הקטע הפותח של העבודה שלי ושל הסו קולד בניסויית (AKA סיוטית) בשנה שעברה:

"שאלה פילוסופית רבת שנים תוהה אם עץ הנופל ביער משמיע קול. בעידן האינטרנט שאלה זו קיבלה נופך שונה: האם בקשת עזרה הנשלחת בין מיליוני סיביות לכל קצוות תבל,תשמיע קול? עשרות שנים מתחבטים פסיכולוגים חברתיים בשאלה מה מניע אנשים לעזור לזולת ולהימנע מסיוע זה במצבים חברתיים.

מקרה קלאסי שהדגים סוגיה זו הוצג במאמרם של Darley ו-Latane (1968): בשנת 1964 נאבקה צעירה בשם kitty genovese במשך חצי שעה על חייה ברחוב הומה בניו יורק וזעקה לעזרה. למרות העובדה ש-38 צופים שמעו את זעקותיה אף אחד מהם לא סייע ולבסוף היא נדקרה למוות. מקרה זה העלה שאלות רבות בנוגע לסיבות שיכלו להביא לחוסר סיוע זה. במאמר זה הסבירו Lataneו Darley את המקרה כאפקט פיזור אחריות (Diffusion of Responsibility). "

אתמול, 3 בלילה, מתכתבת לי באינטרנט כהרגלי בשעות אלו, לפתע נשמעת אזעקה של מכונית מכיוון החניה של הבית שלי. מסתכלת, יש אדם שעומד ליד המכונית של השכן הנחמד שלי, שתמיד מקפיץ אותי לאוני', אבל ממבט ראשון שום דבר לא חריג (חוץ מהאזעקה שפעלה, אבל לשנייה הייתי בטוחה שזה שכן שלי...). לרגע מזיזה את המבט, ומיד מחזירה אותו. דמות נמצאת בתוך האוטו, והדמות שמחוץ לו ממהרת אותה. אז גם לי נפל האסימון. התחלתי לצעוק - "גנבים, תעצרו!" הם כמובן לא עצרו, אלא ההפך, ההוא יצא מהחלון השבור והם התחילו לברוח לכיוון האזור ה"לא טוב" של השכונה שלי. המשכתי לצעוק, וראיתי שזה לא עוזר, ואז....

חלפה לנגד עיני קיטי ג'ינוביס, הצעירה המסכנה שאף אחד לא עזר לה, וכמה שטפו לנו את הראש איתה..  תשאלו כל זוטר לפסיכולוגיה, הוא ידקלם לכם את השם הזה מתוך שינה. אף אחד אפילו לא התקשר למשטרה, כי כולם סמכו על כולם וזה מה שיצא (בטלה חברתית...). אז מה עשיתי?? כמובן שאצתי רצתי לאלחוטי והתקשרתי למשטרה.

היומנאית המשועממת שענתה לי רשמה את הפרטים שאני, נלהבת שכמותי, מסרתי לה, ובסיום השיחה היא אמרה לי "תודה, אני אתייק את זה".

מה תתייקי??? יש לי פה הזדמנות לתיקון תיקון עוול היסטורי ואת מתייקת?? אני רוצה לשבור את הסטטיסטיקה פה!!!

לא אמרתי לה את זה, וחזרתי לעיסוקי.

אחרי 3 דקות ראיתי ניידת משטרה עם צ'קה לקה, אומרת משהו במגפון, בדיוק באיזור שאליו הם ברחו.

אז לימודי הפסיכולוגיה בכל זאת הועילו במשהו....

אולי אני צריכה לתפור לי גלימה שרקום עליה G גדול...

* סתם אנקדוטה קטנה - היום עברתי באחד השערים של האוני' והשומר שבדק אותי שאל אותי: "איפה התאומה שלך?" הסתכלתי בו במבט לא מבין, ואז הוא אמר "נו, ההיא עם התלתלים הקצרים, אתן תמיד ביחד" . מילמלתי איזה משהו ונכנסתי. עשה לי צביטה.