מסתכלת באימה על הרצפה. משחזרת בראש את כל המחמאות, הליטופים, מבטי ההערצה, המשיכות.
שה מובל לטבח, ככה הרגשתי.
ורק אמרתי לו - שיראו קצת, אבל בקטנה, אני רוצה לשמור על האורך...
ומה הוא עשה???!!!!
אני מרגישה כמו שמשון הגיבור אחרי שכל תפארת ראשו הלכה...
ועכשיו כל השיער היפה שלי כבר מזמן טואטא, והלך לפח... איך הוא עשה לי את זה?! באיזה נשק אני אשתמש עכשיו?! השיער שלי היה מקור לגאווה בלתי נדלית!
טוב, אני יודעת שאני נשמעת מפגרת/שטחית/ מלודרמטית בטירוף, אבל... אבל... השיער שלי כבר לא ארוך!!!
ואני עוד צריכה להצטלם היום עם הזר... אוף...
היום מסיבה, הולכת להכין דברים טעימים...
תזכורת לעצמי - ללכת לדואר ביום ראשון כדי לשלם על הפרו, אחרת עוד כמה ימים יהיה פה מאד מביך.