הדרך ללב שלי.

יצא לי בימים האחרונים לחשוב מי המושלם בשבילי. מי ימיס אותי ולא ימאס עלי אחר כך.

עם מי אני אוהב לדבר וגם לעשות איתו אהבה. ולא להתבייש כשאני אומרת לו "לעשות אהבה"
מי זה המישהו החמקמק, שאולי לא קיים, רק בחלומות שלי.
מישהו, שכבר בפעם הראשונה שאפגוש, אני אבין ממנו שהוא לא מפחד מרציני, אבל גם לא ממהר לשום מקום.
שיעשיר אותי בידע, בחוויות, בתחושות, שיקשיב, באמת שיקשיב, לידע שלי, לחוויות שלי, לתחושות שלי.
שארגיש את החיבור כבר מהפעם הראשונה, שזה יהיה הכי טבעי שבעולם להסתכל עמוק בעיניים, שיזרום ללהחזיק ידיים, ואם זה זורם טוב אז להתנשק (ולהשתדל לא יותר מזה, למרות שממש רוצים...)
שיהיה איש סודי, שארגיש צורך לדבר איתו כשמשהו רע קורה, כשמשהו טוב קורה.
שיהיה פתוח לשגעונות שלי, שיהיה לו שגעונות משלו. שיחשוף אותי לעולם מרתק של מחשבות, רצונות.
שיהיה פתוח בכלל, מאד חשוב.
שאני לא אהיה מובכת לספר לו דברים מהעבר, כי אני ארגיש כל כך בנוח.
שיאהב לחבק, לנשק, לעשות נעים באוזן, בצוואר, (שיאהב לרדת...)

שיכתוב, שינגן, שישיר. או שיאהב לנגן כשאני שרה, או שנשיר ביחד... שיהיה יצירתי...
שיאהב את הכיף שאני אוהבת לעשות (ולא, מועדונים כבר לא ממש עושים לי את זה...)
שיחמיא, אבל על אמת, לא סתם. שאני ארגיש לו בעיניים שהוא מתכוון.
שאני ארגיש לו בעיניים כמה הוא רוצה אותי.

שיראה לי כמה שהוא רוצה אותי.
שיקבל אותי, עם כל המסביב שלי.

שידע לתת ושידע לקבל, שיאהב לפנק ולהתפנק...

שידע מתי צריך להיות סוער, ומתי פשוט לחבק קרוב קרוב.

שיהיה מופרע, אבל עדין....

שיאהב לגעת.
שכשינשק אותי, הוא יחזיק לי את הפנים, ויסתכל לי בעיניים, קרוב קרוב...
שיאהב לטייל, אבל לא בצורה מטיבת לכת במיוחד, בסולידי...

שיקדיש לי שירים של ארקדי דוכין...
ואם הוא יקדיש לי את "היא לא דומה", אז אין ברירה, הוא יהיה חייב להתחתן איתי...

כן, מושפעת מהחורף, מהפוך הנעים שלי, שאני לא מתעכבת מתחתיו יותר מדי. רוצה להיות מושי ורומנטית עם מישהו. לא מספיק הראיתי את הצד הזה בי

איפה הוא?
(חבל שאני חושבת עכשיו על מישהו מסוים, בזמן שאני כותבת את זה, ממש חבל)