קשרים וירטואליים
אחרי שקראתי לפני כמה ימים את הקטע על השאיפה למשפחה גדולה, הגעתי דרכו (אני לוחץ-לינקים כפייתי) לכמה פוסטים שעסקו בהכרות וחברות דרך האינטרנט, ביניהם הפוסט הזה ואחרים, וזה גלגל אותי לנסיון שלי עם הכרויות כאלה.
אני אהיה הראשון שיצהיר שהאינטרנט הוא כלי נפלא לשמר ולפתח חברויות קיימות, במלים אחרות 'לשמור על קשר'. הערך הזה התחדד עם הנסיעה לחו"ל, כאשר לפחות עם חלק מהחברים הקשר רק העמיק בעקבות הפיכתו לאינטרנטי-בעיקר, ועם אחרים הוא עבר שינוי והתפתחות. אבל הכוונה היא לא לערכו של האינטרנט לחיזוק קשרים קיימים, אלא לשאלה האם ניתן ליצור חברות משמעותית מקשר שהחל דרך האינטרנט.
יותר מדויק, השאלה היא אם *אני* מסוגל לזה, כי אני מכיר מספיק אנשים (ולאו דווקא חנונים) שהכירו חברים קרובים ואף יצרו מערכות יחסים רומנטיות רציניות דרך האינטרנט, החל משירותים יעודיים למטרה זו (קופידונים למיניהם) ועד אתרי קולנוע דינמיים מסוימים, שקשרים שנוצרו דרכם אף הובילו לחתונה. אז אם הם יכולים, למה לא אני? בהתחשב בעובדה שאני מבלה זמן רב באינטרנט ומנהל חיים חברתיים ברשת מאז ימי ה-IRC בשנות התשעים המוקדמות, אפשר היה לחשוב שכבר מזמן יהיו לי ארבע-חמישה חברים קרובים (יותר או פחות) שהחלו את דרכם כהכרות וירטואלית. אבל בדיקה מהירה הראתה לי שלא כך הדבר.
בזמן הרב שאני מבלה באינטרנט, היו לרשת לא מעט השפעות על החיים *המקצועיים* שלי: קיבלתי דרך הכרויות-אינטרנט לפחות שתי הצעות עבודה (ודרך מודעת אינטרנט את העבודה הנוכחית שלי). כמו-כן היכרתי באינטרנט אנשים רבים ומעניינים, ועם אחדים מהם אף הגעתי לרמה של ידידות - אבל לא חברות קרובה ואינטימית כפי שיצרתי עם לא מעט אחרים שהיכרתי בנסיבות שונות ומשונות. למעשה, גם קשרי הידידות המעטים שכן יצרתי עם מכרים 'וירטואליים' (מאותו אתר דינמי לעיל) התפתחו באמת רק אחרי הכרות פנים-אל-פנים, במפגשים של אותו אתר. יכול להיות שלמרות כל יכולות התקשורות האינטרנטיות, אני פשוט לא מתקדם מעבר לשלב הדאחקות עם אנשים שאני לא מכיר פנים אל פנים ולא יכול לקרוא את הרמזים הלא-מילוליים בתגובות שלהם. איכשהו, באינטרנט יש לי הרבה פחות 'קליק'.
יכול להיות כמובן שמדובר בצירוף מקרים, שנובע מהעובדה שבשנים האחרונות יצרתי הרבה פחות קשרים כאלו, ואלו בדיוק השנים שבהם האינטרנט הפך לגורם חברתי יותר משמעותי. אני יודע שאני בהחלט חש תחושה של קהילה מכתיבה ברשת - אם זה ב'עין הדג', בוויקיפדיה או בבלוג - אבל כשמגיע הזמן לפרוץ את החומה ולחוש קשר אישי דרך הווירטואליה, איכשהו זה יותר קשה לי מאשר בפגישה ראשונה פנים-אל-פנים.

(נראה לי שסיימתי את סדרת הכתבות הזאת, אלא אם המוח שלי שוב יפתיע)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/3/2007 23:43, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אינטרנט
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נדב מאיר ב-8/3/2007 01:38

---

אופניים וכבלים
בימים האחרונים עשינו עוד שני צעדי התמקמות חשובים בגרמניה: קנינו אופניים ועשינו כבלים. האופניים, כלי תחבורה שימושי שכבר מאז הגעתנו לכאן רומזים לנו שכדאי להשיג, היו תולדה של מספר ימים בהירים וחמימים ושלט של מבצע שאסנת ראתה על חנות אופניים. בדיעבד הסתבר שהחנות עם המבצע היתה בכלל סגורה כשהיא יצאה לקניות, אבל ההחלטה כבר נעשתה, והיא מצאה בסוף זוג משומש במצב טוב בחנות אופניים אחרת. שנינו עוד הספקנו לרכב עליהם בשמש, וליהנות מהשבילים הנהדרים שיש כאן בעיר, לפני שמזג האוויר עשה 'אחורה פנה' ובמקום להיות בהיר כמו שנטען באינטרנט הפך למעין שמיכה לבנה המונחת על העיר, בלי גשם ועם לא מעט אור - אבל בהיר זה לא.
את הכבלים, לעומת זאת, עשינו כדי שנוכל להוריד יותר בקלות וידיואים ביוטיוב וכדומה. זה נשמע פרדוקסלי, אבל הנה ההסבר: כשהגענו לכאן עשינו בטעות אינטרנט בחברה מאוד לא מוצלחת, בשם וודאפון. חיבור האינטרנט שלנו לא רק עלה כמו שאתם משלמים (אבל ביורו), אלא היה גם איטי, נוטה לניתוקים, גורם לדיליי עצבני בשיחות סקייפ ומסנג'ר, והכי גרוע - מוגבל בכמות המידע שניתן להעביר בו בכל חודש. ההגבלה, כפי שגילינו, אינה מגבילה מדי אם לא משתמשים ביישומים זוללי רוחב-פס (כמו הורדת וידאו ודברים דומים), אבל בהחלט הקשתה עלינו לעשות כל מה שאנחנו רוצים עם האינטרנט היקר. וכפי שהזכרתי כבר, הסכמים עם וודאפון הם חתונה קתולית לשנתיים, כך שאי-אפשר 'להחליף חברה' אלא רק להירשם לחברת אינטרנט אחרת בנוסף.
אבל החודש הגיעו מים עד נפש: במסגרת נסיונות לבחון כמה קטעי וידאו אנחנו יכולים בכל זאת לראות ברשת, ובגלל שלא היה לנו מושג כמה קרובים אנחנו למגבלה, מצאנו את עצמנו עוברים את הגבול שוודאפון הציבה לנו. ואז גילינו שלעבור את הגבול הזה זו פעולה מסוכנת כמעט כמו לחתוך את גדר התיל ולחדור לסוריה. הוודאפונים היקרים משיתים קנס דרקוני על כל מגה-בייט מעבר למותר, ואפילו לא טרחו לעדכן אותנו כשעברנו את המגבלה. רק בסוף החודש, כשנודע לנו החשבון המנופח, הבנו שאי-אפשר לחיות ככה.
מיד עשינו סקר שווקים וגילינו שהאינטרנט הזול והיעיל ביותר, במהירות סבירה ובלי גבולות הורדה, הוא של חברת הכבלים. פנייה אליהם חשפה בפנינו שכדי לעשות אינטרנט בכבלים חייבים לעשות גם כבלים, אבל שהכבלים עצמם ניתנים בחינם לשנה הראשונ ובסכום סביר לגמרי בהמשך; ומאחר שחצי העולם טוען בתוקף שהדרך הטובה ביותר לשפר את הגרמנית היא לצפות בטלוויזיה, הלכנו על זה.
אתמול התקינו לנו, ואחרי יום הזוי - שכלל ביקור של שני טכנאים גרמנים וחביבים, המון חיבורים, שינויי settings, נסיון להבין ספרי הדרכה בגרמנית, שינוי מבנה הרהיטים בחדר העבודה כדי שיהיה נוח יותר לגשת למודם הכבלים, תיקון טעות שנעשתה בהזמנה, קניית כל מיני חוטים וכבלים שנדרשים לחיבור, קניית עכבר במקום זה שהתקלקל לפני יומיים ותסכול אדיר כשהוא הפסיק לעבוד אחרי שעתיים - יש לנו אינטרנט כמו שצריך וגם כבלים עם שלושים ערוצים, כמעט כולם בגרמנית. אתמול שידרו רוב הערוצים את קרנבל ה'פאשינג' או 'פאסטנאכט', המקבילה הגרמנית למארדי גרא של ניו אורלינס ולקרנבל בברזיל. לפחות מהשידורים, זה נראה כמו פורים. הספקנו לראות סטנד-אפ בגרמנית (הבנו בערך כל בדיחה חמישית) וסאות' פארק (שאולי בזכות האנימציה הבנו כמעט לגמרי והיה מצחיק ביותר.) אנחנו מצפים (בכליון עיניים?) ל'מועדון קרב' שאמור להיות משודר בדיבוב לגרמנית בשבוע הקרוב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/2/2007 10:10, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., המחשב ואני, מעברים 10-20-30, אינטרנט, טלוויזיה וקולנוע
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-21/2/2007 15:30

---

על חלל
בחודש שעבר כתבתי על סצינת כתבי העת לשירה בישראל ובין השאר תהיתי מדוע אין פעילות משמעותית בתחום באינטרנט. זמן קצר אחר כך הגעתי (באדיבות ענבל) אל חלל, אתר חדש לשירה עברית באינטרנט, שנראה, לפחות ממבט ראשון, כתשובה הולמת לתהיייתי. שמחתי לגלות שהעומדים מאחורי המיזם לא הופיעו משום מקום, ושלמעשה מדובר (פלוס מינוס) בקבוצה שהיתה בזמנו הרוח החיה של "דג אנונימי?"; מיד נעלתי מגפי ויצאתי לטייל ב'חלל'.
ראשית שמתי לב לעיצוב המינימיליסטי - שחור על גבי לבן, ללא ציורים ותמונות, בפונט שהזכיר לי משום מה את מעבדי התמלילים הראשונים בעברית (מישהו זוכר את "אורן"?). לא ברור לי אם מדובר בהצהרה אמנותית (בנוסח 'לא מעניין אותנו עיצוב, תנו למלים לדבר') או שזו רק ברירת מחדל זמנית עד שיימצא מעצב לאתר, אבל בעיני בהחלט מדובר בעיצוב נקי, מושך ומעניין, שמתחבר לרעיון של 'חלל שירה'. החלוקה לשיר מרכזי, העומד ב'פרונט' של האתר, ומספר שירים מסביבו, נראתה הגיונית ומעניינת, ונהניתי גם מהטקסט הקצר (תחת הכותרת 'מה') הפונה לכותבים ולקוראים בבקשה:"את החלל הזה יש לסמן, יש להרחיב את גבולותיו. יש לשחק בו ואיתו." אבל הדבר שריתק אותי יותר מכל באתר הוא מה שהופך אותו באמת לאתר שירה ולא למגזין מקוון - התגובות. בניגוד לקודמיו (דג אנונימי? ואוקפי), מאפשר האתר תגובות על השירים המוצגים בו. במידה רבה, זהו יישום של הבקשה 'להרחיב את הגבולות' של החלל; דיון סביב שיר עשוי בהחלט להעשיר הן את הכותב והן את הקוראים.
אבל מהי תגובה על שיר? אם נעזוב רגע את 'חלל' ונביט במגוון האפשרויות להגיב על שיר (ב'במה חדשה', בפורומי שירה, בבלוגים) נראה כי אלו מתחלקות למספר סוגים. ראשית יש תגובות פשוטות וקצרות המסכמות במילה או שתיים את דעתו של הקורא על השיר ('נהדר', 'לא משהו', 'לא התחברתי' וכן הלאה). תגובות מסוג זה, ככלל, לא תורמות בעיני הרבה לכותב (פרט אולי לבוסט קטן לאגו ולרישום הסטטיסטיקה - כך וכך אהבו, כך וכך לא). סוג אחר הוא התגובה העריכתית-ביקורתית - תגובה מנומקת המציינת את המקומות הטובים בשיר (בעיני הקורא) ואת הנקודות שבהן הוא כושל, לפעמים בשילוב הצעות (קונקרטיות יותר או פחות) לשיפורים אפשריים. סוג שלישי של תגובה הוא היצירתי - הקורא הזוכה להשראה מן השיר מותיר הגיג משלו, המשך המחשבה או התמונה שהוצגה בשיר, ואולי אפילו שיר חדש ומלא כתגובה (כפי שהיו עושים משוררי החבורות האמנותיות בצרפת בהתכתבות על נייר אמיתי). אלא שבאינטרנט, כשהתגובות מיידיות, לא קל ליצור תגובה יצירתית מעניינת, הראויה לעמוד באותה מדרגה כמו השיר המקורי, ולעתים קרובות התגובות ה'יצירתיות' הן פארודיה חסרת מעוף או חיקוי של השיר המקורי, והוספתן אינה תורמת הרבה להרחבת ה'חלל' סביב השיר. ראו, למשל, כאן.
בכל מקרה, מתוך רצון להיכנס לדיאלוג ב'חלל', הגבתי על אחד השירים בתגובה מהסוג השני, תוך שמירה על נימוס (כיאות לאורח). בתגובה כתב לי המשורר (ואחד מעורכי האתר): "רונן, אני חושש שהתבלבלת. זה חללשירה ולא סדנת כתיבה-יוצרת", ובהמשך הסביר כי השירים באתר מוצגים כיצירות מוגמרות, ולכן אין מקום לתגובות עריכתיות-ביקורתיות מסוג זה. העמדה הזו בפירוש לגיטמית, שנאמר 'רצונו של חלל - כבודו', אך היא עוררה בי אכזבה - ותהייה. אכזבה, כי עם מציאת האתר ומנגנון התגובות חשבתי שסוף סוף נוצרה הזדמנות לנהל דיון מדוקדק בין משוררים על הטכניקה השירית, על הדיוק השירי, על כלי העבודה המקצועיים שאנחנו חולקים ועושים בהם שימוש על מנת ליצור תקשורת - לא כ'סדנא' שבה יש מנחה ותלמידים אלא תוך דיון פתוח בין הכותבים - והנה, לא כך הדבר. ותהייה, כי אם תגובות עריכתיות אינן לגיטימיות, לאלו תגובות מצפים עורכי האתר? נראה לי ברור שהם אינם מכוונים לתגובות אהבתי/לא אהבתי בסגנון 'במה חדשה', ותגובות עריכתיות - גם לא, כך שכנראה כוונתם לתגובות יצירתיות; אלא שמבחינה זו לא נצפתה באתר הצלחה מרובה עד כה, ואני חושש שגם לא צפויות הברקות מסמרות-שיער בעתיד (מהסיבות שהעליתי לעיל). התמונה הרומנטית של החבורה הפאריזאית המושפעת זה מיצירתו של זה עלולה לקרוס לתחרות של חידודים, שאינם עולים על המקור, או להותיר אותו מיותם (כי לאף אחד אין משהו יצירתי להוסיף).
מצד שני, כפי שכתב חזי לסקלי, "יש גם סיבה רביעית", או במקרה זה אפשרות רביעית: למצוא דרך אחרת להגיב לשיר, באופן שאינו נכנס לאחת הקטגוריות לעיל. זהו אתגר לא קטן (כמו במשחק הילדים 'כן לא שחור לבן' - להימנע מכל האפשרויות המקובלות), בין אם לכך כיוונו העורכים או לא; בימים הקרובים אנסה לחשוב איך אפשר לעשות זאת, ואם אמצא - תראו את התוצאות בחלל.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/2/2007 21:02, ושייך לקטגוריות אמנות, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של אלכס בן-ארי ב-19/2/2007 11:32

---

אלוהים אדירים

לפני מספר ימים, בעוד אנו סוחבים קניות מהסופר בתוך שלג מעורב בגשם, הפתיע אותנו מסר שהופיע, לבן-על-גבי-שחור, על לוח המודעות של אחד הבתים בסביבה (ראו תמונה משמאל). להלן תרגום השלט לקוראינו שאינם קוראים גרמנית: "אני חייב לדבר איתך! חתום: אלוהים".
בהתחלה זה נראה לי קצת משונה, אבל די מהר הגעתי למסקנה שזו דרך חדשה של הכנסייה להגיע למאמינים, מעין 'שיווק ישיר'. אם פעם המאמין היה פונה לאל בעת צרה, כעת המסר פונה ישירות אל האדם ואומר לו באופן אישי - אתה, אתך אני צריך להחליף כמה מלים. משהו כמו ה-I want you בפוסטרי הגיוס הנודעים של הדוד סם. האפקט הוא רב-תכליתי: למי שמרגיש אשם על משהו, הפניית האצבע אומרת 'נתפסת', וה'אני צריך לדבר אתך' מגיע בטון ההורי של "אני ואתה חייבים לנהל שיחה רצינית". ומי שאשם, מרגיש באותו רגע את ההאשמה נוחתת עליו מהסמכות העליונה ביותר (זה כמובן עובד רק אם יש בך שביב של אמונה מלכתחילה, מה שכנראה נתון באזור בו אנחנו גרים).
מצד שני, מי שמרגיש שהוא על הסוס, יכול לראות בזה איזשהו אישור שאלוהים שם לב אליו, ובחר בו לשיחה אישית וצפופה על המצב ועל איך אפשר לשנות משהו. מה רע בלהיות קצת משיח, או לפחות נביא?

---

אני, אגב, אוהב את השם 'אלוהים'. קראתי פעם מאמר שטען כי קיומו של השם הזה בעברית, הבנוי כצורת רבים, הוא שריד לאמונה באלים רבים שהיתה נפוצה בכנען ההיסטורית. אולי בגלל שהאמונה שלי היא יותר פוליתאיסטית ופאנתאיסטית ממונותיאסטית, אני מרגיש קרבה לכינוי הזה, הפותח את האפשרות לסוגים ומינים שונים של 'אלוהים'.

---

שלג זה כיף, בין אם הוא יורד ובין אם הוא על האדמה, וגשם זה עוד נסבל, אבל על השילוב הזה של שלג וגשם היורדים יחד (באנגלית קוראים לזה sleet) הייתי רושם לאלוהים (מי שלא יהיו) הערה בתיק האישי.

---

גם את הפוסט הזה נאלצתי להעלות בבוקר ולא בלילה, כי משום מה וודאפון לא התרגשה מכך שאנחנו משלמים לה הון תועפות על אינטרנט נכה-משהו ולא אפשרה לי להתחבר אתמול בערב. או זה, או שהרגזתי איזשהו אלוהים.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/2/2007 09:37, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, המחשב ואני, אינטרנט
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-9/2/2007 08:22

---