מחסלים את העברית
הבטחתי מצעד עשור אלטרנטיבי, והוא אכן הולך ומתבשל (תוך
התגברות על תקלות מביכות, כמו למשל לגלות שאחד השירים שתכננתי להביא הוא
בכלל מ-1998), אבל בינתיים מצאתי שנייה להציץ במדור הספורט של ynet,
שהעביר דיווח ישיר ממשחקה של שחר פאר בטורניר בדובאי.
הצצתי - ועיני חשכו.
אין ספק שדיווח אינטרנטי ישיר, שכל ערכו במיידיות שלו, אינו יכול להיות
טקסט ספרותי או עיתונאי מנוסח לעילא. כתבנו המסכן צריך להקליד תוך כדי
צפייה בשידור הטלוויזיוני, ואפשר לסלוח לטעויות הקלדה פשוטות או לניסוחים
לא-מושלמים. מצד שני, בכל זאת לא מדובר בכדורסל או בהיי-ליי, אלא בטניס,
שבו אחרי כל משחקון הולכות השחקניות לשתות משהו, מחליפות מגרשים וכו' -
מספיק זמן כדי להקליד משפט אחד בעברית נכונה.

כדי שתבינו שאני לא סתם מתלונן, להלן ה'יצירה' במלואה, כפי שהועתקה מאתר
ynet. בתוך הטקסט סימנתי שגיאות ובעיות הוספתי מספרים, המתייחסים להערותיי
בסופו.

מהלך המשחק

לאחר שוונוס לא התקשתה לנצח את [1] המשחקון הראשון, מצאה עצמה פאר מנסה להגן [4] של שתי נקודות שבירה כבר בגיים  [2] השני. את הראשונה היא הצילה [4], אך בשנייה היא נכשלה, ו-וויליאמס עלתה ל-0:2 מהיר. המגמה נמשכה גם במשחקון ההגשה הבא של שחר, בו היא שוב הצילה [4] נקודת שבירה, אך נכנעה בשנייה, כשהיא חבטה שגיאה כפולה [5] - 4:0.

דווקא כאן [6], כשהיא [8] עם הגב לקיר, התעוררה הישראלית ושברה בהזדמנות הראשונה שהיתה לה [9], כשהיא [3] מצמקת ל-4:1. זה לא הספיק, כשפאר [3] נשברה מיד לאחר מכן ושוב נכנסה לפיגור של ארבעה משחקונים - 5:1. כבר בנקודת המערכה הראשונה שהיתה [9] לה, סגרה ונוס סיפור [7] וקבעה 1:6 מהיר.
 
גם [10] הסט השני [2] החל באותה הצורה כמו הראשון, כשפאר [3] נשברה כבר בהגשות הראשונות שלה ומצאה עצמה בפיגור 2:0. פאר לא נתנה לפיגור המהיר [11] לשבור אותה, וחזרה מיד ל-2:2 מרשים. פאר [12] עלתה ליתרון לראשונה במשחק, כשניצחה את [1] המשחקון הארוך ביותר במשחק עד כה [12] וקבעה 2:3. כאן פחות או יותר נגמר להכ הכוח, כשוויליאמס [3] עלתה מהר מאוד ל-3:5 והתקרבה לניצחון. ונוס עלתה להגיש כדי לנצח את [1] המשחק, ולא נכשלה במשימה, כשקבעה [3] 4:6 ועלתה לגמר.

===
בתכול מסומנות שגיאות הקלדה פשוטות ('של' במקום 'על', 'להכ' במקום 'לה')
שהן אולי הנסלחות ביותר בטקסט שנכתב במהירות יחסית, וקורות לכל אחד. אבל
דווקא הן לא נפוצות (רק שתיים) בקטע.

בירוק סימנתי בעיות בעברית, שכמה מהן חוזרות על עצמן מספר פעמים בטקסט הקצרצר:
1. 'לנצח את'. כאן מדובר בהשפעה אנגלית  (win the game). בעברית מנצחים
*את היריב*, אבל מנצחים *במשחק* או *במשחקון*. איך אפשר להעיר לילדים על
הטעות הנפוצה הזו, כשב-ynet חוזרים עליה שוב ושוב?
2. טניס הוא דווקא אחד התחומים שבהם התקבלו בעברית מונחים עבריים מאוד
מוצלחים - משחקון, מערכה, משחק. והכותב בפירוש מודע להם ומשתמש בהם לפעמים
- אז למה לבלבל את הקוראים ולכתוב 'גיים' ו'סט'? הגדיל ועשה הכותב בפסקה
השניה, שם לא רק כתב 'סט' במקום 'מערכה' אלא החליט שה'סט' הוא זכר והתייחס
בלשון זכר ('הסט השני'). עילג כבר אמרנו?
3. הטקסט משתמש באורח מאוד מוזר בצירוף 'כש', שנועד בעברית לפתוח פסוקית
תיאור זמן, כלומר פסוקית המתארת באיזו עת אירע הדבר. אבל במאמר משמש
הצירוף במקום מלים כמו 'מכיוון ש', או 'היות ו' (בשימוש הראשון המסומן),
או במקום שאירוע אחד משמש הסבר או הבהרה לשני, ומה שמתבקש הוא נקודותיים
או מקף ('ונוס לא נכשלה במשימה: היא קבעה 6:3 ועלתה לגמר') . אגב, יש
בטקסט גם שימוש יותר-נכון ב'כש', אבל גם בו יש בעיה מסוימת - ועל כך להלן.
4. המושא הישיר של 'הצילה את' מתייחס בעברית למי/מה שהוצל (ממשהו). לא
ברור לי איך שחר יכול להציל את נקודת השבירה (מה כבר יכול היה לקרות לה?)
הכוונה, כנראה, ששחר הצילה *את עצמה* מהאיום בשבירה - אבל זה לא מה שכתוב.
כנ"ל 'להגן על נקודות שבירה' - ממה אנחנו מגנים על הנקודות האלה?
5. טוב, 'חבטה שגיאה כפולה' היא כנראה טעות נפוצה במדור
הספורט, שגם היא תרגום מאנגלית (שם אפשר לומר hit ואחר-כך את התוצאה, כמו
hit a home run). אבל מה רע ב'עשתה שגיאה כפולה'?
6. אי התאמה בין מילה המתארת מקום ('כאן') לבין פסוקית זמן ('כש'). נכון יותר לומר 'אז', או 'באותה נקודה'.
7. אאל"ט, הביטוי הנכון הוא 'סגרה *את* הסיפור'. 'סגרה סיפור' מתייחס
לסיפור כללי, וכאן לפנינו אירוע ספציפי שאנחנו כבר שעה מדברים עליו.

בצהוב סימנתי ניסוחים אומללים, שגם אם אינם ממש שגויים נותנים תחושה של עלגות:
8. הכתב משתמש פעם אחת נכון במילה 'כש', כדי לתאר שני מצבים המתרחשים
באותו זמן, ואחד משמש כתיאור זמן לשני. אבל לא ברור למה תיאור הזמן כתוב
בזמן הווה, ולא 'כשהיתה עם הגב לקיר', או  'בהיותה עם הגב לקיר' או אפילו
- אם לחוצים - 'דווקא אז, עם הגב לקיר...' אני לא בטוח שהשימוש בהווה כאן
שגוי, אבל הוא בכל זאת צורם לי.
9. בשני המקרים, הפועל 'היתה' מאוד 'עני' ולא מספק הרבה מידע. בראשון אפשר
לגמרי לוותר על 'שהיתה לה' (מה שרצוי, בטקסט קצר שאמור להיות תמציתי), כי
המילה 'הזדמנות' מספיקה; בשני, ניתן למצוא המון פעלים מעניינים
ואינפורמטיביים יותר ('שזכתה לה', 'שעמדה בפניה', 'שהזדמנה לה', 'שנקרתה
בפניה' וכו')
10. לוגיקה פשוטה: איזו עוד מערכה (חוץ מהשניה) התחילה בדיוק כמו הראשונה?
11. הפיגור הזה עובר מאה ק"מ בשלוש שניות! מהיר להפליא! (המילה הנכונה היא 'מוקדם')
12. שתי בעיות שנובעות מהצורך לתאר בזמן אמיתי ולכן נסלחות: חזרה על השם
'פאר' בתחילת שני משפטים רצופים, ושימוש בתיאור המתיישן-מיידית 'עד כה'
(במקום 'עד אז' או 'עד לאותה נקודה')

14 הערות ב-11 משפטים (וזה ברחמנות, איחדתי הערות ולא נכנסתי לקטנות).
העיקר שבכותרת מצאתם את ההתחכמות שבחיבור בין הטניס לבין פרשת המחסלים
בדובאי. יופי ynet.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/2/2010 11:42, ושייך לקטגוריות דגש קל שבקלים, אינטרנט, אקטואליה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של No-Angel ב-7/3/2010 12:53

---

ארבעת היסודות
אוויר
בימים האחרונים חווינו תקלת-אינטרנט מסוג חדש: בניגוד לפעמים הקודמות, שבהן נותקנו מהעולם לימים ארוכים, הפעם האינטרנט פשוט 'הבהב': רגע יש - רגע אין. רגע יש תקלהב כללית באזור - ורגע הכל זורם כסדרו. וכשנדמה היה שהחיבור הסורר לאינטרנט סודר סופית, פתאום ג'ימייל קרס. ואולי בעצם לא ג'ימייל, רק הקונטקטס. או רק הצ'אט. אבל בעצם עכשיו זה עובד - עד ששוב האינטרנט שובק (לעשר דקות מרגיזות).
התוצאה היא שהביטחון-של-מאה-אחוז שדברים יעבדו נשחק מאוד, והחרדה מהישנות התקופה האיומה של חג המולד אשתקד (אז חברת הכבלים הותירה אותנו מנותקים 12 ימים ארוכים) גורמים לי בימים האחרונים להתנהג כמו שחיין לא-מנוסה, שמכניס את הראש למים אבל כל פעם מוציא אותו כדי לנשום קצת אוויר, הרבה יותר מוקדם מכפי שצריך לפי כללי הסגנון; כאילו חושש, שהפעם לא יהיה לו מספיק אוויר כדי לעלות חזרה. כך בדיוק אני מוצא את עצמי חושש, בכל זמן שאני לא בדיוק-בדיוק גולש, שלא יישאר לי מספיק אינטרנט בשביל לסיים את המשימה - להעלות פוסט, לבדוק את מזג האוויר למחר, לנהל שיחה עם חברים.
יצא לי לכתוב בסיפור 'ליכנטנשטיין' (שהתפרסם בהמשכים בבלוג השני) מטאפורה קיצונית של ניתוק מהאינטרנט ככריתת איבר. אבל עכשיו, המטאפורה היא אוויר ולא איבר (ואני תוהה אם זה יותר או פחות קיצוני).

אדמה
בהבהוב-האוף הארוך ביותר של האפיזודה הנוכחית, שנמשך מספר שעות שלשום אחה"צ, החליטה אסנת לקחת את העניינים מהידיים ולנתק אותי ממסך המחשב ומהבדיקה התמידית 'האם חזר? ועכשיו??' על ידי השלמת משימה שתוכננה כבר זמן רב: נסיעה לחנות 'עשה זאת בעצמך' וקניית אדמה, עציצים ואדניות כדי להעביר את כל הצמחים הגדלים ליד החלון במטבח לכלים גדולים יותר, שלא יהיה להם צפוף. אני אישית מעולם לא התעסקתי עם הדברים האלה, אבל היה משהו בקנייה - ועוד יותר מכך, בהעברה של המצחים מעציץ לעציץ תוך פירור אדמה בידיים - שעשה לי טוב. ובאותה מידה, עשה לי טוב לבשל היום, תיאורטית על חשבון זמן עבודה. כי עם כל הכבוד לעבודת התרגום, שיש לה תוצרים בדמות ספרים עבי כרס בעברית, יש משהו רב-עוצמה בעבודת הידיים, הנוגעות באדמה ו/או מעבירות מים ו/או חותכות כרישה - ועושות את הדברים באמת, לא בעסקי אוויר (לופט-געשעפט).

מים
בין הבהוב להבהוב, בין הכבלים לג'ימייל, נחתה עלי עוד חדשה אינטרנטית משנה-עולמות:
עין הדג, אתר קולנוע נפלא שהיה הבוקמרק הראשון שלי ברשת והמקום הראשון שבו פרסמתי מהגיגיי באינטרנט, נסגר השבוע אחרי תשע שנות פעילות. ואף כי פעילותי באתר הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות (ול בגלל שמאז שעברנו אנחנו רואים הרבה פחות סרטים), הוא עדיין אחת התחנות הקבועות שלי ב'סיבוב האינטרנט'. ואם החיבור למייל ולחברים ולקוראים ברשת הוא אוויר, הרי ש'עין הדג' - אולי בגלל צבעו הכחלחל - הוא המים, המקום שהרווה אותי כל-כך הרבה פעמים (וגם אפשר לי לשחות... המטאפורות פה לא נגמרות).

אש
שבוע מטורף עבר על כוחותינו. איכשהו, כולם חזרו מהחופש ומראש השנה והחליטו שזהו, הגיע הזמן ליצור קשר. חברים ישנים אמרו שלום, פרויקטים ישנים הרימו ראש, התחלות חדשות החלו, סידורים בירוקרטיים הרימו את ראשם המכוער (ולהם יוקדש פוסט נפרד) ומגוון עשיר של הפתעות, טובות כרעות, נפלו בחיקנו ובחיק חברינו. התרגשתי לשמוע את לי שרה; שמחתי לגלות שענבל (חברה ותיקה ומגיבה קבועה בשני הבלוגים שלי) סוף סוף החליטה להפסיק לתפוס טרמפים על בלוגים של אחרים ופתחה בלוג מרתק משלה; ובתוך כל זה, נא לא לשכוח שזוטא עדיין חי ובועט (ובאחרונה מגלה פעילות גם בפייסבוק - זאת כמובן בהנחה שהאינטרנט מואיל בטובו לעבוד).
בשבוע מטורף כזה (וזה עדיין לא חצי מהעניינים, תאמינו לי), לא פלא שהיום אני ואסנת קצת עלינו זה לזו על העצבים. זה לא היה נעים ו/או נחמש, אבל באיזשהו מקום - בהתחשב ששנינו עקשנים ושהשבוע הזה היה סוג של יורה רותחת - אני חושב שפשוט לא היתה ברירה, וטוב שהאש פרצה (וכובתה, אל תדאגו). שריפות הן חלק ממחזור החיים בטבע. ולפעמים היער זקוק להן כמו לאוויר.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/9/2009 00:32, ושייך לקטגוריות מונולוגים מהאמבט, המחשב ואני, הומור, אינטרנט, שחרור קיטור
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-28/9/2009 11:59

---

זוטא - לא צריך יותר מרגע
אם שמתם לב לאיזו האטה בקצב פרסום הפוסטים בבלוג, הרי שיש לכך סיבה טובה, שטרם חשפתי אותה בפורום הזה (אף כי מי שקורא את הבלוג השני ו/או שמע את זה ממני אישית כבר יודע).
בחודש וחצי האחרונים אני עוסק בפרויקט חדש - עריכה (יחד עם ידידתי ענת אבישר) כתב-עת אינטרנטי חדש לספרות. ולמעשה לא כתב-עת כי אם 'קצר-עט' - כתב-עת המותאים לעולם הקצבי של הרשת, ובו יפורסמו מדי שבוע (ביום שלישי פעמיים כי טוב) שלושה טקסטים קצרים (שירים, פרוזה עד 600 מילה ואפילו מסות קצרות) ותמונה.
והיום, אחרי הרבה הכנות, באגים, ישיבות עריכה טלפוניות, מאבקים בוורדפרס ביד חופשית וכו', עולה סוף סוף לאוויר האינטרנט הגיליון הראשון של זוטא וכולכם מוזמנים לבוא לבקר.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/4/2009 11:26, ושייך לקטגוריות אמנות, המחשב ואני, אופטימי, אינטרנט
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רק על עצמי ב-8/4/2009 17:35

---

בחירות תחת אש

היה מי שאמר כבר ש'לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים', ואני כבר באמת תוהה בשאלה הזו. נראה שלבני ואולמרט לא סתם הצהירו שהם לא מדברים עם החמאס, אלא עלו על פטנט חדש: הפסקת אש בלי לדבר, או יותר מדויק - הפסקת אש עם אנשים שלא נלחמים בך. הפסקת אש עם קונדוליסה רייס זה באמת חשוב (אבל היא תיכף עוזבת); הפסקת אש עם המצרים זה ממש קריטי (אבל בגין עשה את זה קודם); והפסקת אש חד-צדדית יכולה בהחלט לעבוד (אבל אם כך, למה לא ניסינו אותה לפני שבועיים?).
התשובה היא משפט הפתיחה שלי: הפסקת אש עכשיו מוודאת שהבחירות יתקיימו במועדן ולא יידחו. אזרחי ישראל יצביעו תחת 'תחושת הלחימה', אבל בלי הלחימה עצמה. הנטייה הטבעית בעת מלחמה היא להתאחד מאחורי הממשל הקיים, ובפרט מאחורי המנהיגים הצבאיים. זה עובד מצוין בשביל אהוד ברק, שר הביטחון, אבל פחות בשביל ציפי לבני, משתי סיבות: ראשית, במלחמה הזו היא לא טכנית המנהיגה (אלא אולמרט), ושנית, כשרת החוץ היא אחראית להפסקת האש, שאינה פופולרית במיוחד.
מי שעוד מרוויח מהמלחמה הוא הימין. כלל ידוע הוא שאירועים בטחוניים בישראל מסיטים את דעת הקהל ימינה; ימינה, במקרה הזה, פירושו למי שמציע פתרונות 'זבנג וגמרנו' פנטסטיים מהסוג שמגיבי וויינט אוהבים. מי שניצל את אווירת הפטריוטיות של המלחמה כדי לנסות לשלול עוד יותר את הלגיטימיות הפוליטית של הערבים אזרחי ישראל. אני ממליץ לכולם לקרוא את מצע בל"ד (יש באינטרנט), ולנסות לרגע להתייחס אליו כמצע תיאורטי במדינה תיאורטית. אני לא הצלחתי למצוא שום סיבה לפסילה, פרט ל'יש מלחמה וזה מה שאנחנו רוצים'.
הפסילה של שתיים מהמפלגות העיקריות המייצגות את הציבור הערבי בולטת על רקע מגוון המפלגות המשונות ש*כן* אושרו. יש ביניהן כמה יציאות משונות כמו 'כוח הכסף' ('כוח המחץ' לעשירים?) ו'פח- מהפך בחינוך' (מישהו למד מה זה קונסוננס), אבל ההברקה הגדולה היא ללא ספק 'יק - ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק'. כל מילה מיותרת.

שתי חדשות טובות בולטות מתוך כל הסבך הזה: ראשית, ארקדי גאידמק לא נראה בסביבה; שנית, אחרי שבועות שבהם אני תולש את מעט השערות שיש לי מרוב תסכול מהסקרים של אתרי החדשות ותוהה למה אף אחד לא יוצר גרסה ישראלית ל-538 (בלוג הבחירות והסקרים המצוין שבאמצעותו עקבתי אחר הבחירות בארה"ב), מישהו הרים את הכפפה: באתר בחירות 2009 מרוכזים בצורה גרפית נאה כל סקרי הבחירות, יחד עם 'סקר הסקרים', ולינקים לכל מה שמתפרסם בנושאי בחירות ובכלל. ביקמרקתי מידית.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/1/2009 10:02, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, אקטואליה, אינטרנט
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-19/1/2009 10:28

---