אֶס או עז?
[מאחר שהפוסט מתבסס על הידע האישי שלי, ומסיבות מובנות, הוא עוסק אך ורק בשפות אירופיות הנכתבות באותיות לטיניות. עם הפוליטיקלי-קורקטים הסליחה]



בקליפ האייטיזי החמוד-עד-נוראי לעיל, מככבת נערה בשם סוזנה (susanna). בשמה של סוזנה מופיעה פעמיים האות s, אבל בשתי הפעמים הוגים אותה אחרת: את הראשונה כ-ס', את השנייה כ-ז'. בשני המקרים, ההגייה היא לא חד-משמעית: אמריקאים יעדיפו לכתוב את השם עם z במקום ה-s השנייה (suzzanne, suzy) ואילו גרמנים מלידה עלולים להגות בכלל 'זוזנה' (לא צוחק, שמענו בעצמנו).


הבלבול הזה בהחלט הגיוני, לאור העובדה ששפות אירופיות רבות נוטות להגות את האות s כמו שאנחנו הוגים ז'. לדוברי העברית לא נראה שיש קשר מיידי בין השתיים, אבל בשפות אחרות יש הרבה דוגמאות:
- באיטלקית, בקטלאנית, ברומאנש ובצרפתית הוגים s כ-ז' כשהיא מופיעה בין שתי תנועות. כך casa הוא קאזה (באיטלקית ובקטלאנית), Assisi היא אסיזי, ו-Excusez-moi זה אֶסקוּזֶה-מוּאָה.
- בגרמנית הוגים s כ-ז' כמעט תמיד, חוץ מאשר כשהיא מופיע בסוף מילה כדי לסמן ריבוי, ובמלים שהגיעו משפות אחרות. וכך זאלץ, זאטוּרן, זוֹלֶר ו (באורח שגוי) גם זוזנה.
- באנגלית, כרגיל, אין כללים: s בין שני עיצורים נהגיית לפעמים כמו בצרפתית ובאיטלקית (rise, hose) ולפעמים כמו ס' (house); ודווקא s של ריבוי בסוף מילה נהגיית פעמים רבות כ-ז' (kids, lies).

מצד שני, s אינה מתקשרת דווקא לאות השביעית בא"ב העברי; בכמה וכמה שפות הוגים את האות s דווקא כ-ש'. כך למשל:
- בגרמנית הוגים s כ-ש' כשהיא מופיעה לפני t או p (ולכן שפילברג, שטרן, שפאנדאו, שפריץ)
- בפורטוגלית הוגים s כ-ש' כשהיא מופיעה אחרי תנועה ובסוף הברה (כך למשל העיירה אשטוריל ומגלה הארצות ואשקו די גאמה, ולא ואסקו כמו שנוהגים לומר אצלנו).
- ברומאנש (שפה המדוברת בדרום שווייץ) הוגים s כ-ש' לפני עיצורים מסויימים - וכך את שם המדינה כתובים Svizzera והוגים שְוויצֶרה.
- בהונגרית (שחייבת להיות הפוכה מכולם) הוגים s רגילה בתור ש', וכדי לכתוב ס' צריך לכתוב sz. וכך István Szabó הוא אישטבאן סאבו ולא איסטבאן שאבו.
- ברומנית s היא ס', אבל s עם צ'ופצ'יק קטן היא ש'.
- באנגלית, בהולנדית ובגרמנית כותבים ש' באמצעות צירוף אותיות שכולל את האות s (באנגלית sh, בהולנדית sj, בגרמנית sch).

הטרנספורמציה הזו קצת יותר מובנת לדוברי העברית, בגלל השי"ן השמאלית, הנהגיית s, ולמגוון שגיאות ההעתקה התנ"כיות שהפכו את שמואל לסמיואל, את שאול לסול וגם את שושנה, שהופיעה בתוספת לספר דניאל, לסוזנה שבה פתחנו.

השפה האירופית היחידה שאני מכיר שבה s נשארת ס' וזהו היא ספרדית, אבל גם זה לא מדויק, כי ה-s הספרדית היא משהו בין s ל-th (אבל קרובה יותר ל-ס'). כאן casa נשאר קאסה, silencio הוא סילנסיו והכל נראה בסדר (אבל נשאלת השאלה איך מבדילים בין ה-s לבין הצליל המשמש לקריאת c או z, אם בכלל). אני לא מצליח לחשוב על שפה שמשתמשת בכתב הלטיני ובה s נהגית באופן אחר, שונה מאלה שהועלו כאן, אבל מי שמכיר מוזמן להוסיף (ולתקן אם יש שגיאות).

עד כאן לגבי ידידתנו, האות s ; בפעם הבאה אולי ננסה להתמודד עם c. (-:



,
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/5/2009 00:26, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, מונולוגים מהאמבט
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-25/5/2009 14:54

---

פרפראות לפורים
פורים היום, ולרגל החג - כמה קטעים קצרים וחסרי קו מקשר. אם תמצאו אחד, אתם מוזמנים לשלוח אותו למערכת.

המן האָלֶמָני
לרגל החג, אסנת החליטה לאפות אוזני המן, ולצורך העניין נאלצנו לברר איך אומרים 'פרג' בגרמנית. הסתבר שהמילה היא mohn (מוֹן). בהמשך, במסגרת מסעות גוזלי-זמן בוויקיפדיה בבירור שאלות גורליות כמו 'האם אחשוורוש הוא באמת קסרקסס הראשון?' או 'איפה זה בדיוק כוש?', מצאתי את עצמי מברר על מקורן של אזני ההמן. ואז התברר שכל עניין האוזניים הוא המצאה של העברית - במקור האידישאי אומרים 'המן טאשען', שזה 'כיסוני המן' (ומקביל למאכל הגרמנית המסורתי מָאוּלטאשֶן). חפירה קצרה נוספת גילתה ש'המן טאשען' זה בעצם שיבוש של 'מאן טאשען' (כיסוני פרג) שהוא בעצם מאכל גרמני, הנקרא mohntaschen. עוד מסורת יהודית עתיקה מתבררת כהמצאה גרמנית.

מאלו מאלו
כדי להשלים את אוזני ההמן נאלצתי לצאת אל הגשם (כרגיל בפורים), אבל בתור לקופה בסופרמרקט לפחות עברתי חוויה משעשעת. הכל החל כשזווית עיני קלטה, על חוברת שהיתה מונחת ליד הקופה, משהו שנראה כמו מילה עברית כשרה, באותיות לטיניות. 'מָלבּוּש?' חשבתי לעצמי, 'למה שמישהו יכתוב מילה עברית-גבוהה כזו על חוברת צבעונית?'
מיד בדקתי את העניין והבהרתי לעצמי שעל החוברת כתוב Malbuch ולא Malbusch. המילה buch פירושה כמובן ספר, אבל מה ה-mal אומר?
המוח הבלשני נכנס לפעולה, אבל כנראה עדיין בהילוך אחורי, שכן הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה שהתואר malo/mala פירושו באיטלקית, בספרדית ובלטינית 'רע' (מכאן אגב מלים אנגליות כמו malpractice ו-malice). 'ספר רע' יכול בדוחק להיות כותרת לספר ילדים (עם מפלצות מפחידות?) אבל הציורים המצחיקים על הכריכה לא התאימו לפרשנות הזו, ותוך שהיבטתי בהם היכתה בי גם ההבנה שטעיתי בשפה.
הרי בגרמנית, הפירוש המקובל של המילה mal הוא 'פעם' (במובן של 'כמה פעמים ספרת עד עשר' מה שגורם לכך ש-hit me baby one more time הוא בגרמנית 'שלאג מיר בייבי נוֹך אָיין מאל' ואפשר לשיר את זה במנגינה המקורית). הבעיה היא ש'ספר-פעם' זה לא נשמע הגיוני, ולכן הנחתי גם את האופציה הזו בצד.
ורק אחרי שעשיתי את כל הסבב הזה, וכבר עמדתי להניח את המצרכים על הפס-הנע, הבנתי ש-mal מקורו בפועל הגרמני malen, שפירושו 'לצבוע', ולפני בסך הכל חוברת צביעה לילדים.
בהערה מאוחרת יש לציין שבמספר שפות סלאביות (בהן מונטנגרית, שבה אני עוסק כרגע דרך עבודת התרגום שלי), malo/a פירושו בכלל 'קטן'. לצבוע, פעם, קטן, רע ? פרט לעניין הצביעה, הייתי אומר שזה מסתדר עם הפירוש העברי של המילה 'מָל'.

מתחפשים
בגלגל"צ פמפמו כל השבוע את 'ההשתלטות העוינת' של זמרים ידועים על התחנה בפורים, ומאחר שזה באמת נשמע כמו שינוי מרענן, הקשבנו לפרויקט רוב היום. באורח מאכזב, התחפושת היתה רחוקה משלמות, וראו הרבה מתווי הפנים של גלגל"צ דרך כל אחד מהזמרים. במקום לאפשר לכל זמר להגיש תוכנית אישית, עם בחירות שירים עצמאיות ומעניינות, החליטו בגלגל"צ לשמור בכל מחיר על הפורמט הקבוע, ולשדר את התוכניות הרגילות, עם בחירות החיילים והפלייליסט הרגיל, כשהזמרים המחופשים מגישים בקושי שניים-שלושה שירים שהם בחרו, ומשפיעים באורח מאוד מינימלי על אופי השידור. הכל יחסי, כמובן; דנה אינטרנשיונל עשתה יופי של פאן בשידור, וגלי עטרי היתה ממש חמודה, אבל בגזרת הגברים נרשם אסון אחר אסון: מאור כהן הצליח להתבטא בצורה נורמלית רק באנגלית, שלומי סרנגה התקשה לבטא את השם 'פרלמוטר' וטען שמדובר ב'שם משפחה שלא רואים כל יום' ויוני בלוך לא רק נשמע כמו מי שיצא הרגע מהמיטה אלא גם הסתבך עם 'אתי באולפן שרהל'ה בן אשר' והחליט ש'אִיתַי באולפן' נשמע יותר טוב. צביקה פיק, שעלה אחריו, נשמע לפחות מקצועי ושולט בשפה העברית, אבל התעקש לנצל שניים משלושת השירים שלו כדי להשמיע את בנותיו (הכלואות, לדבריו, באיזה בית מסתורי עם מנחם בן - זה נשמע כמו שיטה חדשה של עינוי סיני) ודיכדך את המאזינים בתשובות נחרצות כמו 'לא מוצאים' (לשאלה 'איך מוצאים חתן'). את הכבוד הגברי הציל עידן רייכל, שהיה הכי מוצלח בהתחפשות לשדרן גלגל"צ (מאחר שלא אמר הרבה ונתן למוסיקה לדבר) אבל כשדיבר, דיבר בטעם ואפילו סיפר סיפור משעשע על אשתו האוסטרית, שיצאה החוצה בערב פורים, חזרה ואמרה לו שכולם השתגעו (ואסנת הציעה לשלוח לו אס-אם-אס המציין שאם יש לו אישה אוסטרית, היא בטח תמיד חושבת שכולם השתגעו). הפדיחה הגדולה ביותר של היום נרשמה דווקא אצל ריטה, שהיתה פרט לכך מקסימה להפליא ואפילו שרה בפרסית - אבל משום מה התעקשה לשייך את 'שמתי לי פודרה' למאור כהן ולא הצליחה לתקן את הטעות עד אמצע השיר בערך. נו שויין, כבוד למאור.

ועם כל הסיפור הזה, אני תוהה האם בכלל הייתי שם לב לפרויקטי פורים של גלגל"צ אם לא הייתי גר בגרמניה. ואולי בפורים הזה, עם גשם מסורתי, גלגל"צ ברקע, וויינט והארץ בחלונות, אוזני המן בתנור (וחלוקה של 'משלוח מנות' לשכנים) הבית שלנו התחפש לרגע למדינת ישראל?
(אני רק מקווה שהתחפושת לא תכלול ביקור-הפתעה של נתניהו. ראינו אתמול סרט על ניקסון, ואני חושב שאני יכול לסבול רק מניפולטור-חסר-בושה אחד בכל חודש).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2009 20:19, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, הומור
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-17/3/2009 10:10

---

לונדון ריין
לוח השנה אומר שהחורף נגמר, ומרץ כבר עלינו, ובסוף השבוע שעבר אפילו שיתף מזג האוויר פעולה ויצאנו למסע אופניים, תוך שחרור הצעיפים ואפילו הסרת מעילים סלקטיבית. אבל בשלושת הימים האחרונים חזרנו למצב שאני נוהג לתאר כ'מזג אוויר לונדוני' (וזאת למרות שלונדון האמיתיתי דווקא קיבלה אותי בשמש חמימה ונעימה בפעמיים שהייתי שם): שמיים ששומרים על אפרוריות קבועה בכל מקום, בלי עננים שחורים במיוחד, ברקים, רעמים או שאר אפקטים שנראים טוב באתרי מזג-האוויר; וגשם שיורד ברציפות, כל היום וכל הלילה, באותה עוצמה טורדנית שגורמת למטריה להיראות כמו השקעה מיותרת אבל בכל זאת מציקה כשיוצאים ברגל או באופניים לאן שלא יהיה.
במזג אוויר כזה, שאין בו אפילו מידה של דרמה להציל את המצב, אפשר ממש להתייאש, או לחלופין פשוט להתכרבל בתוך השמיכות או אחד בתוך השנייה ולהיפך. ודווקא מתוך הדכדכת אפשר אולי לחוש את העוצמה שבהתכרבלות, בהתכנסות פנימה, במתן זמן לדברים לשקוע, להחלים. והת'ר נובה אומרת את זה הכי טוב, אז אני אתן לאתה-צינור לעשות את העבודה בשבילי, בלינק הזה (משום מה דווקא לשיר הזה לא מאפשרים embedding, מה שמשעשע בהתחשב בקשר בין המילה embed למילה bed, ובכך שאפשר בעצם לחשוב ש-embed זה, מבחינה מטאפורית, בדיוק להתכרבל בתוך השמיכות במיטה החמה. ובהתחשב בכך ששם בדיוק נחלמים חלומות הדיסקונטיניואיטי מהפוסט הקודם - שאגב, היום כללו חדר סודי לקמפיין של בארטלט מאחור קול-סנטר בהודו - הרי שהתפתח לנו כאן דיון בין-פוסטי ומטה-טקסטואלי משעשע, וגם טקסט ארוך במיוחד בתוך סוגריים, [וייאמר במאמר מוסגר - שאני משתמש עבורו בסוגריים מרובעים כי אנלנו כבר ממילא בתוך סוגריים - שסוגריים הם מחלה, הם מחלה, הם מחלה] אפילו יחסית לנטייה שלי להכניס לסוגריים הרבה מאוד מחשבות שיש להם חשיבות משל עצמן ולא אמורות בעצם להיכנס לסוגריים, מכל סוג שהוא).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/3/2009 01:07, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, דברים שמצאתי ביוטיוב, הומור, ישירות מהמח"א, סטיות אישיות, עונות השנה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-17/3/2009 08:16

---

מרוב תוחלת
בזמן האחרון הסתובב לי בראש הביטוי שבכותרת. למעשה, מה שזכרתי היה משהו בסגנון 'לרצות ___ מרוב תוחלת' ומשום מה חשבתי בהתחלה שהמילה החסרה היא 'למות', מה שנראה לי ממש מוזר, כי למה שמישהו ירצה למות בגלל תוחלת, מילה שמיד מתקשרת אצלי למשמעות המתמטית-סטטיסטית שלה (תוחלת, או expected value, היא הערך הממוצע הצפוי בהתפלגות מסוימת) - למה לעשות דברים קיצוניים בגלל משהו ממוצע?
אז אתמול בערב יצאתי למסע חיפושים, וגיליתי לבושתי שזה בכלל 'ירצה לבכות מרוב תוחלת' (לא למות. רק לבכות) ושזו שורה משירו המאוד-ידוע של אלתרמן, 'ערב עירוני'. וזה הבית כולו:

שקיעה ורודה על סף הרחוב
ורחוב כמנהרה של תכלת.
מי שיגיע עד הסוף
ירצה לבכות מרוב תוחלת.

שכל זה יפה מאוד אבל עדיין לא מחבר את התוחלת כפי שהיכרתיה עם 'לרצות לבכות'. מיד פניתי לידידי הטוב אבן שושן, שהבהיר לי כי 'תוחלת' היא 'תקווה, ציפייה' (מתוך המילה 'לייחל'), מה שמסתדר יפה עם הפרשנות המתמטית (לא הממוצע הוא החשוב כאן, אלא הערך ה*צפוי*). אבל בשיר זה דורש מחשבה: האם הכוונה לתקווה או לציפייה?
עודף ציפיות יכול באמת להיות חוויה לא נעימה, אבל קשה לי להאמין שזו הכוונה בשיר הזה, שכולו עוסק בעוצמה הדרמטית של השקיעה בעיר, ובשכרון שאסור לברוח ממנו. הכוונה היא לא לציפיות שמצפים מהאדם, זה 'שיגיע עד הסוף', אלא לציפיות *שלו*. אולי בעצם עדיף להשתמש במילה השנייה, תקווה.
כי אז יש לנו תמונה מלאה: הרחוב נמתח כמנהרה של תכלת, ובסוף המנהרה - כמו בסוף כל מנהרה - יש אור. והאור בקצה המנהרה עצום כל-כך, חזק כל-כך, מפיח בו כזו תקווה עצומה, עד שאין ברירה אלא לבכות. מרוב תוחלת.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/11/2008 10:27, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, סטיות אישיות
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-23/11/2008 12:29

---