נכון, אני לא מאמינה. אני צמה רק כי.... אפילו לא יודעת להסביר למה. אולי כי אני אוהבת להרגיש חלק מהעדר. אולי כי אני אוהבת את המסורת ורוצה להרגיש שייכת בדרך כלשהי.

ואני לא באמת מאמינה שעכשיו נפתחים שערי שמיים.

אבל עדיין רעיון הסליחות נראה לי יפה.

אז סליחה.

סליחה למי שלא הייתי בשבילה/ו כשהוא/היא היו צריכים.

סליחה שדיברתי ודיברתי ולא הקשבתי.

סליחה שראיתי רק את הקשיים שלי לפעמים.

סליחה לנפגעת ההיא, שלא בטוח כמה עזרתי לה, כי היא התחילה לבכות וניתקה. איזה חוסר אונים היסטרי.

סליחה לאנשים שציפו ממני שאני אעזור להם, או שאני אעמוד בהבטחות שאני מפזרת לכל עבר, ופשוט לא.

סליחה לד', ל', ג', ס',ח' שאני מזניחה אותם.

סליחה להורים שלי, שלפעמים אני לא מרגישה שאני זו אני מרוב שאני מדברת איתם באכזריות.

סליחה ממנו, שקילקלתי אותו, ברוב עוונותיי.

סליחה מעצמי שאני לא אוהבת את עצמי, שאני מזניחה את עצמי, לא מאמינה בעצמי.

ו... תודה, שאתם פה, קוראים. אין לכם מושג כמה זה חשוב לי...

מממ..... נושא אחר. מתגעגעת אליו. לא פייר. קשה...

סקס עם משמעות, משהו שאני לא מכירה... כיף....

 

אם הייתי חברה טובה טובה שלכם, והייתם יודעים שעברו עלי שנתיים קשות, בלי לצאת לחופש אפילו פעם אחת, ושאני עובדת בשתי עבודות, מתנדבת ועומדת להתחיל שנה שלישית קשה, וגם הייתם יודעים (כי הייתי אומרת לכם) שביום הולדת שלכם זה התאריך היחידי שבו אני יכולה לקחת חופש ולרדת לסיני לפני תחילת הלימודים, מתנצלת, מבטיחה לפצות...

 

איך הייתם מגיבים???

 

חברה שלי לא רוצה לדבר איתי...

 

 

~עצבנית!!!!~