כולם יצטרכו לקום. אני נרדמתי לשנ"צ ש"קצת" גלשה ללילה....
רציתי לספר על חלום. חלום שהתת מודע שלי ממש לא הצליח להסתיר את הפירוש והמשמעות שלו. אולי בגלל עודף שינה.
חלום ארוך, לפחות ככה אני זוכרת אותו.
בחלומי, זוהי תחילת השנה האקדמית (הבאה), ואני בהיסטריה, עוברת אוניברסיטה אוניברסיטה, חוג חוג, בכל הארץ, ומנסה להתקבל לאיזשהו תואר שני, לא משנה איזה.
כלומר, מבררת על כולם. לא ממש עושה משהו עם המידע שאני מקבלת. בעיקר באוניברסיטה העברית. משום מה בחלום זה נראה לי ממש כבוד, שאני אומרת "אני לומדת באוניברסיטה העברית תואר שני"... ואולי אני סתם רוצה לעבור לירושלים...
והחלום כל כך שקוף.
אני מפחדת משנה הבאה, מפחדת מחוסר המסגרת, ו"בזבוז הזמן" הפולני, מפחדת לא להיות סטודנטית, מפחדת שלא אעשה תואר שני, מפחדת מהעתיד שלי, מפחדת שלא אצליח....
ויחד עם זאת, מפחדת להתחייב. מבררת את כל האופציות הקיימות, ולא מחליטה, לא עושה עם זה כלום, רוצה להשאיר את כל האופציות פתוחות בפני, שאף אחת לא תעלם, כל הקלפים קרוב קרוב אלי...
ככה זה גם עם בנים. מפלרטטת עם כולם, לא נופלת ברשתו של אף אחד ספציפי.
וזהו, נגמרו התובנות לשעת בוקר מוקדמת זו, רק אוסיף ואומר שאתמול היה לי דיון מעמיק עם עצמי, וכמעט כמעט יצרתי קשר עם האפס.
בין השיקולים ללמה לא חשבתי גם עליכם ועל חברים שלי, שתתאכזבו ממני. אז תראו, יוצאים דברים טובים מישרא...
שיהיה יום נפלא ושבוע טוב!