת חי אבל היה חמסין אז הבאנו את פינת חי אלינו - עשינו עבודה בגואש עם שבלונות של חיות, עשינו מסכות של חיות, צבענו במרקרים ציורים של עופות (במרקרים כי אלו דפים עם רקע שחור והחלק לציור לבן) ולקראת ההליכה הביתה איפרנו אותם כמו חיות.

החופש הזה ממש כיפי, אחרי שנה של ייסורים אני סופסוף נהנית מהעבודה.

(וזהו, נוסעת למיני-קניות, רק סנדלים וכרטיסי ברכה בעיר הכי קרובה, כי חם להסתובב ממש.

אה, אני גם צריכה להחליט על תפריט לשבת ולדאוג שיהיה לי הכל, רק שאין לי מושג מה אני הולכת לבשל, לא יודעת מה בא לי, מרגישה בנאלית והכל)

צרידות
נכתב ב29/6/2004 16:19

הגרון של יצרוד מרוב צעקות על הילדים.

מצחיק, תמיד הייתי אנטי חינוך בצעקות, והנה אני עושה את אותו הדבר

היום הייתי ממש מגעילה אליהם

וזה לא משנה בכלל שרוב היום הם קיבלנו ממני ליטופים ונשיקות וחיבוקים וחיזוקים חיוביים

משנה הילדה שהעפתי למיטה כי היא עיצבנה אותי

משנה הילד שדחפתי (לא חזק, לא הכיתי או משהו, אבל כן דחפתי, שזה ממש לא במקום) כי הוא לא הלך לאיפה שאמרו לו

משנה הילדה שכרגיל התכסחתי איתה

אני יודעת שילד צריך גבולות, אני יודעת שאצל שתי הבנות שהזכרתי כאן מדובר במתיחת החבל ובלנסות אותנו ושהייתי חייבת לעמוד על העקרונות שעליהם מושתת הגן (אצל האחת - זמנים שונים לפעילויות שונות ואצל השניה אי סבילות להשתוללות מטורפת שגוררת אחריה את כולם) אבל אני גם יודעת שאם לא היה כ"כ נמאס לי מהמקום הטיפול שלי היה יותר רגוע, יותר סובלני.

sword כתבה פעם על המטפלת שהרסה לה את החיים, אני לא אהרוס לאף אחד את החיים, אבל חייבים לציין שהשיטה הקיבוצית של לשים אדם שמחפש תפקיד בתפקיד שצריך אדם היא שיטה שהורסת גם את האדם שמגיע לא פעם למקומות שלא נכונים לו וגם את האנשים שהוא עובד איתם, ולא פעם מדובר בילדים, שיטה מטומטמת, שמסבירה חלק גדול מחוסר המוטיבציה של הקיבוצניקים, דבר שדיסקסנו פה לא פעם לאחרונה.

די, מחר וזהו, גרגמל איננה, חופש הוא אווירה שונה, משהו אחר, יהיה כיף, חייב להיות, כי אין לי הכסף או היכולת לשקוע שוב בדכאונות.

ורק תחזיקו לי אצבעות שלא ישאירו אותי בחינוך עוד שנה.