11 בפברואר, 1978. בחור צנום שעוד לא מלאו לו עשרים ושמונה עולה על הבמה בפסטיבל הזמן והפזמון תשל"ח. היה פעם דבר כזה, בימים של ערוץ יחיד הוא בטח עשה רייטינג של מאה אחוז. עם חולצה רחבת צווארון, חגורה עבה לפי צו האופנה, הוא עומד שם עם ידיים בכיסים ושר. חמש דקות אחרי שנגמרה 'כוורת' ושתי דקות לפני 'גזוז' ו'דיזינגוף 99' שיקבעו את מעמדו עוד יותר ככוכב העולה בשמי הזמר העברי. פעם דיברו ככה. אז עם ידיים בכיסיים, בניגוד לכל כללי הכיראוגרפיה שהיו מקובלים בסבנטיז המקפצות מדיסקו ובוני אם. כל זה הספיק בדיוק למקום השניים עשר והאחרון באותו פסטיבל שעד היום יש שמחשיבים אותו לאיכותי ביותר בתולדות אותם פסטיבלים, בעיקר בזכות איזה אחד, יזהר כהן, שזכה בו במקום הראשון עם שיר בשם מוזר כמו 'אבניבי' אחרי קרב צמוד מול איזו אחת, חדווה עמרני, ששרה שיר בשם 'סאלם עליכום' שאם חושבים על זה אולי היה השיר הראשון שפרץ את חומות הגטו המזרחי ונכנס לפסטיבלי הזמר האשכנזיים.
והוא שר על לילה. שיר עייף ושכוח אל, עייף כמו גידי גוב היום. ארבע עשרה שנה לפני התכנית 'לילה גוב' שהחלה את השתעבדותו, יש האומרים, לתרבות הרייטינג על חשבון המוזיקה שלו. והוא מעולם לא כתב לעצמו שירים או הלחין אותם, אבל למרות זאת נחשב לאחד מהטונים המוכרים במושג החמקמק שנקרא 'הקול הישראלי', לצידו של אריק איינשטיין למשל. קול שלא השתנה מאז שהצטרף ללהקת הנח"ל לפני ארבעים שנה. עייף ומסואב משהו מכמויות הכסף הקל שעשה בקמפיינים ל-gov.il ולבזק בינלאומי, הוא מוציא עכשיו דיסק אוסף משולש עם לא פחות מחמישים ושישה שירים מכל הקריירה הארוכה שלו שלמעשה נקטעה ב-1991 והניבה מאז רק אלבום חדש אחד נוסף ב-2005 - אבל הרבה איחודים מעתירים של 'כוורת' והופעות נטחנות של 'דני, גידי וחברים'. וכשמסתכלים עליו שם על הבמה ב-1978, ההבטחה של המוזיקה הישראלית שמומשה רק בחלקה, אפשר רק להתגעגע לתקופה התמימה של אז, עם הצווארון הרחב והחגורה העבה, כשכל כוכב בן פחות משלושים היה צריך לעבוד קשה כדי להפוך לאייקון, או במילים אחרות - פשוט לשיר.
גידי גוב - "שלל שיריו". להורדה ( חלק 1 | חלק 2 )
פברואר 2009, בדיוק שלושים ואחת שנה מאוחר יותר, בחור צנום שיהיה השנה בן שלושים וחמש מוציא דיסק אוסף כפול. גם הוא היה "הילד הרע" של הרוק הישראלי בשנות העשרים לחייו, קצת כמו גידי גוב. 'זקני צפת' היתה לכמה שעות ה'כוורת' של הניינטיז, וגם הוא התבגר והלך עם השנים. מרוק חצי מופרע הוא התמתן, וכמו גידי גוב אך במסלול מהיר יותר שתואם את העשור הראשון למילניום, מאור כהן הופיע גם בסדרות וגם בסאטירה. כי 'מסודרים' היא ה'דיזינגוף 99' המהיר של שנות האלפיים ו'ארץ נהדרת' היא בעצם 'זהו זה' מסוג נשכני יותר של היום. וכמשווים את הקריירות של שניהם לא נותר לתהות איך בעצם כבר לא צריך להקות צבאיות שיעמידו כוכבים, לא צריך פסטיבלי זמר. צריך רק ערוצי מוזיקה, תכניות טלוויזיה עם רייטינג לא רע, והנה יש לך כוכב.
וגם הוא שר שיר על לילה שכתב והלחין בעצמו, שיר שמעטר ומקדם את האוסף הכפול. שיר שתופס אותך משמיעה ראשונה עד שאתה בטוח שכבר שמעת אותו פעם, או לחילופין תוהה למה אף אחד לא שר אותו קודם. אחד כמו גידי גוב, למשל. עם קליפ לילה מרגש שכבר לא עושים היום הרבה, הוא מוציא מוקדם מהצפוי דיסק אוסף כפול שממצב אותו כהבטחה של המוזיקה הישראלית לשנים הבאות ומדגיש כמה הוא משתבח עם השנים. ואתה מקשיב לשני הדיסקים ומוצא שם שירים שליוו אותך כשאת חלקם לא ידעת שמאור כהן שר. והנה תוך עשור וחצי מתברר שגם הוא הטביע את חותמו על המוזיקה הישראלית עוד לפני שהספקת למצמץ. ואולי זה רק הזמן המהיר שחולף, מהיר כמו הכוכבים שנוצרים פה כל שני וחמישי.
לילה, ועיר, ושלושים שנה מפרידות ביניהן. ושתיהן נשארו אותו דבר, זאת רק תרבות המוזיקה שהשתנתה.
מאור כהן - "דיסקוגרפי" להורדה (חלק 1 (לשנות סיומת ל-rar) | חלק 2 )
מבר ובכל מועדון מבית קפה או מלון
אפשר לראות, כולם יודעים
זה במבט, בתנועה בקול של כל מזכירה
אנחנו כאן עוד מחכים..
ובלילה עיר, נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר, הולכת אבודה שוכחת את עצמה
מה שניראה כאן קשה, מה שרוצים לא יוצא
אולי זה כל מה שנישאר
שוב סיכוי אחרון אני יוצא באישון
הלילה שוב קורא לי
ובלילה עיר, נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר, הולכת אבודה שוכחת את עצמה
ובלילה עיר, נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר, הולכת אבודה שוכחת את עצמה...