נסיכה? לא בטוחה, עם כינים? בוודאי
נכתב ב15/3/2004 16:41

כן, כן, הם שוב כאן.

אני חושבת שאני עושה קרחת...

מה אני בדיוק עושה?
נכתב ב14/3/2004 18:23

גרגמל הולכת ומעיקה יותר ויותר, מחר שיחה עם האחראית חינוך כי היום היא עברה כל גבול אפשרי (גרגמל, לא האחראית).

מאידך גיסא, הייתי בראיון אחד שבוע שעבר, ומחכה לי עוד אחד בסופו של השבוע הזה, אם הראיון משבוע שעבר היה מוצלח יקראו לי ליום או יומיים של התנסות, בסופו של השבוע הזה הראיון יכלול מבחן, עכשיו - שנתיים שלא תכנתתי, וכשאני חושבת על זה ברצינות אין לי שום חשק לעשות את זה שוב (מטומטמת, הא?), כלומר הריגוש של מציאת בעיה ופתרונה וכל זה ממש חסרים לי, אבל המחשבה על לבלות את ארבעת הימים הקרובים ברענון שפות בהן לא נגעתי שנתיים ולמידת אחת חדשה ברמה מינימלית כלשהי גורמת לי רצון להקיא, על מי אני עובדת פה בדיוק? אני לא רוצה לבלות את מעט הזמן החופשי שלי בללמוד משהו.

נשאלת השאלה - למה?

האם העבודה האחרונה עשתה לי כזה אנטי מתכנות?

או אולי לא בא לי להשקיע 4 ימים את הנשמה רק בשביל לגלות שכמובן לא קיבלתי את העבודה?

אולי זה רעיון המבחן שגורם לי לסיוטים, עצם העובדה שיבחנו אותי, כאילו, עברת 12 שנות לימוד, ועוד שלוש שנות תואר, למי יש כוח לבחינות עכשיו?

אולי אני חוששת שבאמת מגיע לי שלא לעבוד, שבצדק פוטרתי פעמיים מעבודה בתכנות? שבעצם אני גרועה בזה ורק בתקופת הגל והבועה הצלחתי למצוא עבודה כי אז כל אחד הצליח?

לא יודעת, רק יודעת שאיך שניתקתי את הטלפון לא הרגשתי שמחה על הצ'אנס אלא חרטה וחוסר חשק לשבת ללמוד (והנה אני פה משלימה חודש+ בבלוגים במקום להתחיל, במקום לקחת את ה-'צאנס שסופסוף הגיע).

אולי זה סתם חשש מהלא נודע?

ואולי הזדקנות, אחרי ככלות הכל אני כבר נשואה, ברור לי שבעוד לא הרבה זמן גם הילדים יגיעו (בכ"ז תוך שנה אני בת 30), ואני לא רואה איך אני אוליד ואתכנת גם יחד, פשוט לא רואה את זה קורה, והגיע הזמן שאמצא לי מקום חדש שיהיה שלי לא לכמה חודשים אלא לכל השנים, לא?

אבאל'ה

אני בפאניקה

בפאניקה מהסיכוי

בפאניקה מהצורך להוכיח שצדק הבנאדם שנתן לי סיכוי לבוא להיבחן בכלל

מפחיד.