31 שעות של רביצה מול המחשב,
31 שעות של חשיבה מתפלספת ומתפלצנת
31 שעות של עיניים דומעות,
31 שעות של הקלדה כמעט לא פוסקת.
יום ראשון לאוניברסיטה בתוך ה 31 שעות.
תמיד ממש אהבתי את היום הראשון, הכל כל כך מרגש וחגיגי, ופוגשים את כולם, וכולם עדיין לא ממורמרים, בתוליים כאלה....
אני זוכרת את היום הראשון שלי באוניברסיטה בשנה א'. פשוט פעורה הרגשתי. לא יודעת למצוא את עצמי, האוניברסיטה כל כך גדולה. אני זוכרת שהסתכלתי על האנשים שהתחילו שנה שלישית והרגשתי מאגניבה להסתובב איתם. ועכשיו אני מתחילה שנה רביעית, אלוהים ישמור. עכשיו אני המאגניבה...
.
היה גם קצת אוכל ב 31 שעות האלה, קצת לנשום אויר בחוץ, קצת שיחות נפש,
ו... אתם יודעים מה לא היה ב 31 שעות האלה?
שינה....
אפילו לא שניה, אפילו לא גרגיר של שניה של שינה.
אבל יש לי סמינריון מוכן יפה וכרוך (באדום!), והוא הוגש היום, לא ברור מה טיבו, אבל מקווה שיהיה בסדר.
עכשיו כבר 31 ורבע שעות ללא שינה, נראה לי שהגיע זמני. או שאולי אנסה לשבור שיא ולהגיע ל 32??
מתחשק לי להרדם בזרועותיו של גבר מסוקס, שיעטוף אותי. נעים....
טוב, טוב, הולכת לישון.