אתמול מרוב כובד בגוף נכנעתי, התנסיתי בלהיות קטטונית. שכבתי במיטה עם השמיכה על כולי, דיברו אלי ולא עניתי. רק הוצאתי יבבות. כאב לי פיזית.
מבחינתי להמשיך היה לשכב שם, עם השמיכה עלי, לא לזוז, לבהות בתקרה ולייבב, אבל מה לעשות שזה היה יום העצמאות, וכל החברים שלי התגייסו כדי להוציא אותי מהמיטה??
גם ההורים שלי נבהלו, והיום הייתי צריכה לספר להם שאני חושבת להפסיק את הלימודים, כי הם הכריחו אותי לשבת איתם לשיחה.
הם לא בעד.
אני רוצה להפסיק את הלימודים מצד אחד, מאד רוצה, ולנסוע להודו, לנקות את הראש כמה זמן שמתחשק לי, אבל מצד שני, יש לי עוד שנה אחת...
זה מה שהורג אותי, החוסר וודאות הזו, הלא לדעת מה לעשות.
ההתפרקות הפיזית הייתה טובה.
כל השבוע שואלים אותי מה אני רוצה ליום הולדת , ומה אני עושה ליום הולדת... לא יודעת!!!
בד"כ אני עושה קרנבלים בימי הולדת שלי, הפקות מושקעות.
השנה לא בא לי כלום, בא לי לשקוע בעצמי, לבכות לתוך הכרית.
מצד שני, אני ידועה בתור אחת שיום הולדת מוריד אותה ליגון שאולה, אז אולי זו רק העובדה שהיום הולדת שלי מחר???