כשהייתי קטנה, כתבתי יומן. הייתי מעדכנת בהתחלה כל כמה ימים, ואח"כ כל כמה חודשים, ואז נטשתי.

השרינק שלי אומר שיש לי תבנית התנהגות של בריחה.

 

אף פעם לא התמדתי במשהו כל כך הרבה, והנה, לא יאומן, אני סוגרת שנה...

אז קודם כל, וואלה! חשיפת התמונה החדשה בבלוגי היקר, מתנה לכבוד השנה, ותודה לאראמיס המקסים שעיצב את התמונה עם הכיתוב, שהם ביחד ממש אני, ול fe המדהימה שכיסתה לי את הבלוג בשמיכה אדומה למרות היותי נודניקית איומה...

 

והנה מתנה שהכינה veryconfused המקסימה....

עכשיו אפשר לפתוח בחגיגה....

 

אז מה היה לנו כאן?

שנה אחת.

מיליון דברים שקרו.

המון המון המון רגשות.

המון חשיפה.

למדתי על עצמי המון דברים, יצרתי אישיות אחרת, אישיות שהיא שונה מהאישיות שלי במציאות. והאישיות הזו חיה ובועטת, מחפשת להשתלב עם המציאותית.

הכרתי המון אנשים חדשים, חלק עדיין איתי מההתחלה וחלק עזבו. אבל עדיין איתי בחלקה חמה בלב.

זה התחיל כמשהו וירטואלי ורחוק, ונמשך להיות משהו מאד מציאותי כשהתחלתי לראות חלק מכם, להבין שמאחורי המילים, החיבוקים הוירטואלים וחיי הקהילה התוססים בישרא, יש אנשים, שאם הם לא היו רחוקים ממני גיאוגרפית, סביר להניח שהם היו מאד מעורבים בחיים המציאותיים שלי.

אז רכשתי המון חברים, זיינתי ארבעה בלוגרים, מתוכם אחד מיוחד מאוד בשבילי, ו... מצאתי דברים חדשים בתוך עצמי. רעים וטובים. הבלוג זה הפך להיות החבר הטוב שלו אני מספרת הכל על הכל. וכאקסטרה אני מקבלת אתכם. וכן, יש מסבר אמון, כמו שיש בכל מערכת יחסים, אבל זה טוב לי מדי מכדי לוותר.

אני צריכה לכתוב כמו אויר לנשימה, גם לפני ישרא, אבל פה הפכתי את זה לתרפיה של ממש.

אולי יהיה לכם משעמם, אבל הפוסט הזה הוא סיכום השנה בשבילי...

הכל התחיל תודות ל fat bastard  והעובדה שהייתי כלבה אליו. הוא חשף בפני את הבלוג שלו, רותקתי, וכך נחשפתי לעולם הישרא. אחרי שקראתי אותו וקלטתי מה הולך פה, זה היה הכי טבעי בעולם לפתוח גם אחד...

הפוסט הראשון נכתב בעוד אחת מיני התקופות הקשות שלי בלימודים, הייתי בדיכאון הסטרי, ופשוט כתבתי על זה...

החודש הראשון לשהותי בבלוג היה חודש של חוסר, מסתבר, כי כמעט הכל שם מלא בכמה שאין וכמה שאני רוצה סקס, אבל הפוסט הזה מאד מייצג את מה שהרגשתי בשנה שעברה, בהקשר לתפקיד אותו (תודה לאל) סיימתי למלא השנה - נציגת החוג לפסיכולוגיה (עויות של קיא...) וכאן זו היתה הפעם הראשונה שמר צלופן הנכבד הגיב לי בבלוג, שזה כבר מאורע היסטורי שהוביל לידידות מופלאה (ושלא תתכחש לי עכשיו!!!)...

חודש פברואר ה"נפלא" התאפיין במבחנים מרובים, משבר גדול עם המתאבד, הכרות מאד משמעותית עם אשה מקסימה ושמה דורותי, שכבר לא נמצאת כאן יותר אבל (וטוב שכך) עדיין נמצאת בחיי (ניצחנו את הסטטיסטיקה!!) סיפור ארוטי שאני אוהבת והפוסט שהכי אהוב עלי בבלוג, אבל דווקא הכי הצחיק אותי היה הפוסט הזה. אלוהים ישמור....

את מרץ מייצג ההולנדי השווה שלי, אנטון, והמשבר שנמשך מסוף החודש לתוך אפריל עם פוסט על האהבה הנכזבת שלי הפגישה הראשונה עם סבינה (מזל טוב!!!!) התרסקות טוטאלית שבדיעבד ייחסתי אותה למשבר יום הולדת, שגם הוציא אותי מהמשבר....

 

את חודש מאי אני לא יכולה להגדיר כמשעמם, אבל את הפוסט הזה פשוט נהניתי לקרוא,  אז הבאתי אותו כמייצג, למרות שהוא לא, תמיד טוב לשמור בארנק או משהו...

מה שהכאיב לי לקרוא בפוסט הזה, שהיה בחודש יוני, הוא שההרגשה שלי גם היום היא כזו...

חודש יולי היה חודש מבחנים, אז אני יכולה לדלג עליו בכיף, ובחודש אוגוסט קצת הזנחתי את הבלוג, אבל עדיין קיבלתי מחמאה ענקית, המותק הפסיד ולי יצא פוסט מאד מייצג ששינה לי את החיים לכמה זמן... הכותרת של הפוסט הזה שהתפרסם בספטמבר מאד מייצגת אותי, אבל אח"כ באה תקופה הרבה יותר מאושרת,(רק לקרוא את התגובות העלה לי חיוך ענק על הפרצוף...) שלצערי לא נמשכה הרבה זמן...

חודש אוקטובר התחיל כשחירפתי את נפשי ויצאתי חיה רק כדי לחטוף פרנויות של הריון ועוד כמה....

 חודש נובמבר היה בעיקר א-ר-ו-ך... קיבלתי את הפרו, והתחלתי להיות קצת אובססיבית.... קרו הרבה מאד דברים בחודש נובמבר, ואין לי כל כך כוח להכנס לשם, כי קצת התחרפנתי בחודש ההוא....

ודי, נמאס לסכם מה שהיה לפני שניה, ובטח מי שהתמיד עד עכשיו כבר ממש התעייף.

 

אני רוצה לומר לכם תודה, לכל מי שהיה פה, ולכל מי שפה עדיין, יקרתם לי עד מאד.

כל היקרים שכבר הזכרתי, וגם אלו שעוד לא - אלטר, finally on, נוק, e, גולדי, פרנץ קורט, יעלי, bare,השרמוטה, אראמיס, אלכימאיש, אינקוגניטו, ערגה, cool26... ועוד כמה שאני לא יכולה להזכיר,לחברים מהעולם שבחוץ שמבקרים - חברת הנפש שלי, השהיד המקסים שלי, מיכלי מותק שאני אוהבת אותה נורא (הנה, הזכרתי אותך בבלוג שלי....), ינשוף וכסוף מותק שמוכיחים שאפשר לנצח את סטטיסטיקת שמירת הקשר,אמיר שהוא חתיכת סימן שאלה,  כ-ו-ל-כ-ם עשיתם לי שנה מאד מיוחדת, חוויה מאד מיוחדת, אז... תודה! (אם שכחתי מישהו, אז סליחה, ואתם מוזמנים להזכיר, זה לא בכוונה..)

נכון שלאחרונה המקום הזה קצת מפחיד לי, אבל הבנתי שהמקום הזה הוא מה שאני בוחרת לעשות ממנו.

ואני יודעת שאני לא יכולה לא לכתוב.

כסיום השנה, פוסט השנה שלי... (גרין הזהב הולך ל....)

לעוד שנה של בילבול... שיפתר מתישהו.

(ושוב, יעלי המדהימה....)