שעמום.
איזה מילה מסריחה.
מרגישה כאילו אם הייתי פיטר פן, והייתי יכולה לעוף (זה היה החלום שלי תמיד, בעצם למה היה? עדיין) אז הייתי מטפסת על קירות, על התקרה, משעמם לי!!!! מרגישה שהחיים מתנהלים להם בשגרה משגעת - עבודה, מבחנים, בלה בלה בלה....
אתמול דיברתי עם איזה משוגעת אחת (כן, את) על הטיול שלה באוסטרליה, על הטיול שלי באוסטרליה... בואנה, קרו לי שם דברים הזויים לגמרי, כל יום היה משהו מגניב אחר..
אז מצד אחד מתחרפנת משעמום, מצד שני כשקורים דברים לא משעמים, הם בד"כ שליליים ומפחידים אותי, ואז אני רק רוצה לחזור לשעמום הזה, להכנס מתחת לפוך שלי ולא לצאת לעולם.
אמרתי שאני אקח את השנה הבאה כהפסקה, וכבר המוח שלי מתרוצץ, לא מפסיק לחפש אלטרנטיבות. אז אמרתי שאני אקח חופש, לא נורא, ניקח מתישהו אחר, יש דברים אחרים שמושכים אותי... אבל אלוהים יודע מה בריא לי ומה לא, ואיזה קטע, אני לא מאמינה שיש אחד כזה, אז מה, אף אחד לא יודע?
כנראה.
מחר יש לי מבחן ענק. לא למדתי, לא היה לי זין ללמוד, אלך למועד ב'. אז בגלל המבחן יש לי חופש מהעבודה, חייבת לנסוע, לעשות משהו, אבל מה??? כולם עובדים, לומדים, ואני לא טובה בלהיות לבד.
משתדלת להחניק את המפלצת שקיימת בתוכי, היא כל הזמן מנסה לקום מרבצה, ללחוש לי לעשות דברים, דברים שאולי לא בריאים לי אבל לפחות יכניסו עניין לחיים. השכן התקשר. 6 פעמים התקשר, השאיר הודעה קולית והודעה כתובה. לשנייה שקלתי, ולא חזרתי אליו. מקום רע בחיים שלי. אבל... אוף, משעמם לי!!!!!
איזה פוסט מתוסכל, כולה לא יודעת מה לעשות מחר...