Love and Pride

אז MTV חוגגת בימים האלה חצי יובל לקיומה, ולמרות שאני כבר מזמן נטשתי אותה לטובת VH1, אחותה הצעירה, ההרבה יותר מיושבת והמחפשת קשר רציני - תמיד זוכרים את התחנה שעשתה בעולם את המהפכה המוסיקלית של המאה הקודמת, בדומה למה שערוץ 24 עשה למוסיקה בארץ. ולמרות שיש כאלה שתמיד יטענו, ובאיזשהו צדק, שסוג הטלוויזיה הזה הוא שתרם יותר מהכל למיסחור הסרוח של המוסיקה (כי הרי איפה היתה היום בריטני ספירס בלי הקליפים שלה וכל זה) - קשה לי לדמיין את האייטיז בלי הציפייה המטורפת ללראות באשכרה ויז'ואליה לפחות פעם בשבוע-שבועיים את ניק קרשו, דוראן דוראן, הווארד ג'ונס, טירס פור פירס, פול יאנג וכל המתוקים ההם. בימים של ערוץ יחיד, כשכל מה שטחנת ברדיו סלאש טייפ סלאש תקליטים היה רצועות סאונד משובשות - חצי השעה של 'עוד להיט' עם ייבוא אישי של קליפים ממעבר לים היישר ללבנט (לפעמים עם תרגום! חבל שלא היה לי בלוג אז, זה היה יכול לחסוך לי שעות תרגום מטורפות!), חצי השעה הזאת היתה ההיי-לייט שעליה היינו מדברים למחרת בבי"ס במשך כל היום. ככה זה כשהאופציות האחרות לשיחה היו הפרק האחרון ב'דאלאס'.

והזיכרון הראשון שלי מ-MTV זה שמתישהו ב-91', כשהתחברתי למשפחת העמים, א.ק.א לכבלים - היתה ההפתעה לגלות בתור אחד מה-וי.ג'ייז את לא אחר מאשר פול קינג. האיש, הפריזורה, ומי שהנהיג את הלהקה מקובנטרי שנשאה בגאון את שם משפחתו וגם את אחד מהלהיטים היותר אהובים עלי מהאייטיז. אחרי שהוא נפטר מהבגדים הצעקניים שלו, מהמגפיים הקשקשניות ובעיקר מתאונת השיער שהסתובבה אצלו על הראש - קינג התגלה במראה הג'נטלמן הבריטי החביב עד האומואי, לא מזיק ובטח לא דרמטי כמו בקליפי הגלאמר-ג'אנק שהוא והחבר'ה שלו הפציצו באמצע השמונים.

לראות מה נהיה ממר קינג היה סוג של הלם, ולמרות שעברו רק 6 שנים מהקליפ של Love and Pride עד להתחברות של הרשת לישראל - זה הרגיש רשמית כמו סוף עידן התמימות של הקליפים-הזוהרים-מעבר-לים-פעם-בשבוע-שבועיים, והתחלה של עידן חדש. כזה שבו למרות שהקליפים וכל הכוכבים שאתה שומע ברדיו יכולים לצוץ אצלך בבית בהדלקת ממיר אנלוגי אחד - מחק אצלך סופית את ההתרגשות של לחכות לחצי שעה הנדירה ההיא של 'עוד להיט', לשישה-שבעה קליפים האומללים אך המרגשים שמישהו ברשות השידור ברוב נדיבותו החליט שהגיע הזמן שתראה. ולא משנה שעל הקליפ האחרון דפקו את כל הכתוביות של הקרדיטים למפיק, למזכירה ולאחותו של איש הבום.

ואולי להשוות את התקופות האלה זה בדיוק כמו להשוות את פול קינג הזוהר, הדרמטי, מלא הגלאם-בשקל של האייטיז - לפול קינג המיושב, המתון, המשעמם, הממלכתי של הניינטיז. זה שעבר כנראה בהצלחה את הניתוח להסרת יצר החיות והתירגושת.

That's what my heart yearns for now - love and pride.
That's what my heart yearns for now - love and pride.

Start your journey early or maybe later
get your boots on

Look for rainbows
it's cloudy

Take your hairdryer
blow them all away.

In you I've found a story I want to keep hearing.
In you I see all colours
not just black or white.
In you I find a reason and hope for all dreamers

You are my fill
you're my supply of love and pride.
That's what my heart yearns for now - love and pride. . . .

Knowing
sensing
seeing
eating
sleeping
that's just being.
Touching
testing
loving
wanting and taking

more love and more pride.
In you I've found a story I want to keep hearing. . . .

I'm taking it round the world - some love and pride.
That's what my heart yearns for now - love and pride. . . .
That's what my heart yeanis for now - love and pride. . . .

שמור   בטל

Emale
7/8/2006 02:43, בקטגוריות מוסיקה לאזניי, סווווו אייטיז
19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-22/8/2006 19:23

Baker Street

תחנת רחוב בייקר של הטיוב בבוקר דצמבר שבעים ושמונה היתה מלאה באנשים חסרי פנים שחיפשו מחסה מפני הגשם. חופשת חג המולד באוניברסיטה היא יום טוב בשביל סטודנט ישראלי לתור קצת את העיר, חשבתי לעצמי דקה לפני שעטפתי את הצוואר בצעיף, שמתי את כובע מעיל הסטונדנטים על הראש ועליתי במעלה המדרגות לפתח התחנה ומשם לרחוב יורק, כיכר פורטמן ולרחוב וויגמור, לא רחוק מהיכן שרחוב בייקר הופך בסופו של דבר לרחוב אוקספורד. בדצמבר שבעים ושמונה יכולת למצוא כבר שם, בשולי הסיטי של לונדון, המוני אנשים שחיפשו מתנות לכריסמס, מוניות אוסטין רטובות שפרקו קונים נוספים בפתח חנויות הכלבו ואוטובוסי קומותיים אדומים שעצרו בתחנות הקבועות, מנסים לא להטביע בשלוליות את העוברים ושבים.

ראיתי אותה שבוע קודם בקומה השנייה ב-HMV, איפה שאתה יכול למצוא מחסה מההמונים ומהפוסטרים של רוד סיטוארט שצווח בכל רמקול אפשרי "דו יא ת'ינק איים סקסי". תווי פנים שדומים לקייט בוש בקליפ של 'ווד'רינג הייטס', היא נראתה בדיוק כמו הטעם שלי: דקה אבל לא מדי, גבוהה, שיער קלוע בזנב סוס ובעיקר מראה כללי של הבריטית מהסוג שכל כך אהבתי לראות ב'תיאטרון הכורסא' של ה-THAMES, כמה דקות לפני שהייתי נרדם על הכורסא במעונות מול אות הסיום של התחנה. קיוויתי שהיא תגיע גם באותו בוקר, חשבתי על משפט פתיחה כמו 'מה דעתך על החדש של 10CC' או 'גם את מחכה כבר לתקליט של אלביס קוסטלו?', כי היה נדמה לי שהיא נוברת בתקליטים שליד החוצץ שנשא את שמו. ניסיתי להיזכר בשיר האחרון שלו ששמעתי במצעד הרדיו של ה-BBC, כשלפתע ראיתי אותה נכנסת.

השיער הרטוב שלה טפטף על מגפי העקב סטייל אלטון ג'ון, בזמן שהיא ניערה את המטריה לתוך הדלי בכניסה. כשהיא הרימה את הראש במטרה לאסוף את השיער לאחור, היה נדמה לי שהמבטים שלנו הצטלבו ואפילו נשארו תלויים זה מול זה לכמה שניות ארוכות, אני מהקומה השנייה והיא מלמטה. 'אוליבר'ס ארמי!' נזכרתי לפתע בשיר של קוסטלו ושורת הפתיחה כבר ישבה אצלי מצויין בראש, כשכמה שניות אחריה נכנס יפיוף בריטי שרוכי וגבוה, עם תווי פנים שהזכירו את בוב גלדוף בקליפ של 'ראט טראפ', וחפן את מתניה מאחור. אני די בטוח שהיא עוד הסתכלה עלי בזמן שהוא חיבק אותה, לפני שהפנתה את המבט שלה לאחור, אליו, ונכנעה לנשיקה הרטובה לא מהגשם שהוא הדביק לשפתים המלאות שלה.

בדרך למטה עצרתי ליד דוכן הסינגלים ונזכרתי שאין לי עדיין את 'בייקר סטריט' באוסף, ושהבטחתי כבר מזמן לאחי בארץ להקליט לו אותו על קסטה ולשלוח לו אותה בדואר אוויר. על העטיפה הביטו אלי הפנים העצובות משהו של גרי ראפרטי, ואני זוכר שכשחזרתי את כל הדרך בחזרה לתחנה של הטיוב ברחוב בייקר, רצו לי בראש כל הזמן המילים 'בעוד שנה תהיה מאושר, רק עוד שנה ותהיה מאושר'. אבל המוני האנשים חסרי הפנים בדרך, במורד המדרגות, בתחנה ובכניסה לקרון, רק הגבירו את הניכור ואת הקור שחדר לעצמות.

(תודה על המחווה, בועז)

ברחוב בייקר את מפלסת דרכך
אור בראשך ומתים לרגלך
ובכן, עוד יום משוגע
את הלילה את שותה
ושוכחת מהכל

העיר שוממת, עושה אותך קרה
המון אנשים, אך אין בה נשמה
ועבר זמן עד שראית
שגילית שטעית
כשחשבת שיש בה הכל

פעם חשבת שזה כל כך קל
פעם אמרת שזה כל כך קל
אבל את מנסה, עכשיו את מנסה
עוד שנה ואז תהי מאושרת
שנה אחת ואז תהי מאושרת
אבל את בוכה, עכשיו את בוכה

במורד הרחוב יש אור בביתו
פותח ת'דלת עם המבט הזה שלו
ושואל היכן היית
את מגלה את מי ראית
ואתם מדברים על הכל

יש לו חלום לקנות חלקת אדמה
הוא יוותר על הזיונים ועל השתייה
ואז הוא יתיישב
בעיר רחוקה מלב
וישכח מהכל

אבל את יודעת שהוא ימשיך לנוע
את יודעת שהוא לא יפסיק לנוע
כי הוא מתגלגל, הוא אבן מתגלגלת
וכשאת מתעוררת זהו בוקר חדש
השמש זורחת, זהו בוקר חדש
אבל את חוזרת, הביתה את חוזרת.

שמור   בטל

Emale
7/7/2006 01:42, בקטגוריות מוסיקה לאזניי, אנגלופיליה ממארת
32 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: שסק ב-16/12/2006 19:30