הפסנתרן שידע לנגן (עלי)

"נו, בואי, יהיה כיף, והוא מנגן בצורה שחודרת לנשמה..." היא מפצירה בי.

- "מה כיף??" אני עונה בחוסר סבלנות, "מה כל כך כיף בקונצרט? אני בטח אירדם..." זועפת, הפניתי אל הרצפה את מבטי. לא רציתי לספר לה שאני עדיין מרגישה כל כך לבד, שאני לא מאמינה שאיבדתי אותו...

אחרי חצי שעה, בעודנו מתלבשות ללכת, הזהרתי אותה שאם אני מבקשת שנלך, אנחנו הולכות, ולא מעניין אותי כמה שהיא נהנית מהנגינה של האמן המוכשר, שדובר בו כל כך הרבה בעיתונות האליטיסטית בזמן האחרון. באמת שלא יודעת איך היא שכנעה אותי, כנראה שפשוט לא רציתי להישאר לבד בבית, עם המחשבות,הגעגועים.... לבשתי שמלה שחורה, קצרה, משהו פשוט, אבל היא אמרה שזה הולם. אותי ואת המאורע.

נכנסנו  לאולם. מעולם לא הייתי באולם קונצרטים, הוא היה ענק, מלא מקצה לקצה באנשים שנראו לי מכובדים עד כדי בחילה, הרגשתי כל כך לא שייכת... על הבמה ניצב פסנתר כנף שחור, מבריק בניקיונו, אבל נראה שהוא בן כמה וכמה עשורים. התיישבנו אורות האולם עומעמו, ואז הוא נכנס. קומתו לא גבוהה במיוחד, אבל כתפיו רחבות, גבריות, שערו שחור, וחיתוך שפתיו המלאות, כאשר חייך לקהל והשתחווה, הסגיר התרגשות קלה.  גם הגומה היחידה שלו בלטה כשחייך. התרוממתי קצת על כיסאי, ועקבתי אחר תנועותיו כשהתיישב. היא השיגה לנו כרטיסים שקרובים לבמה, ועכשיו שמחתי על זה. הוא הניח את שתי כפות ידיו על מקלדת הפסנתר, והחל לנגן. תחילה בקצב איטי, כמגשש, מנסה לקבל את אישור הפסנתר לקבל את השליטה עליו, ואז הקצב התגבר, כפות ידיו עשו בפסנתר כבשלהם, הוא שלט בפסנתר הענק בצורה מוחלטת, נגינתו מדויקת בצורה מושלמת, עוצמתית אך מלטפת... מרותקת, הבטתי בפניו. הוא נראה מרוכז ועם זאת נהנה כאילו הוא מגיע לשיא... מראה פניו ביחד עם הוירטואוזיות בה ניגן על הפסנתר גרמו לנשימותיי להיות לא סדירות.... הרגשתי כאילו הוא מנגן במיוחד בשבילי, שאנחנו שנינו לבד באולם... מחיאות כפיים קטעו את האידיליה במוחי. "נו, נכון שנהנית?לא נרדמת בכלל... ולמה את כל כך אדומה?? הכול בסדר, את מרגישה טוב?" –"כן,כן, הכול בסדר" מלמלתי, חסרת נשימה, "אני הולכת לשירותים לרגע,  לשטוף את הפנים" נכנסתי לשירותים, שטפתי את פניי, והתיישבתי על הרצפה. מחשבותיי נדדו, לא יכולתי להירגע מהתחושות אותם עורר הפסנתרן שלי... הלוואי והיה שלי... כל כך הרבה זמן לא הרגשתי ככה.... הוא גרם לי לפעום בכמה מקומות בגוף...

לא יודעת כמה זמן ישבתי שם, כשיצאתי, האולם כבר היה ריק, 2 עובדים ניקו את רצפתו. "את צריכה ללכת", אמר אחד מהם, "הכול כבר סגור"  "אני מחפשת את התיק שלי" אמרתי, ואז... הוא יצא.  "חשבתי ששמעתי קול נשי" בקעו צלילים נעימים אלו מפיו. "כן...האאא... אני מצטערת להפריע לך, פשוט..." "שטויות, את לא מפריעה בכלל", קטע אותי, "תרצי להצטרף אלי על הבמה?" רגליי משכו אותי לכיוון מדרגות העלייה לבמה בלא יכולת להתנגד. "חבר'ה אכפת לכם להשאיר אותי ואת הליידי לבד?" העובדים צחקקו, אבל אני לא שמעתי אותם, הרגשתי בתוך עולם משלי, עם הפסנתרן שלי...עליתי במדרגות, והוא אחז בידי וקירב אותי אליו. "הסתכלתי עליך כשניגנתי, העיניים שלך סקרנו אותי, הסתכלת עלי בצורה שגרמה לי לבעיות קלות כשקמתי להשתחוות, או בעצם, בעיות קשות...."הסמקתי במבוכה, "אני מצטערת שהפרעתי לך", לחשתי בקול רפה. ששש... הוא שם אצבע רכה על פי, ואז ליטף את פניי. התנשפתי בכבדות, כפות הידיים שלו... יש לי חולשה לכפות ידיים, ושלו היו פשוט מושלמות...עצמתי עיניי, ואז הרגשתי את הבל פיו קרוב אלי, ואת שפתיו הרכות נצמדות לאלו שלי, תחילה בעדינות, ואז לשון פגשה לשון, התנשקנו בלהט, ואז הוא התנתק מפי, ירד לכיוון הצוואר... נאנקתי כשהוא ליקק אותי בצוואר, ואז באוזן... בצעדים מדודים הוא משך אותי לכיוון הפסנתר, שעמד במרכז הבמה. פתאום הוא הרים אותי, והשעין אותי על הקלידים שהשמיעו רעש שחרמן אותי לחלוטין, רעש, פראי, וזה בדיוק מה שהרגשתי שאני רוצה לעשות לו , משהו פראי... הוא הרים אותי על מכסה הפסנתר וחשף את גופי שמתחת לשמלה. הרגשתי את לשונו על צווארי, וגרגרתי בהנאה... הידיים שלו פתחו במיומנות ראויה לציון את החזייה שלי, והוא התחיל למצוץ לי את הפטמות במרץ. האנחות שלי השתלבו עם הקולות של הקלידים, והתחלתי להרגיש את הרטיבות שבתוכי. הפסנתרן שלי התרומם, ובחטף הבחנתי בבליטה במכנסיו המחויטות. כל כך רציתי להרגיש את הבליטה הזו...פרמתי את כפתוריו במהירות, והשלכתי את החולצה. נגלה לעיני חזה גברי, האצבעות שלי פעלו בלא יכולת לעצור, הסירו את המכנסיים והתחתונים, חושפות איבר מין זקור שעורר בי רצון ללקק....התכוונתי לרדת מהפסנתר, מהופנטת מהמראה שנגלה לעיני, רוצה נואשות להכניס אותו לפי, ואז ידיים חזקות עצרו אותי, וקול רך אמר "לא ילדה, אני רוצה לענג אותך קודם..."לא היה צריך הרבה שכנוע כדי שאני אכנע, מגע לשונו על אוזני הספיק. נשכבתי על הפסנתר, בעוד הוא מלקק את גופי, את החזה, הבטן, הירכיים... התנשמתי בכבדות כשהגיע אל המקום שלי. נטפתי מיצים, והוא פיסק את רגלי, והתחיל ללקק. לאט לאט, הכיר את הדגדגן שלי, שקיבל אותו באהבה רטובה, ככל שהגביר אתה קצב כך אנחותיי גברו והיו קולניות יותר, הדהדו ברחבי האולם האקוסטי, אבל אני לא שמעתי כלום, רק הרגשתי... השפתיים שלו מצצו אותי במהימנות, והלשון עשתה דרכה לתוכי.... חפנתי את ראשו בידיי, מכוונת אותו מבלי משים...הלשון שלו עבדה בהרמוניה מושלמת עם אצבעותיו שחדרו לתוכי, הרגשתי שאני מגיעה לשיא, וצעקתי מהנאה...לשונו ליקקה את הדגדגן שלי בקצב, כשהרגשתי את ההתכווצויות בכל הגוף מגיעות, משאירות אותי חסרת נשימה, והוא ממשיך, ומביא אותי לשיא שני ושלישי...עצרתי אותו, מרימה את ראשו ממני. הוא חייך, ונישק אותי. יכולתי לטעום את עצמי, זה מצא חן בעיני. נרגעתי לרגע בזרועותיו, ואז מבלי ששם לב ירדתי מהפסנתר וסובבתי אותו אליו, יורדת על ברכי. "אני תמיד רעבה אחרי שיורדים לי" אמרתי ונגעתי בקצה לשוני באיברו. הוא נאנח והפקיר את עצמו בפי. ליקקתי את העטרה תחילה, מכניסה עוד ועוד מהזין לתוך פי, בקצב מתגבר והולך, שולחת ידיי לכיוון אשכיו, מרגישה את ידיו אוספות את שערי, את הניעות של אגנו, שמחדירות אותו עמוק יותר לתוך פי, ואת הרעידות... ואז הוא הפסיק אותי, ולחש, אני רוצה לגמור בתוכך... בשנייה הבאה מצאתי את  עצמי על הפסנתר, מרגישה אותו חודר לתוכי באבחה חדה. הוא מילא את כולי, נכנס ויצא בקצב מהיר וחזק, ידיו מגרות את הדגדגן שלי, עד שהרגשתי שאני שוב מתקרבת לשיא, הוא חדר עוד ועוד לתוכי, עמוק יותר ויותר, הרגשתי את הזרמים בגופי, והנה ההתכווצויות המוכרות........ שמעתי אותו צועק, אותי צועקת, את קלידי הפסנתר צועקים, והתמלאתי בנוזל שלו... הוא נשכב מעלי, עדיין בתוכי, יכולתי להרגיש את פעימות ליבו הצמוד לחזי, את נשימותיו הכבדות... שכבנו מחובקים על הפסנתר, נהניתי מהשקט כמה דקות, ואמרתי: "אז לא רק לנגן על פסנתר אתה יודע, גם על עוד כלים...." הוא חייך אלי, הגומה עכשיו ממש קרובה,  ואמר: "גם לך יש כישרון מולד, אני יכול לתת לך שיעורים פרטיים לפתח אותו אם את רוצה...."