גרגמל
נכתב ב10/11/2003 16:17

(גרגמל = הגננת).

1. 13 ילדים, לארוחות היינו יושבים בשלושה שולחנות, כל מטפלת עם ארבעה ילדים (וחדחתול עם חמישה).

לאחרונה הוחלט בין חדחתול הסייעת וגרגמל הגננת לרדת לשני שולחנות בלבד.

בשולחן אחד יושבת חדחתול עם שבעה ילדים, בשני אני עם שישה ילדים, גרגמל שאמורה להיות הדמות המחנכת הגדולה בגן (היחידה עם תואר ואישור של משרד החינוך) לא יושבת לשולחן, "נראה לי מיותר", לעומת זאת היא מתיישבת לפעמים לאכול במקום הפנוי בשולחן שלי ואומרת לי למי אני שמה יותר מידי, למי אני מוותרת פחות מידי וכדומה, או במילים אחרות - לא בזין שלה לשבת עם הילדים בשולחן משלה (סליחה מכל מי שחשב אותי עד היום לטהורת לשון, אני לא!), אבל היא לא באמת סומכת עליי עם הילדים בשולחן שלי.

היום היא גם שמה לשני ילדים מהשולחן אוכל בצלחת, שניהם לא הצליחו לסיים את המנה, אחד מהם הוא דרדשקרן, ילד שבאופן קבוע מחסל לא רק את המנה אלא גם תוספת, הכמות האסטרונומית שהיא שמה להם הולכת יופי עם זה שבאופן קבוע היא טוענת שאני שמה לילדים יותר מידי אוכל בצלחות, במיוחד בצלחת של דרדשקרן ושל דרדשיגועית.

2. ביום שישי, עשר דקות לפני שהגיע זמני ללכת לחדר האוכל ולהביא ארוחת צהריים, גרגמל ביקשה שאוציא כמה משחקים לילדים, הוצאתי משחק מגנטים (משחק ליחיד, כל הילדים יודעים לשחק איתו) וקיבלתי מגרגמל הוראה להחזיר אותו ולהוציא משחק שהילדים לא מכירים, כדי שאשב איתם, הסתובבתי בחזרה לארונית והוצאתי את "גן המספרים" (משחק שאני מאוד אוהבת והילדה שחיכתה למשחק עוד לא מכירה אותו), שוב גרגמל החזירה אותי, תהרגו אותי אבל לא הבנתי למה, בסופו של דבר היא הורתה לי להוציא גם את משחק המגנטים וגם את גן המספרים, מי שיכול להבין אותה יקבל נקודה.

אבל השיא היה שאחרי סיבוב ההחזרה השני היא התחילה לכעוס שאני עושה לה פרצופים, באמת שאין לי מושג אם עשיתי פרצוף, הייתי שפוכה משבוע עבודה, מלהתחיל שעה יותר מוקדם, מהכל, כשאמרתי לה שאני פשוט גמורה וזה לא פרצוף היא הביעה אי-אמון ותו לא.

3. הבוקר היתה שיחת טלפון מבית הילדים הסמוך, הפרטים לא משנים, משנה שאני עניתי ושבכדי לענות שאלתי את גרגמל כמה שאלות שבעצם העבירו לה את תוכן השיחה.

יותר מאוחר הסתבר שהיא הבינה את התוכן לגמרי הפוך, ולכן לקחה את הילדים למקום כלשהו בלי לבדוק, רק בשביל לחזור לאחור בלי כלום, כשהיא סיפרה לי שהיא הבינה הפוך משיחת הטלפון אמרתי בתמיהה "איך? אמרתי לך בדיוק מה שאמרו לי", התגובה היתה "למה את מתגוננת? אני לא תקפתי! אי אפשר לדבר איתך בכלל!", היא הלכה, גם אני הלכתי, מצידי היא יכלה באותו הרגע ללכת לעזאזל.

4. סדר היום והתפקידים בנוי ככה שכשהילדים בחצר אני מנקה את מה שצריך לנקות באותו היום + את השירותים, לעיתים יוצא לי גם לצאת לחצר לילדים אח"כ, בשבילי אלו רגעי הרוגע (עד כמה שפתירת סכסוכי ילדים על ימין ועל שמאל הם רוגע), בשבילה אלו רגעי עבדות - "רדרל, את צריכה לנכש, לגרף, לנקות ובאופן כללי לזוז ולא לשבת בנקודה אחת", בשישי היא הכריחה אותי לקרצף במטאטא קשה מדרכה ושביל אספלט, מיותר לציין שאחרי הגשם הם נראים כאילו שנה לא ניקו אותם, אפילו אני שעשיתי רק שירות לאומי יודעת שלעבודה שכזו יש רק שם אחד - "עבודת רס"ר".

5. היא מצפה שה-כ-ל יהיה מוכן דום בשניית בואה, שהמים ירתחו בול בשמונה כדי שהיא תוכל לעשות מייד קפה (היא גרה עוד ארבעה בתים ממני, לא ממש רחוק מהגן), שאת כל הסדנא נסדר ביום לפני וכן הלאה, כל זה כמובן בשביל שהיא תוכל לבזבז לנו לפחות שעה וחצי ביום על התלבטות מה נעשה היום באופן מיוחד, ואני לתומי חשבתי שהיא עובדת חצי מהשעות מתוך הבנה שבבית היא מכינה דברים, מסתבר שאפשר גם אפשר לאחוז את המקל משני הכיוונים, לאכול את העוגה, להשאיר אותה שלמה וגם לרזות.

6. לפני שציוותו אותי לגן, וגם בשיחה הראשונה איתה, אמרתי שזה לא גיל שמתאים לי, אחרי שבועיים אמרתי שהעבודה הזו לא בשבילי, שכנעו אותי ששבועיים זה לא מספיק זמן לשפוט, אחרי חודש אמרתי שאני עדיין חושבת שהעבודה הזו לא בשבילי, אמרו שזה עדיין לא מספיק, אחרי חודש וחצי אמרתי שזה לא זה, אמרו לי לקחת עוד שבועיים ולהחליט סופית, אחרי חודשיים אמרתי "לא" חד משמעי, אמרו לי שאין משהו אחר, שכל המקומות כבר צוותו, שהשקיעו בי חודשיים של לימוד וזה לא הוגן (עלאק השקיעו, הרי עבדתי בפרך בזמן הזה), שאני אגיד תודה ומה לא, והעיקר שגרגמל כועסת שרק אחרי חודשיים אמרתי לא  פסוק.

7. יום אחד היתה לה אורחת, לא יודעת מי, היא עמדה איתה שעה (על השעון!) בחוץ ודיברה, אתם יודעים כמה ילדים נוטים להשתעמם כשלא ברור להם מה עושים עכשיו?

8. היא לא מרוצה מהקצב שלי, אני לא מרוצה מחוסר האחריות שלה, למה לכל הרוחות שנישאר תקועות יחד?

(9. ועכשיו הודיעו לי שמחרתיים היא רוצה לדבר איתי, מעניין מה לה יש לאמר).

חינוך קיבוצי מתקדם
נכתב ב29/10/2003 18:15

סוס אתגרה אותי, והנה התוצאה:

בבוקר הילדים באים, הם צריכים למצוא לעצמם משחק להתעניין בו (אפשרי: משחקי קלפים למינם, משחקי מחשב לימודיים, פאזלים, הרכבות שונות, ועוד ועוד).

אסור לרוץ בגן, ולכל משחק יש מקום משלו - רצפה או שולחן, חייבים לשבת על הטוסיק אם יושבים ליד שולחן.

אח"כ יש מפגש (כלומר ריכוז), כמובן שבשלב הזה צריך לשבת יפה, להקשיב, לענות, לא להתפרץ.

אח"כ יש אוכל: חייבים לבחור גבינה או קוטג' ואיזה ירק, אפשר לאכול עם זה טונה וגבינה צהובה, יש יוצאי דופן שמוותרים להם על גבינה אבל רק אם ברור שהילד לא יאכל אותה בכל מקרה, אחרי זה מקבלים לחם עם משהו מתוק שצריך ללמוד למרוח לבד, לפחות חצי פרוסה.

אח"כ יוצאים לחצר, כולם בבניות שלהם, או שכולם במגרש המשחקים, לא משנה מה, אבל כולם ביחד, אי אפשר להיות בתוך הגן כשהילדים בחוץ (יש לזה גם סיבות טכניות של ניקיונות, הכנת דברים ועוד).

בשלב הבא יש סדנא, ואנחנו דואגות שכל ילד יעשה הכל, לאו דווקא כל יום, אבל שלא יקרה מצב שילד אחד לא צייר בגואש שבוע שלם, למשל.

אח"כ משחק חופשי בפינות, ובסופו סידור הפינות.

אח"כ יש ארוחת צהריים, וחייבים לאכול את המנה העיקרית (נניח עוף) ואת התופסת הראשית (נניח אורז), חוצמזה יש עוד ירקות מבושלים וסלטים ותוספות שעליהן כל אחת כן או לא מקפידה כרצונה (לכל מטפלת יש שולחן משלה בשעת האוכל).

אחרי האוכל שוב יש מפגש.

ואח"כ הולכים לישון, גם ילדים שלא נרדמים חייבים להיות בשקט במיטות במשך שעה שלמה, בהתחלה יש קלטת שתעניין אותם, כשהיא נגמרת אין כלום.

אח"כ נועלים נעליים, באים להסתרק (הבנות), אוכלים ארוחת ארבע (צ'ופר כלשהו שאיננו חובה), שומעים סיפור או רואים טלויזיה, מי שלא רוצה יכול לשחק במשחקים השונים שבגן, או לצייר וכדומה, אסור לצאת החוצה או להשתולל סתם.

לפעמים יש טיול, שיעור מוזיקה או תנועה, ספריה וכן הלאה, אבל החוקים בכללי לא משתנים.

מה עוד?

אסור לצעוק, אסור לעצבן ילדים אחרים, אסור להיות איטיים או רחפניים, חייבים לשתות מדי פעם, מותר לדבר בשעת האוכל (כשהפה לא מלא), אסור להתיז מים או להעיף חול, אסור ואסור ואסור ואסור.

נראה לי שאחת הסיבות שרע לי שם זה הצורך לכפות על ילדים דברים שאני לא תמיד מאמינה בהם (כמו החובה לאכול כל מיני דברים שאני לא הייתי נוגעת בהם לא כילדה ולא כבוגרת).