כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
10/2009

Being Boring

cause we were never being boring
We had too much time to find for ourselves
And we were never being boring
We dressed up and fought, then thought: make amends
(Petshop Boys, Being Boring)

לפני 20 שנה בדיוק, בתקופה הזאת של השנה ב-86', נכנסתי לאיזו חנות תקליטים מעופשת בדאון טאון חולון, קומה שנייה במרכז מסחרי עבש, וקניתי באיזה 20 ש"ח את הקלטת הראשונה של איזה צמד אלקטרוני חדש בשם הפטשופ בויז. שמעתי שאלה היו שני עיתונאי מוסיקה שעברו לצד השני של המתרס והתחילו לכתוב ולשיר שירים, והאמת שהם עשו את זה בכלל לא רע. לקלטת הם קראו Please, ונימקו את השם בהסבר הפשוט: "זה כדי שאנשים יוכלו להיכנס לחנויות תקליטים ולהגיד - האם אני יכול לקבל את התקליט החדש של הפטשופ בויז, פליז?"

הסינגל הראשון מתוכו, West End Girls, אחד מהשירים הכי מושלמים לדעתי ever, אותו הצלחתי להקליט מרשת ג' וגל"צ בכמה גרסאות קצרות יותר וארוכות פחות (יגאל רביד המזויין, אהב הרבה להתחיל לדבר על ההתחלות והסופים של השירים במצעד הלועזי שהוא הגיש אז) - לא הפסיק להתנגן בטייפ קסטות במכונית דמויית הפיאט 127 המקרטעת שלי, וליווה אותי אז בקיץ האחרון שלפני הגיוס בקפיצות לחוף הים בין הבגרויות, ביציאות בערבי שישי עם החבר'ה לליקוויד ולקולוסיאום ובכלל בשריפת הזמן של לפני הצבא. אני עוד זוכר שהם הספיקו להוציא את הסינגל השלישי מהאלבום, Opportunities, שלצלילי הרמיקסים שלו הספקנו לרקוד בטיול האחרון לפני הגיוס לאילת, באיזה מועדון בשם טרופיקנה, דקה וחצי לפני שהצבא שאב את כולנו אליו והפך את כל הנעורים שהיו לפניו לאיזה צליל מהדהד ונמוג, דומה מאוד לסיום של הסינגל השני, Love Comes Quickly.

אח"כ אני זוכר שעוד עקבתי אחריהם. את What Have I Done To Deserve This עם דאסטי ספרינגפילד אני זוכר בוודאות ששמעתי בווקמן על איזה פיסטין בדרום לבנון איפשהו באוקטובר 87', את Rent ואת Always On My Mind, הביצוע המצויין שלהם לשיר של אלביס פרסלי, שמתי בפול ווליום באיזה טייפ מתפרק בדצמבר של אותה שנה באיזו סככת טנקים ששימשה אכסניה לגדוד תותחנים מבולבל שהוקפץ למשימות שיטור ליד רמאללה ושלא ידע בדיוק מאיפה נחתה עליו האינתיפאדה הראשונה, ואת It's A Sin רקדתי בפעם הראשונה שהייתי בסינרמה באחת מיציאות השבת כשקיץ 88' כבר היה באוויר.

Domino Dancing היה חלק בלתי נפרד מהפסקול של הדייטים הראשונים למועדונים ובנסיעות לים עם ת' הלא מיתולוגית בדיוק קיץ אחד אח"כ, את Being Boring שמשתווה במושלמות שלו רק לנערות הווסט-אנד ואת Jealousy טחנתי אחרי הפרידה ממנה שנתיים מאוחר יותר, את Can You Forgive Her אהבתי מאוד והייתי בטוח שאם אני אשים אותו בטייפ באותה מכונית מקרטעת הוא ירשים את ההיא שפגשתי בקיץ 93' ושהתחתנתי איתה בדיוק עוד שנתיים אח"כ (הוא לא), אבל את הביצוע שלהם ל-Go West של אנשי הכפר שנאתי לגמרי, לאו דווקא אבל אולי קצת גם בגלל שהוא לווה בהצהרות שלהם על יציאה מהארון (מישהו אמר הומופוב?). אח"כ קצת איבדתי אותם. ההתמסחרות הקיצונית שלהם שבאה לידי ביטוי שבהוצאת 50 גרסאות שונות לכל שיר, 20 אלבומי רימיקסים שונים לאותו אלבום והפזילה הברורה לרחבות הריקודים הרחיקו אותם קצת מהמעריצים הותיקים שלהם, למרות שגם בהמשך אפשר היה עדיין למצוא את אותם לחנים שתפסו אותך עשור וחצי קודם גם בשירים כמו Yesterday When I Was Mad או I wouldn't normally do this kind of thing, ובעיקר בגלל שפה ושם הם הביאו אותה בעוד שיר שקט ויפה כמו Home and dry או A red letter day.

זאת לא המוסיקה הכי "איכותית", חלק אמרו. אבל אני אומר שגם אם אתה עושה מוסיקת פופ טראשית - תעשה אותה הכי טובה בתחומה שאפשר, הכי איכותית בגבולות הז'אנר שלה. וככה בדיוק ניל טננט וכריס לואו עושים אותה: הם פיצחו את הנוסחה איך לעשות את הטראש הזה הכי טוב, כשאת כל הסינתיסייזרים הנכונים ואת התופים האלקטרונים עוטף לחן קליט שתופס אותך כמעט מהרגע הראשון, מלווה בטקסטים שפה ושם אתה קולט כמה שורות שעושות לך משהו בלב למרות שהן מושרות בקול הכמעט מוגבל והמעט מנוכר של טננט. אבל הכל הרי עניין של מצב רוח: כשהיה לי טוב וכשהייתי שמח, כמעט תמיד הייתי הולך למוסיקה שלהם, שעושה לך טוב וחם בלב. וזה לא משנה שאתה יכול בקיצוניות השנייה של אהבת המוסיקה שלך ושל הדברים שאתה עובר בחיים שלך לשמוע גם, נניח, את הקיור.

20 שנה אחרי נערות הווסט-אנד, שיחררו שלשום הבויז סינגל חדש אחרי יותר משנתיים, ראשון מתוך האלבום Fundamental שהוא, ובכן, המי סופר שלהם. הסינגל, I'm with stupid, הוא כאילו אחד מהשירים שנשארו על רצפת חדר העריכה בהקלטות של Please לפני 20 שנה, ועכשיו הוחזר למקומו הטבעי, כאילו לא עברו 20 שנה, כאילו עדיין קונים קלטות מעופשות באיזה פסז' דלוח במקום להוריד מוסיקה לנגן האמ.פי שלך מהאינטרנט או בעמדות המתאימות בחנויות דיסקים נוצצות. והקליפ עצמו טובע בים של הומור עצמי וקורע מצחוק, בעיקר למי שזוכר את הקליפים ל-Can you forgive her ול-Go west, שחוזרים פה גם הם לחיים חדשים. אז המקטרגים יגידו שהם ממחזרים את עצמם, אבל פאק הכל וזה: אם המכונה דופקת כבר 20 שנה ומייצרת להיטים וכסף - למה להחליף בה חלקים? עובדה שאחרי 20 שנה, גם היום כמו אז, כשטוב לי אני פונה אליהם. וזה עדיין עובד, או שאולי בעצם אתה זה שמביא לחיים שלך את הטוב והם רק נמצאים שם כבר 20 שנה בשביל לשיר לך את הפסקול הנכון. וכמו שכתב טננט ב-90' בציטוט למעלה: הפטשופ בויז, אולי קצת כמו החיים שלך, אף פעם באמת לא היו משעממים.

Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid

See you on the TV
Call you every day
Fly across the ocean
Just to let you get your way
No one understands me
Where I'm coming from
Why would I be with someone
who's obviously so dumb?
Love comes
Love grows
every time you rise to meet me
take my hand to greet me
Love comes
Love grows
and power can give a man
much more than anybody knows

Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid

Before we ever met
I thought like everybody did
you were just a moron
a billion-dollar kid
You flew up all the way
like a hawk chasing a dove
I never thought that I would be
a sacrifice in love
It comes
It grows
and now we're tied together
everybody knows

Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid

Is stupid really stupid
or a different kind of smart?
Do we really have a relationship
so special in your heart?

Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid

I have to ask myself
like any lover might:
Have you made a fool of me?
Are you not Mr Right?
You grin
I pose
It's not about sincerity
Everybody knows

Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid
Oh-oh, I'm with Stupid

Is stupid really stupid
or a different kind of smart?
That's how you stole my heart
I'm with Stupid

Emale
26/4/2006 02:42, בקטגוריות מוסיקה לאזניי
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-1/5/2006 17:29

יום טוב

 

על מסך אחד חבורה של אבלות מתחרות מי תצא יותר מטומטמת כי זה מאסט אם את רוצה להיות דוגמנית; על מסך שני כוכבי אינסטנט שיועלמו מחר על ידי ממחזרי שירים רוקדים את עצמם לדעת וכל המדינה מרותקת לדעת מי יעלם יותר מהר ממי; מסך שלישי מציג את חיים יבין עושה מעצמו צחוק ומנסה לשוות לקול המזדקן שלו נופך אובר דרמטי בפתיח של המהדורה שמחקה את הצחוק שעושים מעצמם הקושמרואים בערוץ המתחרה; במסך ארבע מבזק חדשות מיוחד מלווה את מסע הפלישה לקיבתו של ראש הממשלה הרדום וטובי המוחות הופכים אותנו לסטונדטים לרפואה שנה ג' תוך 5 דקות; במסך חמש ליד מלווה סרט תיעודי את אביב גפן ביום הבחירות 2003 שהעלה לשלטון את ראש הממשלה כשעדיין היה ער וכשעדיין הטיל את אימתו על כל השמאלנים המניאקים, ומצהיר ששוב נגמרה לו המדינה ואין לו מה לחפש פה יותר; על שלושת המסכים הבאים שידור חוזר של הפרק הארבעת אלפים תשע מאות שלושים ושש של צעירים חסרי מנוח, הפרק השישי מהעונה השנייה של זינה הנסיכה הלוחמת ולידה רי-ראן נוסטלגי מטורף של הפרק הלמי אכפת כמה מהעונה המי שם זין של איי-טים; בקצה השמאלי של שורת המסכים תכניות בוקר שמאחדות את כוכבי סוף האייטיז שמנסים להעיר אותנו עם דאחקות מתחילת הניינטיז שמצחיקות עכשיו כמו הבדיחות על באג אלפיים; וממש בסוף השורה בוקר ספורט בערוץ שבתשלום שמעביר בשידור מת שני משחקים אטרקטיבים של בני יהודה מודל עונת 2000/01 בק טו בק.

 

ואנשים ממשיכים להלך, לרוץ ולדווש, ממהרים לשומקום, מוציאים מעצמם אנרגיה, זיעה וקלוריות, רוצים לחזור גם הם לעבר, להשתנות, להרגיש כמו שהרגישו בתקופה כשחיים יבין היה מר טלוויזיה, כשבני יהודה זכתה באליפות, כשראשי ממשלה היו ערים וכשצוות לעניין היתה התכנית לה כולם חיכו ביום רביעי בשמונה בערב. אבל אנחנו כאן, זה כבר ברור. אנחנו כאן. ואתם, אתם מצטרפים אלינו.

 

ברגע מיוחד מאוד
הדרך קצת הטשטשה לי
ולא רציתי לגלות על זה לאנשים
שכבתי מול הטלוויזיה
בערב מגה-פסטורלי
ולא מצאתי לי את מי להאשים
 
תראו את זאת עם השיער המחומצן
שמפזרת הבטחות לילדים קטנים
שמפזרת הבטחות למבוגרים
שרק רוצים להאמין
רוצים להאמין,
רוצים להאמין
 
שיש עוד טוב יותר מרע
שנתגבר שלא נורא
שאוסף קלישאות דביק יהיה המציאות
שאיך אמר המשורר
"אנחנו עם חזק ונתגבר"
נראה לכם פשוט?
 
עכשיו היום הזה מתחיל
וזה מין יום טוב
הכל נראה לי כרגיל
כזה מין יום טוב
והשמיים נפתחים לטובתי
וכל מה שפחדתי להגיד
נראה רחוק
כמעט שטותי
 
ברגע מיוחד מאוד
הטלוויזיה השתתקה
ואז הופיעו שמה שני הפרצופים
אחד של זה עם הסיגר
והשני פחות מוכר
אישה שמחלקת ממתקים
 
ערב טוב מה נשמע
נגמרה המלחמה
החברה של הלווין
שמעצבת לי את החיים החליטה
איך אומר המיליונר
"אנחנו עם חזק ונתגבר"
נשמע לכם מרגיע?
 

Emale
18/2/2006 11:44, בקטגוריות מוסיקה לאזניי
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-20/2/2006 16:54


הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  
139,218 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << אוקטובר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze