על הקצה

כינוי: green_mile

הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

חיי כהיסטורייה:

יולי 2005

טבעת.
« נשים חזקות » ±

מסרים.
הוסף מסר

מלך הבלוג, המוערץ מכולם.
fat bastard

עיצוב.

פירקולי כבוד
הפעם הראשונה (שהופיעה גם בעיתון, על נייר והכל)
הפעם השנייה, בה תלמדו על אחת הפעולות אותן אני הכי אוהבת לקבל...

פוסטים ראויים לציון
הראשון...
מי אני?
קריסה
המתאבד
אוסטרליה- געגוע
אוסטרליה - אנטון
חשיפה ומסיבת הפתעה
"גם אני הייתי בסיני, סוכות 2004..."
המחמאה הכי גדולה שקיבלתי
מכתב להורים שלי
הדרך ללב שלי
פוסט לעוד כמה שנים...
כרוניקה של אמצע ידוע מראש
סיפור עצוב
אני לא פלסטלינה
10 סיבות למה גברים זונות. או: בשם כל בנות מיני.
סיפור שנכתב לרגל ארבע שנות שיחרור
המדריך להשגת המין החזק
לעצמי: לא ללכת למקום הזה שוב.
צלקות וחבורות - גרסת הבמאי
אני ופני במסנג'ר, וזה מה שיצא- חלק א'
תוגת נציגת השירות
סיפורה של G
אונס טלפוני
משחקי מסנג'ר
הפוסט שתמיד רציתי לכתוב, ומעולם לא העזתי.
הקפיצה

תאוותיי במילים
הפטיש שלי עם פסנתרנים (סיפור ארוטי)
המוזה שלי - סיפור ארוטי
השלישיה, פואטי משהו...
Rough Sex
החלק שלי בסאגת הסוטים של ישרא
ככה אוהבת...
אפרטיף של כאב לארוחת צהריים (ארוטי)
סטוץ הזוי בארץ הקנגורו
פסיפס סקס
גיץ לחדירה
איך לגרום לי (ולכל השאר הבנות גם..) להגיע לאורגזמה...
"...ותרד בת קול, ותלטף את ראשה של גריני, ומלאכים יפזזו סביבה..."
בתוכי
"ובלילה נלך ביחד לישון, את תהיי הגברת ואני האדון..."
כשתמונה אירוטית וסיפור אירוטי נפגשו
"סקס על ארגזים זה דווקא מגניב"
המקרה המוזר של החתול בשעת לילה
מילים
משוגעת
רעב
רסקיו וגינאלי

ישראבלוג ואני
פוסט השנה
הביצה כמרקחה!
ישראפאב שלי
שמחות קטנות
שנה טובה

השורשים שלי - הנצחה
הנצחה

בלוגרים שנטשו אבל נשארו בליבי....
דורותי - יקירתי היפה, ניצחנו את הסטטיסטיקה...
חיה בסרט - למרות כל ההבדלים, חיבור מיידי...

החלק בישרא שאני אוהבת
fat bastard - בזכותו אני פה.
MrCellophane - אדם מיוחד, הרבה אוזן
סבינה - אדם נדיר. חיים במקביל...
ערגה- האחות שההורים שלי אף פעם לא עשו לי
בובה עם המון נשמה
בובי מותק!
תותי - לא נרדמת תל אביב...
פני - כפרעליה, מוכשרת כמו שד, אתם עוד תשמעו על שתינו...
מלפומנה - האישה והאגדה
זובו - בת מאומצת ישראבלוגית....
הרווק - מתחת לשוביניזם המעצבן, ילד טוב מסתתר...
אלכימאיש - ידיד קרוב לליבי
ד.א.א - הדפוק הזה עושה לי...
on & off - לפעמים זה מפחיד כמה שאנחנו דומות
triste - המותק כבר לא מבולבלת...
*ארז - מילים מילים הוא בדה ממוח הקודח
כבר לא שרמוטה, אבל עדיין רוח סערה. (הא, וגם כוסית..)
אראמיס - נשמה טהורה
אינקוגניטו - כנות ששובה
דואט - היא לא מוזרה, היא מיוחדת....
הגברת נוק - והיא חזרה!!!
נועה היום - נפש קרובה חדשה שגיליתי...
תום69 - הגבר האולטימטיבי ובעלי לעתיד....
מיכלינה - אהובתי.
גיליגרין- זה הדובי שלו שעושה לי את זה...
הרחם - תתפשטי!
הנץ - מילים שעושות לי נעים
טיטוס קלאודיוס - מחדד את הניבים...

עיצוב.

עיצוב.

7/2005

קפיצה

לעבור את כל ההסברים.

לעלות את כל הדרך למעלה במעלה המדרגות התלולות, מתבוננת באדמה שנעלמת מעינייך.

לאט לאט הכל נעשה גבוה יותר, קר יותר, מציאותי פחות,

קשה לנשום. גם בגלל הגובה וגם בגלל שאת לא מאמינה שאת הולכת לעשות את זה.

להגיע למעלה.

לראות בנאדם עומד, חרד, ופתאום נעלם. לשמוע צעקות.

הלב מתכווץ.

להרתם לכל החבלים.

לשמוע הסבר של בחור אוסטרלי טיפוסי, עם זרועות מסוקסות.

אני לא כל כך רחוקה מאדן הקפיצה, אבל כל צעד נראה לי כמו קילומטר.

רגל ימין עוברת לפני רגל שמאל, מתקדמת.

רגל שמאל לפני רגל ימין.

רגל ימין מתיקה עצמה מהקרקע, העקב ראשון, ולאט לאט עוקפת את רגל שמאל.

הצעדים נהיים איטיים.

רגל שמאל כבר לא יכולה לעקוף את רגל ימין,

היא משתווה לה, ושתיהן עומדות, חצי תלושות חצי יציבות.

מרגישה מאחורה את האוסטרלי הטעים אוחז בה.

נחמד.

מסביר הסברים אחרונים במבטא האוסטרלי שלו,

בפעם הראשונה מאז שאני פה מתחשק לי שידבר עברית.

חושבת על אמא ואבא, מסתכלת למטה, יש נוף יפה למטה,

נהר שוצף, הרבה אנשים. אנשים כמו נקודות.

באופק רואים את ההרים של הצפון.

יום יפה היום.

הכל כל כך גבוה, זה יפה להתבונן.

אבל למה שאתקדם עוד צעד? זה מנוגד לאינסטינקטים שלי.

אני אמות! לא רוצה למות!

זה לא הגיוני לקפוץ מגובה כזה, זה מתנגש עם הדבר הכי ראשוני שבי.

והאוסטרלי ממשיך לדבר מאחורי, ואני מנסה, מנסה, נושמת נשימה עמוקה.

באותו הרגע כבר השלמתי עם העובדה שאני הולכת למות. רק שייגמר כבר!

לא מצליחה לקפוץ.

במקום להתייאש, הוא מנחה אותי להסתכל קדימה, להרים,

ולא למטה, לקרקע.

זה מקל, זה יפה, וביחד עם ההשלמה עם המוות, רגל ימין כולה באויר,

ידי מתוחות לצדדים, עיניי במרחק,

רגל שמאל מצטרפת לרגל ימין,

יחד עם הגוף שצולל צלילת ראש.

בשניה הראשונה לא מרגישה כלום. הגוף שלי מנותק מעצמי.

רק הפה פתוח, ומשמיע קולות צורמניים של צרחות

בשניה השניה אני מתמלאת באדרנלין,

אני כל כך קטנה, והעולם כל כך גדול!

הגוף שלי לא יכול להכיל את כל מה שמציף אותו עכשיו,

רק יודעת שזה כיף מטורף, מטורף.

אני, ורק אני, מול העולם העצום,

והחבל מציל אותי ממוות, אבל לא מונע ממני את החויה השמיימית.

את החומרים הכימיים הטבעיים שמשתחררים לי בגוף בעקבות הפחד העצום, והנפילה המדהימה

הרגשה מרוכזת כל כך מעולם לא הרגשתי.

ואז זה נגמר. אני עולה על סירה, מסדרת את החולצה הסוררת

ומתפללת שלא היו פדיחות איתה בוידאו,

הגוף עדיין פועם בצורה מטורפת.

רוצה עוד פעם,

אבל אז לא יהיה כסף למתנות...

בנג'י. עד היום שאני רואה את הקלטת אני לא מאמינה שזאת אני שם,

עד היום אני עדיין מחפשת את אותו הריגוש, ולא מוצאת.

לא קשור - פוסט שלי מופיע במגזין מבית מעריב שנקרא "מותק" ייאי לי!

נכתב על ידי green_mile, 6/7/2005 09:16
45 תגובות הוסף תגובה 0 הפנו לכאן לינק ישיר לקטע