העבודה היא חיינו, אבל לא בשבילנו
נכתב ב1/10/2003 21:02

  סיבות להישאר בעבודה:
 
הייתי בבית מספיק זמן, ממש לא בא לי עוד.
אני לומדת להיות חרוצה.
אין עבודה שלא מכבדת את בעליה.
לא כדאי לעשות בעיות בקיבוץ בשנת המועמדות.
אני אוהבת את רוב הילדים.
אני יכולה ללמוד הרבה דברים שיהיו חשובים כשלי יהיו ילדים.
מאז שהסייעת התחלפה הרבה יותר טוב לי שם.
אני זזה המון, גם מתעמלת וגם משלמים לי (עלק) על זה.
ממילא במקצוע שלי אין לי עבודה, וספק אם אי פעם תהיה שוב, אז אם כבר לרכוש מקצוע חדש למה לא את זה?
אני עובדת דקה הליכה מהבית, במקום שמאפשר לי לבדוק דואר או לראות רופאה באמצע היום בלי בעיה.
 
סיבות לבקש לעבור תפקיד:
 
אני לא רואה את עצמי שורדת שנה שלמה, יום אחרי יום בעבודה כ"כ חדגונית ומשעממת.
קשה לי, פיזית, עם כל הנקיונות הבלתי פוסקים הללו.
אין לי את הסבלנות הנדרשת מול הילדים.
רק מלחשוב שעוד חצי שנה יש נקיונות לפסח אני חוטפת צמרמורת.
השמש עושה לי רע, ויוצאים איתם לשמש לא מעט.
אני ממש לא אוהבת (מקצועית, לא אישית) את הגננת שהיא בעצם הבוסית הכי ישירה שלי.
החופשות הן הזמנים הכי גרועים, כי השעות לא מתקצרות אבל מספר האנשים בכח פוחת.
אני מרגישה ממש מבוזבזת, עם תואר ראשון בתחום שאינו קרוב לחינוך, להיות המנקה של הגן.
גדול עליי, פשוט גדול עליי כל מה שמצפים ממני שם, לא כל אחד מתאים לכל תפקיד.
יש כמה ילדים שבא לי לחנוק.
נורא קשה לי עם האוכל, בגלל בעיות הכשרות וכל זה.
מבאס לי, אני מחכה כל יום שהשעות יעברו ואפשר יהיה ללכת הביתה רק כדי לבלות עוד שעתיים-שלוש בהתאוששות, אין לי ממש זמן לעצמי ולבעלי בגלל העבודה.
(ומצד שני, אם אכן יש לי בעיה בבלוטת התריס אז אולי עוד חודשיים המצב ישתפר, כי אני כבר לא אהיה עייפה כל הזמן).
 

התהיות הבלתי נגמרות...

שלגיה ושלושה עשר הגמדים
נכתב ב25/9/2003 17:38

אני היא שלגיה, כמובן, והאמת? עם עור בהיר ושיער שצבוע כהה התפקיד תפור עליי בול (מלבד השפתיים והיופי, אבל שניים מתוך ארבע זה מספיק).
 
הגמדים הם ילדי הגן (חובה וטרום חובה, אם שכחתם), שיקבלו בזאת תוארי דרדס (למרות שבזמנו תיעבתי את הסידרה):
 
דרדשכל הוא החכם בחבורה, בעיקר כשזה מגיע לחשבון, חכם חכם אבל העצבים שלו בהחלט רופפים, לפעמים הוא המלאך של הגן, אבל יש ימים שהוא יותר בראש של "אל תנשום עליי".
 
דרדשרוך היה אמור בכלל להיות בכיתה א', אבל נשאר עוד שנה, מסיבות רגשיות, אלו מילים יפות שבעצם אומרות שהילד לא מספיק להציק לכל העולם, בגן מכנים אותו "סופר בוגר" ומנסים להפוך את המינוס לפלוס, ניחא...
הוא ארוך ורזה, שרוך אמיתי.
 
דרדשובב הוא ליצן, כל הזמן מנסה להציק, הוא חדש בגן, ומגיע מהעיר הסמוכה, כשהוא נפגע חבל"ז אמיתי.
 
דרדסיפורית מכל דבר עושה סיפור, שלרוב נגמר בבכי, היא חייבת להיות זו שמתחילה ראשונה את המשחק, זו שמערבבת, זו שמחלקת, ואם לא - חצי שעה דמעות.
 
דרדסיבוכית היא האהובה עליי ביותר, בת למשפחה בעייתית (הורים פרודים, אחות אחת ועוד חצי אחות שגרה עם הסבא פה בקיבוץ, אבא חולה נפש, אמא ששוכחת תמיד שיש משהו בגן וכן הלאה), ילדה יפיפיה, עם לב מכווץ, מרוב עלבונות שהוא כבר ספג, אני חושבת שהיא לומדת לאט לאט שלפחות בגן יש מישהי שאוהבת אותה, השאלה היא אם זה יספיק.
 
דרדרתינוק היה צריך להישאר עוד שנה בגן, לפני התנהגותו, הוא חצי יום ישנוני, וכל דבר קטן גורם לו לבכות, הוא ממציא חוקים לכל המשחקים ולא מבין מהם החוקים בגן, הוא חמוד, אבל צעיר מידי.
 
דרדקפדנית מאוד מתעצבת אם משהו לא הצליח לה במאה אחוז, היא מנקה שעה את השאריות מהצלחת בתום הארוחה, ואוכלת כמו ציפור.
 
דרדשקרן הוא הילד היחיד שבכלל לא הצלחתי להתחבר אליו עד היום, הוא לא השקרן היחיד בגן, אבל התדירות שלו מוגזמת, ויש בו משהו שתמיד מרתיע אותי, אולי זה יעבור, אולי לא.
 
דרדשיפוטית עושה לי כל יום משפט על הבגדים והכובעים שלי, האם הם מספיק צבעוניים, לילדה יש חו אופנתי מפותח ועולם פנימי עשיר לא פחות.
 
דרדשירה לא מספיקה לשיר, לא משנה מה היא עושה, השירים מתלווים לריחופים, כך שהכל לוקח לה כפול זמן ממה שהיית מצפה. היא חמודה אמיתית וגם אותה אני מאוד אוהבת.
 
דרדשמרומרחק לא אוהב כשנוגעים בו כשהוא לא מוכן, לא אוהב להירטב, לא אוהב לטעום דברים חדשים, ואוהב מאוד להחמיא למטפלת אם היא היתה טובה אליו או לקלל אותה אם היא היתה קשוחה איתו, אין יום שהוא לא מרביץ למישהו, אבל נראה לי שלאחרונה הוא מתחיל להתמקם בגן.
 
דרדסינדרלה היא בעצם סנדרלה הפוכה, בת ראשונה אהובה שפתאום הוריה נפרדו, שמעתי ששנה שעברה היו איתה הרבה בלגנים, השנה היא יחסית בסדר, מלבד בשעת השינה.
 
דרדשיגועית אוהבת לשגע את כולם, לצחוק ולהצחיק, לשחק אבל לא להפסיד, נראה איך היא תהיה עכשיו, כשגם ההורים שלה נפרדים.
 
גרגמל היא כמובן הגננת, שאולי ראוי להקדיש לה פוסט משלה, היא לכאורה הגננת המושלמת ומאוד קפדנית עם הצוות בנוגע לילדים, אבל בת'כלס היא כבר כמה פעמים השאירה אותם לבדם (כמו היום בשעת השינה, או כשהם חוזרים מטיול) מעשה שבעיניי הוא ההכי לא אחראי שאפשר.
 
חדחתול היא הסייעת שאיתי, לא זו שעליה סיפרתי בעבר, אלא אחת אחרת שחזרה לגן מהגנון, היא כמו חתול - שמנה אבל יודעת לזוז במהירות, מעוררת אהבה והערצה ממבט ראשון, נראה לי שיהיה לנו טוב יחד.שמור   בטל