שנה לבלוג!
חשבתי שפספסתי את התאריך, אבל בדיקה מהירה הראתה שהפוסט הראשון נכתב כאן ב-4/9/06, מה שאומר שהיום בדיוק, הבלוג חוגג שנה להיווסדו. ומאחר שלא מצאתי יותר מדי נרות לקישוט, אחגוג בדרך המקובלת על בני מזל מאזניים (למרות שהבלוג דווקא בן מזל בתולה) - סיכומים וסטטיסטיקות!

ובכן, מאז היווסדו עברו בבלוג 9,299 מבקרים (לפחות לפי הקאונטר למטה). זה כמובן לא אומר הרבה, כי אין לי מושג אם מדובר ב'מבקרים לרגע' או בהרבה-הרבה ביקורים של אותם אנשים (אני מהמר יותר לכיוון השני). לבלוג גם 25 מנויים (יישר כוח לכם!) ו-11 קישורים מבלוגים אחרים בישראבלוג (אם נדייק, מחמישה בלוגים אחרים בישרא).
החודש הלוהט ביותר בבלוג היה... החודש האחרון, אוגוסט, עם 1,074; זו היתה גם הפעם הראשונה שמד הכניסות החודשי עבר את האלף... נראה שבלוגנו החמוד מצליח סוף סוף ליצור קשרים חברתיים, להכיר אנשים חדשים ולא לשבת בפינה בודד וגלמוד כמו בחודשים הראשונים.
מצד שני, החודש המוביל מבחינת מספר הפוסטים היה דווקא אוקטובר 2006, ממש בתחילת הדרך, כשעוד הרגשתי מחויב לעדכן (כמעט) כל יום; את השפל בפעילות רשם ינואר 2007, חודש הביקור (הראשון) שלי בישראל. וכדי לתבל את הססטיסטיקה במעט פלפל (ולהביט בנוסטלגיה על השנה שחלפה), אלך בדרך החביבה על תחנות הרדיו בישראל ובעולם ואחשוף כאן, על במה זו, את מצעד התגובות השנתי - עשרת הפוסטים שזכו להכי הרבה תגובות השנה.

במקום העשירי, עם 27 תגובות, מככב דברים שרוצים ודברים שצריך, גמגום התשוקה מימיה הראשונים של המלחמה בקוהרנטיות, ואחד הפוסטים עם השמות היותר-ארוכים השנה. קדימה מכאן משתחלים לרשימה oofness, ש-28 התגובות שלו עוסקות פחות בעצמו ויותר בדיוני באפי-אנג'ל (משהו שחוזר על עצמו משום מה בבלוג הזה), וחורבות מעגליות הפרויקטנטי. במקום השביעי, עם תגובה אחת יותר, ממוקם עוד פוסט עם שם באנגלית ובראש החמישייה השנייה מתנוססת מחוות האנטי שלי להונג קונג, שגם היא הגיע למקומה הרם בזכות איזה ערפד מעצבן מלוס אנג'לס.
מכאן הכל מתחיל להיות יותר מעניין: הפוסט החמישי בסדר התגובות הוא אין לי ארץ אחרת, הניסיון שלי להבין את היחסים המסובכים בין מדינת ישראל לאזרחיה הרחוקים ממנה (32 תגובות). ל-34 תגובות זכה הפוסט הממש-חדש סימני התרגשות, על הספר שלי וצאתו לחנויות. במקום השלישי והשני ממוקמים שניים מהפוסטים הכי לא-קוהרנטיים ומבולבלים שכתבתי אי-פעם, אחד על נרקיסיזם ואחד על תשוקה; ובראש הרשימה, פוסט ישן נושן על הגדרת המושג משורר, שעיקרו דיון ארוך ביני ובין 'הנכד של סבא' (מעניין אם הוא עדיין כאן).

מעבר למצעד (שמוכיח מעל לכל שקוהרנטיות היא אכן פאסה), אפשר לומר שהבלוג אכן עבר שינויים רבים בשנתו הראשונה. ממקום שנועד להיות ערוץ תקשורת עם החברים הישנים בארץ לנוכח מחירים מפחידים של שיחות טלפון, הוא הפך לבית חדש, שהתמלא נושאים מורכבים - יצירה, אהבה, אמנות, חופש וכל מיני דברים אחרים - והתקהלו בו אורחים חדשים, כאלו שמכירים אותי, בעצם, רק מכאן, והבלוג הוא עבורם הפנים היחידות שלי. וכך, בין השאר בגלל הבלוג, אני לא באמת מרגיש שעברתי מישראל לגרמניה, אלא שעברתי מתל אביב לסייבר-ספייס - בית חדש ווירטואלי לחלוטין אבל נגיש בהקלקת עכבר.

אני רוצה להודות בהזדמנות זו לקוראים הקבועים, לקוראים השקטים, למנויים ולמגיבים; שהרי תקשורת אינה יכול להיות חד-צדדית, ואלמלא הפכה לדו- ולרב- צדדית במהלך השנה הזו, לעולם לא היתה שורדת. ואם יורשה לי רק לבקש דבר אחד עם כיבוי הנרות על העוגה הווירטואלית, הרי שהייתי רוצה שהתקשורת הזו - ישירה, עקיפה ורב-ערוצית - תימשך גם בשנה הבאה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2007 00:46, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, המחשב ואני, סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של שרה ב-7/9/2007 18:06

---