כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
10/2009

Radio Ga Ga

יום אחרי שאמכור חלק מהחברה או את כולה, אני אקח את הכסף ואפתח תחנת רדיו באינטרנט שתשדר רק מוזיקה מהאייטיז. ואני אהיה העורך המוזיקלי שלה ויהיו לה 3-4 שדרנים תותחי אייטיז והיא תהיה פופולרית בטירוף. ויהיו לה ים מאזינים קבועים ועוד כמות זהה של מאזינים מתחלפים, יהיה לה אתר אינטרנט מושקע שיהיה אפשר כמובן להאזין דרכו לתכניות, וכשהיא תהיה באוויר כבר תהיה טכנולוגיה כזותי שתאפשר להקשיב לתחנות אינטרנט גם ברדיו רגיל, בבית או ברכב או בנגני MP ניידים. במקרה יש עלי את לוח המשדרים בשלוף, אז הבה ונתחיל:

משעה 6:00 עד 10:00 בבוקר: the living daylights. התכנית בה ישודרו שירים אופטימים כדי שמי שיאזין לתחנה במחשב או בפקק בדרך לעבודה יוכל לפתוח את היום עם חיוך מטופש מרוח לו על הפנים. שירים עם אוריינטציה של נסיעה, כמו you might think של המכוניות, part-time lover של סטיבי וונדר או Fantastic Day של 'תספורת המאה' - בטוח יגרמו לכל המכורים שיזריקו לעצמם את התחנה ישר לווריד על הבוקר להרגיש שבאמת הולך להיות להם, ובכן, יום פנטסטי.

מ-10:00 עד 12:00: Today in Music. סקירה לאחור של ארועי היום הממש הזה באייטיז: כל הארועים החשובים שקרו היום לפני, כמו מי נולד היום, מי התפייד היום, מי התחתן היום או הכלבה של מי המליטה היום - כמובן עם שיר שמוקדש לאותו בר/שלי-מזל. אני בטוח שהיום שלכם ייראה אחרת לגמרי אחרי שתדעו שבדיוק היום, למשל, בשנת 89', שוחרר על תנאי ג'ימי סאמרוויל אחרי שנמצא אשם בהפרעה לתנועה בזמן הפגנה למען נשאי איידס. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא למה, לכל הרוחות, למה אנחנו צריכים לדעת את זה. למה.

מ-12:00 עד 14:00: Electricity. אני, בתור בעל התחנה, אכפה עליכם, מאזינים יקרים, את טעמי האישי - שזה אומר בעיקר הרבה גל חדש, ניאו-רומנטיקנים וכל מיני כאלה. מה שישאיר את ילדי האייטיז, שהיום מחוברים לאינטרנט במקום כלאם בקיוביקל'ס בחברות הייטק בועתיות - מאוד עירניים לפני/במהלך/אחרי ארוחת-תלוש-הצהריים המסובסדת שלהם. מה ינוגן בשעתיים האלה? נגיד fade to grey, נאמר cars, נניח being boiled, וננגן the model. היום, למשל הייתי פותח אותה עם 'היום' של טוק טוק.

מ-14:00 עד 16:00: Alive and kicking. נורא פשוט: הופעות חיות. מהתקופה ההיא וגם הופעות איחוד מהתקופה המכונה הזאת. כמובן שתהיה איזו הצדקה לשידור הופעה איקס בתאריך וואי, אבל גם אם לא - זה לא ממש ישנה לאפ'חד. היום יבוא לי לשים את ההופעה של טינה טרנר ממתישהו ב-84', בה היא ארחה את בראין אדאמס לשיר It's only love שהופיע דווקא בתקליט של הקנדי מאותה שנה, Reckless.

הלאה. מ-16:00 עד 20:00 - shout to the top. פה תשודר, או יותר נכון תשוחזר בכל יום הספירה לאחור של מצעד 40 הגדולים במצעד הבריטי של "השבוע לפני x שנים" באייטיז. בכל יום - שנה אחרת. המתח, התירגושת, הספריי בשיער והכריות בכתפיים - הכל יועבר שוב בסוג של שידור חי כאילו אנחנו עוד שם. הערב, למשל, ישודר המצעד המקביל של בדיוק לפני 24 שנה, זה של השבוע של ה-20 בנובמבר 1982. במקום ה-9, למשל, עם הכניסה החדשה הגבוהה ביותר למצעד, נמצא הסינגל החדש והמבטיח של הליגה האנושית - The Mirror Man. כך, אגב, הם נראו בדיוק היום לפני 24 שנים בהופעה ב-Top of the Pops המיתולוגית.

מ-20:00 עד 22:00 - feels like heaven. בשעות רדיו קצת מתות אפילו בתחנת רדיו בועטת ודוחפת כמו שלי, תשודר סוג של תכנית דוקו שתסקור בכל יום אלבום חשוב שיצא השבוע באייטיז או כזה שהיה השבוע בראש מצעד המכירות והפך עם השנים לקלאסיקה. היום, למשל, תוקדש התכנית ל-purple rain של פרינס, שבדיוק לפני 22 שנה היה הנמכר ביותר במצעד האמריקאי. בין תשע יצירות המופת השזורות באלבום של הגמר השעיר, יסביר שדרן-תותח-אייטיז על הרקע לאלבום, מה היתה ההשראה והסיפור מאחורי כל שיר, אילו שירים השפיעו עליו ביצירת התקליט, קטעים נדירים שנשארו על רצפת חדר העריכה - ובעיקר איזה סוגי סמים עשה רוג'ר נלסון הקטן בזמן שהקליט אותו.

מ-22:00 עד 02:00 בלילה: steppin' outכאן נביא בראש עם רימיקסים ממוקססים ומעורבבים היטב של הלהיטים הכי גדולים של האייטיז, כדי שיהיה לכל ילדי האייטיז מספיק דלק במוח לפני שהם יוצאים לקרוע את העיר ערב ערב (כלומר, בערבים בהם הם לא מטופלים ב-2.24 ילדים ומחליפים חיתולים לאישה. או להפך), משל היינו שוב ב-1985 ועשינו את דרכנו ברחוב הירקון לעבר הקולוסיאום סלאש קולנוע דן סלאש הפינגווין (אם אתה ממש עדיין תקוע בקטע של הדארק אייטיז). בקיצור, כל ה'סוליד גולד היטס' בשירשור אחד ארוך ומענג של 12 אינצ'ים מחוברים זה לזה, כמו billie jean או heart of glass או living on the ceiling וגם Election Day ובטח גם Lies של שליישיית התאומים הכי מאגניבה שהיתה אי פעם.

מ-02:00 עד 06:00: Nightshift. הארקדי גאידמק שבי (כופה הדעות, לא המליונר. כלומר מליונר, ברור, אבל בדרך) שוב ירים את ראשו המכוער ויכריח אתכם ללמוד מוזיקה טובה מהי. הפעם אנחנו מדברים שירים שקטים איכותיים, קצת אלטרנטיבים-לייט, סמי-גותיים וכל מה שהיה באייטיז בסוג של השוליים ואפילו קצת מעבר. שירים כמו, למשל, the killing moon של אקו והבאנימן, in a manner of speaking של טוקסידו מון, breakfast של האסושיאייטס, Lined up של שריקבק ועוד. שירים שיעזרו לחיילים בשמירה להעביר את המשמרת, לנהגי מוניות עם טעם איכותי במיוחד (יש כאלה?) שעובדים לילה להעביר את הנסיעה - ולכל שבורי הלב שמתהפכים על משכבם בלילה ומדממים לתוך הכר, שיר כמו when love breaks down של פריפאב ספראוט יכול לעזור להם לאחות את הפצעים. או לפתוח אותם מחדש.

יום אחרי שאמכור חלק מהחברה או את כולה, אני אקח את הכסף ואפתח תחנת רדיו באינטרנט. ולתחנה הזו אני אקרא, כמובן, Redio Ga Ga.

ואם מישהו מהמשקיעים של רדיו טוב, תחנת רדיו האינטרנט החדשה עם השם הכי לואו-טקי והאתר עם הלוק הכי ניינטיזי, קורא את זה - זרוק לי כמה דולרים, אני אעשה איתם משהו טוב בהרבה.

Emale
23/11/2006 11:36, בקטגוריות סווווו אייטיז, מוסיקה לאזניי
41 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-27/11/2006 00:45

Bad Boys

ספטמבר 1983. משה הסתכל בעניין בעטיפת התקליט האדומה, שתמונת שני ערסים במעילי עור, כורעים כתף אל כתף, מעטרת אותה. "אחלה מוזיקה", אמרתי לו. "זה איזה צמד חדש שהולך עכשיו ממש חזק במצעד הבריטי". משה רק הנהן בראשו כשהוציא את התקליט מתוך עטיפת הניילון המרשרשת והניח אותו על הפטיפון בסלון בית הוריו. קולות מוזרים של צרצרים החלו לבקוע משני הרמקולים בשני צידי החדר. 'קלאב טרופיקנה' יצא לדרך. דקה וחצי הספיקה למשה כדי להחליף צד ולשים את המחט על תחילת צד א'. 'בד בויז' בקע משתי הקופסאות השחורות. הפעם הפסיק משה את התקליט אחרי פחות מדקה. "זאת מוזיקה של כושים", הוא אמר לי. "לא רוצה כזאת במסיבה שלי. מה עוד הבאת לי לשמוע?"

יולי 1984. שיא הטירוף לכל מה שקשור לדירוגים ומצעדים מוצא אותי מקשיב לבי.בי.סי דרך הרדיו המשוכלל שאבא, חובב רדיו בדימוס, קנה בגיחה האחרונה לחו"ל. משוכלל כזה עם צג דיגיטלי וסורק תחנות שנראה חללי משהו יחסית לאותה תקופה, אבל משולבים עם אנטנה פשוטה שלפעמים צריך להחזיק אותה ממש חזק כדי לא לאבד אחיזה בקליטה. זה היה יום שני בערב והאנגלים שידרו את ה'טופ טוונטי' הטרי שלהם, חצי יממה לפני שטוני פיין ושוש עטרי שידרו אותה ב'חדש, חדיש ומחודש' היומי שלהם בין 3 ל-4 בצהריים. במקום הראשון, עם כניסה חדשה למצעד, נחת שיר חדש של 'וואם!' שמותג כסולו של ג'ורג' מייקל. כשאתה בן שש עשרה ומאוהב בחברה האמיתית הראשונה שלך, שמאלצים מהסוג הדביק הזה תופסים אותך מהרגע הראשון. ככה שלמחרת בצהריים מול טוני ושוש כבר הייתי מוכן עם ה-Rec של הטייפ כדי להכניס את כל הדבק המרוכז הזה ראשון לקלטת הכרום הזהובה החדשה של maxell שקניתי מבעוד מועד. כיאה וכראוי למה שכבר אז הסתמן כהימנון של תקופה בחיים שלא תחזור, של נאיביות שלא משנה מה שתעשה - אף פעם יותר כבר לא תוכל להרגיש ככה שוב.

אחר כך כבר פחות אהבתי אותם, דווקא במקביל להפיכתם לאייקוני פופ אליליים שקישטו את קירות החדר של כל טינאייג'ר אייטיזי שכיבד את עצמו. שירים בסגנון קשה להגדרה כמו Freedom או I'm your man ממש לא דיברו אלי. עוד קדם להם Last christmas שהיה כל כך קיטשי, טחון ושבלוני, שאפילו אני סלדתי ממנו. אבל עדיין באמצע הם הבריקו עם משהו שהזכיר את מה שהם היו פעם, מזמן, שנה קודם או משהו (נצח נצחים כשאתה כמעט בן 17) ושהשמעתי אותו לראשונה להיא הראשונה, כשנסעתי איתה ועם חברה שלה באיזו שבת חורפית שטופת שמש של פברואר 1985 לראות הצגת צהריים של 'מופע הקולנוע של רוקי' בקולנוע 'פריז' המיתולוגי ברחוב הירקון. נדמה לי שהיא אהבה את 'כל מה שהיא רוצה', אבל לי זה לא ממש שינה את העובדה שעד היום זה לדעתי אחד מהשירים הטובים ביותר שלהם, אם לא הטוב ביותר.

ינואר 1987 מצא אותי באיזה אוהל דלוח ופרוץ לרוחות בבסיס נידח בדרום הארץ, מנסה עדיין להסתגל לחאקי המכוער הזה אחרי חמישה חודשים בלבד בצבא. בווקמן שהחזיק אותי חי באותה תקופה, התיישבה הקלטת של The final, אוסף הלהיטים המסכם שלהם, כחצי שנה אחרי שהם נפרדו. היו שם כמה שירים שנדחפו בסוף צד ב' כדי לתת כנראה קצת נפח לדיסקוגרפיה המכובדת ממילא שלהם וכמעט כמו תמיד, לא ממש היתה לי סבלנות לשמוע שירים לא מוכרים, אז התמקדתי בגרסאות ה-12 אינץ' של הלהיטים המוכרים שלהם שקישטו את אותה קלטת. עד שבמקרה נתתי לה לזלוג עד סופה כדי לגלות את אחד משירי הדימדומים שלהם, 'לאן הלך ליבך?' היפהפה שהרגיש כאילו הוא נכתב בשבילי. או יותר נכון, בשביל לנסות לאחות את הלב השבור שלי שנופץ בידי אותה ראשונה, שבזמן שהייתי רחוק מהעין ורחוק מהלב לקחה את הלב שלה והלכה לה עם מישהו אחר.

נופס, גם את זה את מוזמנת לקחת ל'סמטת המוזיקה' המשובחת שלך :)

Emale
14/11/2006 13:45, בקטגוריות מוסיקה לאזניי, סווווו אייטיז
116 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: אולריך ב-22/11/2006 20:20


הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  
139,218 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << אוקטובר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze