החטא ועונשו

החטא

(אקספוזיציה: יולי, כהרגלה, מסרבת לבצע מגוון פעולות כמו לקום מהכיסא ולהביא לבנות דברים מהנימוק הרלוונטי להחריד, שהיא משתחררת. הקצינה שלה, שהיא מגלומנית על אף היותה מפגע אסתטי חמור ובאופן כללי לא אינטליגנטית, מחליטה להתערב. לא נגענו).

קצינה: הממם, יולי? מתי את בדיוק משתחררת?
יולי: בתחילת מאי.
קצינה: הממם. ומתי את בדיוק יוצאת לחפש"ש*?
יולי: בשלושה עשר באפריל.
קצינה: הממם! אז יש לך עוד המון זמן!

ועונשו
במהלך משמרת היום המעיקה שלי, שעה שהמפגע עם הארון עסק בבליסת ברוקולי קפוא ואז טבלת שוקולד שלמה – חדרתי אל המשרד שלה ושוטטתי בפורטל צה"לנט. משמאסתי בעיון בפקודות מטכ"ל לצביעת שיער הערווה בצבעי פסטל עליזים או משהו דומה, גיליתי את הפורומים של צה"לנט, שעוסקים ברובם בכל מיני ויז'ואל בייסיק חרר פרוטוקולים חרר וכל מיני שפות חרר. וממש לפני שאמרתי: "נואש!", גיליתי את פורום רופאים. חיש קל ניסחתי הודעה ארוכה וקורעת לב על כך שמאז ומעולם חונכתי על ברכי התפיסה לפיה עליי להינשא לרופא, אולם עד היום כשלתי במשימה מסיבות לוגיסטיות – רופאים לא חתיכים, רופאים שלא רצו ורופאים לא חתיכים שלא רצו; ואם אפשר להכיר רופא דרך הפורום וזה. השיגוע מתחיל בזה שההודעה נכתבה אוטומטית בשמה של המפגע, ולעולם לא נגמר. נתראה בריתוק.

*חפש"ש – חופשת שחרור. חור תולעת ברצף הזמן-חלל, בין הצבא לאזרחות, במהלכו החייל אינו מגיע לבסיס ובאופן כללי אינו חייל. ממש כמו שחרור, רק עם נסיעות חינם במדים.

לו הייתי רוני

"אדוני רוצה להיות ראש הממשלה/ אדוני יודע לספק אישה/ בשביל עירום אתה צריך סיבה/ אדוני פושט מדים וקדימה למיטה" (רוני ס' בסינגל הגיוס 'אדוני' – הומאז' לאל"מ ע'?)

מסיבות מוצדקות לחלוטין, נכחתי היום בלשכת הגיוס, שעה שנערך שם פסטיבל הגיוס של לירון דואני לשורות צה"ל. כשאני התגייסתי, לא קיבלתי אייטם אצל גיא פינס, נהפוך הוא – אפילו אמא שלי שכחה את המצלמה הדיגיטלית בבית והתיעוד היחיד מהיום הטראומטי הוא התמונה בחוגר. בדיעבד, יכול להיות שהיה עליי להצטייד מראש ביחצנית של 'הליקון' שתכנס ביום הגיוס שלי מסיבת עיתונאים בשער של לשכת הגיוס ותחלק להם את הסינגל החדש שלי. אם גם הייתי משכילה להוציא בדיוק באותו היום סינגל חדש, זה ודאי היה רק תורם למעמדי כתפוד הטרי הכי לוהט בבקו"ם. דמיינו כיצד היתה מרקיעה הפופולריות שלי בקרב חברותיי לטירונות, לו הייתי מחלקת להן סינגל פלוס קליפ ביום הגיוס, במקום הערות ציניות על טמטומן וכדומה.

לו הייתי רוני, נה נה נה נה וגו' – גם לי היתה סיבה להגיע לבקו"ם עם שכבת מייק אפ שהיתה יכולה למוטט את האימפריה של אסתי לאודר. גם עליי היו עטים ביום גיוסי כל כלי התקשורת ומתקתקים פלאשים כאילו אין תום אבני בעולם. גם אני הייתי אומרת לחיים אתגר שאני אתקלח עם בגד ים כי אני פוחדת מפפראצי-פלאפון-מצלמה במקלחות השדה. גם אני הייתי מקבלת מש"קים שילוו אותי במהלך שרשרת החיול בבקו"ם. גם אני הייתי אומרת לכולם שבכלל לא ידעתי שהולכים להיות צלמים בכניסה למסיבת הגיוס, מה שנשמע מאד אמין – במיוחד כשההודעה על מסיבת העיתונאים יצאה לתקשורת כבר בשבוע שעבר.

אמנם גם כשאני התגייסתי, לפני כמעט שנתיים, בנות התמרמרו בינן לבין עצמן שאגנוב להן את כל הפוקוס ביום גיוסן, ובצדק. ואף על פי כן - אינני רוני, אני סתם יולי. ז'. ולכן במקום להתגייס היום במסיבת קוקטייל לוף מנצנצת, הגעתי לבקו"ם (מסיבות מוצדקות!) ולאחר שסיימה ברווזונת האמבטיה לשחרר הכרזות כמו :"אני חיילת רגילה כמו כולם" ולחבק את אמא מול הפלאשים - שעה שאבא סוחב מאחורה את התיק והאחות יעל מנסה להציל את שברירי ידועניותה ולספר ל'נענע' כמה רוני צריכה לשרת בחיל הים כי היא אוהבת לבן ומים - היא נכנסה ללשכת הגיוס ונעלמה בין שאר הצעירות. הספירה לאחור עד לקב"ן התחילה.

באותה השעה, אני עסקתי בלחדור לתל השומר בלבוש אזרחי (!), באמצעות אישור שהשיגה לי חברתי החתיכה אנאבל. "אם מישהו שואל, תגידי שאת משתחררת", אמרה דז'והאדי. מצחיקה, זה מה שאני אומרת יום יום מזה חודש, גם כששואלים אותי מה נשמע. ביום הכיף שלי בבקו"ם נחשפתי לתופעות צה"ליות שהיו חדשות לי לחלוטין כמו שק"ם גדול ומגרה בבסיס וחשוב מזה – רולדין. יש להם רולדין! בבסיס!! אני מתנחמת בעובדה שבזמן שהחיילות שמשרתות ברולדין מגדלות באופן כמעט צ'רנובילי מספר ישבנים נוספים – לי אין במשמרות מה לאכול. שזה גם עצוב וגם שמח, ממש כמו הסינגל של רוני ס' שקיבלתי מהיחצנית של 'הליקון', וחיש קל מצא עצמו מתנגן בלופ משרד של חברתי ליבי. הדבר היחיד המעניין שניתן לומר עליו, הוא שהשיר כולל טינופת מילולית כמו 'עירום' ו'מיטה', אבל לא באותו המשפט - בכל זאת, זמרת ממלכתית. כשתשתחררי עוד חודשיים, יחכו לך ב'אקזיט'.