באמת שלא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך הרבה אושר.

רוב הזמן הגוף שלי נוטף רגשות,

רוב הזמן אני לא יכולה להכיל את כל הרגשות האלה, זה דולף החוצה בלי שליטה.

בא לי לתפוס מגפון ענק, כזה של שוטרים בפיזור הפגנות, ולצעוק לתוכו (למרות שאין צורך, הוא מגביר גם ככה): תראו אותי! תראו כמה טוב!

ולו? לו בא לי להגיד כל הזמן. בערב, בלילה, בבוקר, בעבודה, תוך כדי שינה,תוך כדי אוכל, כשאני בשירותים, כשאנחנו רובצים לפתחו של האח הגדול, לפני סקס, אחרי סקס, תוך כדי סקס.

אני אוהבת אותך. 

אני מגעילה את עצמי מרוב סוכר, וזה כל כך כיף.

וזה כל כך טוב.

אז ככה זה לעוף בלי כנפיים.

תודה אבא.