אדיקציה
"אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור, מסתבר שאתה לא יכול אחרת" (החברים של נטשה)

יש אלבום של הרד הוט צ'ילי פפרס שנקרא Blood sugar sex magik. בפרק האחרון של באפי שראינו, Wrecked (עונה 6 פרק 10), היו דמויות המכורות לשלושה מתוך הארבעה, והרביעי הוא דווקא התמכרות מהנפוצות בעולם - סוכר, שרבים מכורים אליו בלי להכיר בכך.

החלק המעניין של ההתמכרות הוא לא החלק הפיזי - יסורי הגמילה המוכרים מסרטים ושמורים לכמה חומרים כימיים - אלא החלק הפסיכולוגי, המשותף לא רק להתמכרויות ה'מכוערות' לסמים אלא גם לאלה הנפוצות לחומרים פשוטים יותר כמו קפה, סוכר וסוכריות טיק-טק, או לדברים שאינם חומרים, כמו סקס, עבודה ואינטרנט. הבעיה היא שבמקום הזה לא ברור בכלל הקו בין כניסה בריאה לעומק העניינים לבין התמכרות.

המילה addiction באנגלית מקורה במילה לטינית, addictus, שפירושה 'מסור, נאמן, מוקדש', מהפועל addicere - למסור, להקדיש - שמגיע בעצמו מהצירוף של ad (ל...) ו-dicere (לומר). כמו הרבה מלים, גם היא עברה מהצד הטוב לצד הרע. מה שהיתה הקדשה עצמית והתמסרות לאל הפכה למסירת העצמי בידי גורם חיצוני. הוויתור על השליטה, שהיה ממאפייני המאמין האדוק, הפך לעדות לחולשת אופי ולמשהו שיש להילחם בו ולהתערב בחייו של המסור-מכור (שהרי אין לו שליטה עליהם, אז למה לא ניקח את השליטה מידיו).

בעברית, אגב, המילה מגיעה משורש בעייתי מלכתחילה, השורש מ. כ. ר. שעוסק ביחסי מסחר, כסף, קפיטליזם. המכור הופך לחפץ עובר לסוחר, משהו שאפשר למכור ולא בעצם אין שליטה בגורלו. אבל המילה העברית החיובית - 'התמסרות' שונה רק באות אחת. עובד מסור הוא מה שמחפשים בכל חברות ההיי-טק; אבל האם הם לא זקוקים בעצם לעובד מכור? אחד שמסר את השליטה בגורלו לחברה תמורת משכורת שמנה?

ומה איתי, אני, אני, כותב שורות אלה? אני יכול למנות עשרות התנהגויות 'מכורות' שלי, החל מרפרוש חוזר ונשנה של הבלוג בחיפוש אחר תגובות וכלה בסוכריות מנטה. אבל מה הגבול? והאם ביטול כל ההתמכרויות הקטנות לא הופך את הכל לשעמום אחד גדול, להתמכרות לשקרים? כפי שציינה בציניות רונה קינן, "כן, גם אני רוצה/לחיות נכון/ ושלווה גדולה/ תיפול עלי". כן, תמיד מצפה השלווה הזו מעבר לפינה, רק נצליח לשייף איזה דחף קומפלסיבי, מכור, מיותר.

נגנו את זה:




אולי את הביטוי הכי טוב לתסבוכת הזו, מטעם הלהקה הבלגית k's choice בשיר שמצהיר בלי בושה "זה לא הרגל, זה בסדר, אני מרגיש חי, אם אין לך את זה אתה בצד השני, אני לא מכור, אולי זה שקר". ואולי ההכרה בהכחשה היא חלק מהדרך לחיות עם ההתמכרויות שאין דרך להעביר את החיים בלעדיהן.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/9/2007 22:43, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, אטימולוגיה בשקל תשעים, סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-26/1/2008 01:42

---

כפתור ופרח
זה התחיל כשחיפשתי עם אסנת דוגמאות לחשיבות הניקוד לפוסט בבלוג השני, ואיכשהו עלה לדיון הביטוי היפה 'כפתור וָפרח'.
"לא כפתור וּפרח?", שאלה אסנת, "הרי אנחנו יודעים שלפני אותיות בומף מנקדים את הו"ו בשורוק."
"לא נראה לי," אמרתי, "אבל בואי נשאל את אבן."
אבן הוא אבן שושן, המילון הגדול שהוא אחד מכלי העבודה החשובים שלי ככותב וכמתרגם. אסנת קנתה לי אותו פעם ליום ההולדת, ולמרות משקלו היה ברור שסוחבים אותו גם לגרמניה. במקרה הזה הוא הכריע לטובתי - בערך 'כפתור', הופיע הביטוי, מנוקד בקמץ.
"אבל למה," תהתה אסנת, "מה הסיבה?"
"אין בעיה," עניתי, "נבדוק."
לא כולם יודעים את זה, אבל בעמודים האחרונים של מילון אבן שושן מופיעה בצורה מסודרת ומקוצרת כל תורת הניקוד, כולל הכלי השימושי לסיטואציה זו - סדרת טבלאות המפרטות את ניקודן של אותיות השימוש. שם, בקטע העוסק בו"ו החיבור, גיליתי שהכלל השישי (והאחרון) קובע כי "וו החיבור לפני הברה מוטעמת (בסוף פסוק, ובזוגות מלים גם באמצע המשפט) מנוקדת על-פי-רוב בקמץ גדול". כמו-כן הובאו שם כמה דוגמאות לאותם "זוגות מלים" המקיימים את הכלל, ביניהן 'בשר וָדם' ו'יום וָלילה'; ולכן, בגלל שהמילה 'פרח' מוטעמת במלעיל, גם 'כפתור וָפרח'.
התגלית המפתיעה שעשעה אותנו מאוד, ומיד התחלנו לחפש עוד צמדים בהם מתבטא הכלל. הופתענו עוד יותר לגלות שצירופים אלה כלל אינם נדירים בעברית כפי שאפשר לחשוב. רובם היו אמנם כאלה שמקורם תנ"כי (נע וָנד; שמיר וָשית) או בטקסטים דתיים אחרים (שאו שלום תודה וברכה, חן וָחסד ורחמים), אבל נתקלנו בהם גם בשירים עבריים (ימין ושמאל רק חול וָחול), בשירי ילדים (נד נד, נד נד, רד עלה עלה וָרד) ואפילו בביטויים יומיומיים ופרוזאיים (עובר וָשב; שכונת בית וָגן).
עם התרחבות החבורה, התחלנו לתת בהם סימנים: במקרים רבים, גילינו, מדובר בביטויים המורכבים משתי מלים דומות מאוד במשמעותן, כשהמטרה היא לחזק את המשמעות באמצעות החזרה; כך 'שאו ציונה נס וָדגל', 'אין לו אח וָרע' או סתם 'שוד וָשבר', 'שיג וָשיח' או 'עצום וָרב'. החזרה בולטת במיוחד בביטויים שבעצם מורכבים מאותה מילה פעמיים, כמו 'לדור וָדור' או 'מכל וָכל'. במקרים אחרים, מדובר בשתי מלים מתחומים שונים, שיוצרות יחד ביטוי חדש, למשל 'עיר וָאם בישראל'. בכל מקרה, איכשהו נראה שהביטויים האלה מופיעים בכל אושיות התרבות הישראלית, מ'חזיז וָרעם' (שהוא בעצם סוג של תרגום לביטוי הגרמני Donnerwetter), דרך 'שלמת בטון וָמלט' הציוני-עד-כאב ועד 'אלף גון וָצבע' מהוולס להגנת הצומח.
ראוי לציין כי הכלל נשמר היטב, ושבביטויים שמילתם השנייה מוטעמת מלרע (הוד והדר; אבי כל תופס כינור ועוגב) מנוקדת הו"ו בשווא הרגיל. למעשה כמעט ולא מצאנו יוצאי דופן, וגם כשמצאנו, אפשר היה להתווכח עד כמה מדובר באמת בצמד מלים בלתי-ניתקות. השעשוע ניקר במוחנו במשך כל ראש השנה, כשמדי פעם קופץ אחד מאתנו עם איזה "יש לי יש לי יש לי" ומוסיף עוד ביטוי לרשימה, בבחינת 'שאל בני וָנען'.
מקווה שנהניתם כמונו, וברוח החג לא נותר לי אלא לאחל "שנה טובה ומתוווווקה/ לכל ילדה וָילד'.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/9/2007 21:10, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, הומור, אסנת, סטיות אישיות
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-15/9/2007 15:08

---

ביקורת הגבולות
היום התקשרו לאסנת מחנות תווים כדי להודיע לה שהתווים שהזמינה הגיעו ונמצאים במלאי. המתקשר ציין גם שהוא ניסה כבר פעם אחת להשיג אותנו ולא היתה תשובה. "זה הגיוני," אמרתי לאסנת, "הרי בשבוע האחרון לא היינו בארץ."
ואז עצרתי. כי משהו במשפט הזה צילצל לי משונה. שהרי כששני דוברי עברית אומרים זה לזה "בַּאָרֶץ" הם מתכוונים "בישראל". זו מוסכמה חד-משמעית למדי, שאפילו נוסחה פעם באיזה ויכוח שניהלתי בוויקיפדיה: בעברית "הארץ" זו ארץ ישראל (ולא העיתון) "בארץ" פירושו "בארץ ישראל" ו"חוץ לארץ" הוא כל מקום שאינו ישראל - לא משנה היכן על הפלנטה נמצאים באותו רגע הדוברים. זהו אחד הסממנים שמאפיינים את העברית, כשפה שהיא שפה רשמית רק במדינה אחת בעולם (מעניין אם גם בשפות כמו הונגרית או פינית יש ביטויים כאלה).
מצד שני, למרות שהשימוש הזה אינו סטנדרטי, קשה לומר שהמשפט שאמרתי שגוי; הוא הרי מסביר באופן די הגיוני שלא ענינו לטלפון כי לא היינו בבית שלנו, ואפילו לו בארץ בה אנחנו גרים. אלא שהוא נשמע קצת צורם כי הארץ שבה אנחנו גרים, ובה נמצא הבית (Heim) אינה המולדת (Heimat) שלנו. מצד שני, למרות החיבור האינטנסיבי ל-Ynet ולבלוגיה, גם "הארץ" כבר אינה באופן מלא ומוחלט "הארץ שלנו".
תחושות דומות עולות לי גם בקשר לשמו של הבלוג. Im Ausland בגרמנית מיתרגם ל"בחוץ לארץ" בעברית; בחרתי בכוונה בשם הזה ולא ב"In der Fremde" שפירושו "בארץ זרה, בנכר", כי לא רציתי לראות במקום החדש רק זרות ואימה. אלא שעכשיו, כשגרמניה הופכת לבסיס שממנו אנחנו טסים לאיטליה ולישראל, נשאלת השאלה האם זו עדיין Ausland עבורנו? או שמא, אם לא היינו "בארץ" בשבוע שעבר, אולי ישראל היא עכשיו "חוץ לארץ"?

הרבה יותר קל לזהות בית במובן של ארבעה קירות, מיטה, מחשב וחתול. הבית הוא כל מקום בו נניח את כובענו ונשהה בו זמן מספיק (כמה חודשים זה בדרך כלל מעל הראש). אבל הרחבת ה'בית' הזה לגבולותיה של מדינה היא משימה לא קלה (בקושי התגברתי עליה ברמה העירונית). וכך, אחרי קצת יותר משנה, אנחנו לא בחוץ לארץ אבל גם לא בארץ, לא במולדת אבל גם לא בנכר. איפשהו בין לבין, "בים האפלה שבין הכוכבים" (או אולי בחלל האינטרנטי החוצה מדינות).
אולי כמו בחזון הקומוניסטי אני צריך בעצם לשלול את קיומה של מדינה כיחידת-מולדת; שהרי אנשים לא באמת יכולים להזדהות עם יחידות כל-כך גדולות, וקבוצת-ההשוואה (reference) שלנו היא בדרך כלל קטנה הרבה יותר - משפחה מורחבת, שכונה, עיירה, קהילה ממשית או וירטואלית. ואז בעצם נשללת לחלוטין החשיבות של שאלת המולדת, ההגירה, הלאומיות וכל התסבוכת הזו, ואני יכול להיות בבית בלי לשאול אם אני בארץ או בחו"ל, ובלי לחשוב על הגבולות ביניהם פרט לעשר הדקות של "ארזת לבד/מישהו נתן לך משהו להעביר/האם יש לך נוזלים מסוכנים או חפצים חדים בתיק היד".
אולי באמת.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2007 23:47, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אטימולוגיה בשקל תשעים
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-6/9/2007 20:29

---

שלוש מלים בשלוש שפות

heimlich
צירוף מוזר ששמתי לב אליו היום, במהלך קריאת הפרק השבוע ב"35 במאי" בגרמנית (אגב, איך זה שאף אולפן הוליוודי עוד לא עלה על הרעיון לעשות ממנו סרט?): בעוד שהמלה Heim בגרמנית היא כמו home האנגלית - בית במובן המשפחתי-אוהב-נעים של המילה - ונגזרים ממנה הרבה שמות של כפרים פסטורליים וגם המילה Heimat - מולדת, הרי שהמילה heimlich פירושה דווקא 'סודי, חשאי' (ומכאן גם Geheimnis - סוד). האם הגרמנית רומזת למה שמוכר לנו מ"טווין פיקס", "עקרות בית נואשות" ו"באפי" - שהסודות הכי אפלים וחשאיים חבויים בתוך הבית, במקום שנראה הכי בטוח?

slayer
ואם כבר באפי, אני מניח שאני לא מחדש לאף אחד מהבאפיסטים כאן כשאני מציין ש'ציידת הערפדים' הוא תרגום ממש גרוע ל-Vampire Slayer, שמפספס את המהות המדממת של התפקיד: אין זה 'ציד' נקי וספורטיבי, עם כלבים וארוחת ערב בריטית, אלא הרג אמיתי. מעניין לגלות ש-slay היא מילה עתיקה מאוד, שהופיעה כבר באנגלית עתיקה באותה משמעות, ומקורה מהשורש slag בשפה הטרום-גרמאנית (אימן של האנגלית והגרמנית) שפירושו 'להכות'. מאותו מקור, אגב, בא הפועל הגרמני המודרני schlagen - להכות (וגם לנצח) - וממנו (דרך היידיש) הסלנג העברי 'שלאגר'.
החלופה השנייה לתרגום, 'קוטלת', הרבה יותר קרובה מה'ציידת', אבל גם היא אנמי יחסית ל-slayer. ה'קוטלת' גןורם לי לחשוב על מדביר חרקים עם ספריי או על משחת שיניים קוטלת בקטריות - סטרילי. ואילו slay, שמקורה במכה, מעלה מחשבות על קרבות פנים אל פנים, בנשק קר, עם דם ולכלוך. וממה שצפיתי עד כה בסדרה, נראה שהיא בהחלט מתאימה יותר למודל הזה.

לדאוג
ב'ספיידרמן 2' (סרט איום ונורא), מסרב פיטר פרקר (הוא ספיידרמן) להיכנס לקשר רומנטי עם אהבת חייו, בכדי למנוע מצב שבו אויביו ינסו לפגוע בה בגללו. הוא פשוט דואג לה, וכל-כך דואג שהוא בשלב מסוים מתחיל לאבד את היכולות שלו.
העברית עושה כאן תעלול מעניין, שאולי כדאי לראות אותו שוב בהילוך איטי. לדאוג למישהו זו פעולה חיובית - זה לשמור עליו, להגן עליו, להרגיש רע כשהוא נפגע וטוב כשהוא שמח. זה הדבר הזה שאמנים אמריקאיים מבקשים מאתנו ב-live aid בשביל היתומים באפריקה: לדאוג זה to care, ולדאוג למישהו זה to take care of him/her. אל תדאגו, אומרת האימא היהודייה לילדיה, אני אדאג לכם.
אבל בעת ובעונה אחת, ובלי קו מפריד ברור, לדאוג הוא גם הדבר הזה שמשאיר אנשים ערים כל הלילה, שמשתק אותם מצד אחד וגורם להם להשתלט על חיים של אחרים מצד שני. כי כשהאימא היהודייה "נשארת ערה כל הלילה מרוב דאגה", מדובר על לדאוג במובן worry. וכשהיא אומרת "אני רק דואגת לך", זה I worry about you. ופתאום מתגנבים לעניין חששות, היסטריה, חוסר ביטחון ושלילת יכולתם של אחרים לקבל בעצמם את החלטותיהם. הבית הופך לכלא, וכמו במשפט נפלא ששמעתי פעם, "המרחק בן חיבוק לחניקה הוא מילימטר"; בעברית הדואגת, המרחק הזה בעצם לא קיים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/8/2007 00:52, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, טלוויזיה וקולנוע
26 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-17/8/2007 10:52

---