המקרה המוזר של החתול בשעת לילה

חריקת בלמים. צווחה של חתול. מתבוננת עליו בזווית העין. היא החליטה, היום זה היום, פעם שלישית גלידה. 

הוא מחויך, נינוח. היא מזהה בו דברים אחרים. מבטו תמיד מרוחק.

 לכאורה הכול גלוי. בחור מוצלח, אינטליגנטי, נראה טוב, שנון. כזה שכיף להיות בקרבתו. אבל יש שם משהו שהיא עדיין לא הצליחה לפצח. כשהתארגנה כבר ידעה שהיא רוצה שהיום הוא יבוא, עשתה את הסידורים הדרושים.

"בובי..." הקול הכי מתפנק שיכלה, בתוספת נגיעה קטנה. בד"כ זה עושה את העבודה, בד"כ הם נמסים ומהר מאד לוקחים את הפיקוד ואת גופה. איתו זה עדיין לא עבד, משום מה. נותר אדיש, חיוך בזוית פיו, מתבונן בה. "לילה טוב" הוא אומר. מחליטה לנסות שוב, מבולבלת, לא רגילה למצב, מאותגרת. נוגעת, נמעכת עליו, תחילה במעלה הירך, היד כבר נלחצת לכיוון האזור שאליו רוצה להגיע, לא מסוגלת להסביר לעצמה, אבל לא מסוגלת לשלוט בזה. חוסר ההיענות שלו מטריף אותה, מגעה הופך מהיר...

בשנייה הבאה הוא תופס את פרק ידה. "צאי מהאוטו".

היא נבהלת. קול קשה ולא מוכר יוצא ממנו. מסתכלת עליו. מבט אטום, החיוך נעלם. כוח לא מובן גורם לה לצאת. נעמדת לצד האוטו, לידו. מבטו ממוקד קדימה, לא מסתכל עליה.

היא אוזרת אומץ "בובי, אולי תיכנס, אני אכין לך קפה, אתה נראה לי עיי..."

"אל תסתכלי עלי".

שוב הקול הזה, הקשוח, לא מקשיב, משום מה הקול הזה משתק אותה.

"כנסי הביתה, תשאירי את הדלת פתוחה, תכבי את כל האורות בבית, תתפשטי בשבילי וחכי לי ערומה במיטה" הוא מצווה בקול קר, יבש.

כבר אין לה מילים, הן נתקעו בפנים, משתק אותה. רק המבט התמה מתבונן בו, תוהה אם ללכת עפ"י האינסטינקט או הראש.

ראשו זז לעברה, מבטו חודר לתוך עיניה, מעיף אותה אחורה. משפילה את עיניה, והולכת בלי אומר. חתול מיילל.

פועלת כמו רובוט. לא חושבת. רק הריגוש המוזר, המטורף, שלא הכירה, מניע אותה. מילאה אחר הוראותיו, שוכבת במיטה, מצפה, דרוכה. והוא לא בא, תקתוק השעון מטריף אותה. ועוד דקה, ועוד דקה, ועוד דקה... בדיוק כשחשבה לקום ולבדוק, שמעה צעדים חרישיים. שמעה אותם נכנסים. שמעה אותם מסתובבים בבית. מתעכבים בסלון, במטבח. והיא מחכה, ומחכה, ולא זזה. שומעת צעדיו המתקרבים. נשימותיה מהירות ושטוחות, מרוגשת. אף אחד אף פעם לא גרם לה להתנהג ככה. העיר אצלה משהו, תוהה מה עכשיו. והוא נכנס בשקט, לא מעיזה להסתכל עליו.רואה את צילו מתקרב לעבר המיטה, גדל לאט לאט, מתכווצת, הדם זורם במהירות שיא אצלה בעורקים...

נכנס מתחת לשמיכה, עוטף אותה, מחבק מאחורה, מערסל. מלטף את פניה.

נכנעת, נמסה בין ידיו, לתוך גופו.

שלווה, שינה.