כל כך לא התחשק לי להתחיל את הסמסטר, כל כך התחשק לי עוד שבוע חופש...
הלכתי לישון ב 5, קמתי באיחור (9) כי לא הצלחתי להתעורר, התארגנתי בטירוף, שזה כבר לא כיף, אני לא יכולה בלי העיתון על הבוקר... באתי לאוניברסיטה חסרת חשק בעליל, עליתי על אוטובוס מפוצץ באנשים (...) ודחוס, זה התחיל גרוע... אתם מכירים את זה שכולם באים בימים הראשונים של הסמסטר? היה כל כך מלא באנשים, שהייתי צריך לפלס במרפקים את דרכי אל הכניסה... אבל אז... התמלאתי מן שמחה חגיגית, בלתי מובנת...
פגשתי מיליון אנשים שלא ראיתי המון זמן, כולם היו נינוחים ונחמדים (כנראה לא היה להם נעים להציק לי על היום הראשון...) והשיעור הראשון בכלל לא היה פסיכולוגיה, אלא תקשורת, אז יכולתי להרגע...
יצאתי לקפה דשא, והיה שם ה-מ-ו-ן חברים שלי, מוזיקה של פורים, ו ש-מ-ש!!! וכולם אמרו לי כמה שאני נראית טוב היום, וכמה שאני קורנת, ולמרות לא הבנתי למה הם אומרים את זה, זה היה כיף לשמוע...
היה לי כל כך כיף היום... אפילו מעניין בשיעור, ואני ממש מרוצה שהמרצה כבר זוכר את השם שלי.... :)
חידוש מרענן לעומת הדיכאון של השבועות האחרונים...
תקראו לי מוזרה, תקראו לי פריק, אבל להתחיל את הסמסטר עשה לי טוב...