כשאני אהיה רזה, אז החיים שלי יהיו שונים, אני לא כזאת פדלאה באופי, זה רק בגלל זה..."
"כשאני אהיה רזה, יהיה לי חבר. אהבה גדולה. המון רגשות. נתחבק המון, וניסע לצימר בצפון."
"כשיהיה לי חופש, אז יהיה לי כיף, יהיו לי חיים, אני אסע לכל מקום, ואנוח, ויהיה לי שקט נפשי."
"כשהייתי באוסטרליה הייתי שונה, המקום היה שונה, בגלל זה התנהגתי שונה, פרוע, יותר דומה לעצמי"
"כשאני אסיים את התואר הכל יהיה יותר טוב. אני אעבור לגור בת"א/אחזור לאוסטרליה/ אטייל בכל העולם/ אעבוד בארה"ב ואז אטייל בדרום אמריקה/ אסע לאנטון/ יהיה לי כסף/ אסע לשליחות בסוכנות/ אמצא עבודה משמעותית...".
"כשאהיה אצל פסיכולוג הכל יהיה טוב, כל הבעיות יעלמו, ואני אפסיק להיות מתוסבכת"
"שנה הבאה, אני חייבת לצאת מהבית של ההורים. אני לא יכולה לנשום פה יותר, עם הכסף של העבודה החדשה אני אשכור דירה"
"אני רוצה להתחתן מתישהו, אני רוצה ילד משלי..."
הכל בולשיט.
אין לי הווה, הכל משעמם, ריקני, ואני לא עושה שום דבר שזה ישתנה.
אנשים שאני מכירה עושים דברים גדולים, מחליטים החלטות גדולות, ואני נשארת מאחורה. וגם חוזרת אחורה.
מרגישה כלואה כמו ציפור בכלוב. כלואה בתוך עצמי, בגלל עצמי
הרגשה מגעילה.