בלוז, רוק, קיץ, חורף, מחול , ריקוד, אירופה
ביום א' החלטנו לנצל את החמסין שהיכה בזארברוקן (ובאירופה כולה) בשבוע שעבר, ויצאנו עם ידידנו סבסטיאן וחברתו סנצ'יר לטיול מקסים בהרים, ב'דרך המים' - מסלול נהדר דרך יערות, נחלים ומפלים (תמונות בהזדמנות). בדרך הביתה סבסטיאן השמיע משהו במערכת של האוטו, ואני אמרתי שזה קצת מזכיר את האחים בלוז. סבסטיאן התלהב, אבל אסנת הגיבה בתמיהה, ואז התברר לנו שהיא לא ראתה את הסרט מעולם. מיד החלטנו שעוד באותו ערב נעשה הקרנה מיוחדת. סבסטיאן ארגן במהירות אוכל מקסיקני, אסנת הפיקה יופי של עוגיות (עם השם המפוצץ 'וולקנו'), וארבעתנו הפקדנו את עצמנו בידיהם האמונות של ג'ק, אלווד וחבורה מוכשרת להפליא של חלוצי הבלוז. 'אנחנו 106 ק"מ משיקגו, יש לנו מיכל דלק מלא וחצי חפיסת סיגריות, חושך, ואנחנו עונדים משקפי שמש.'

---

באותו יום, סבסטיאן עשה טרור לנגן האם פי שלוש שלו, ואיפשר רק לאחד מכל שלושה או ארבעה שירים להגיע לידי גמר. היה בזה משהו מעצבן, במיוחד כשהוא קטע שיר שאני אישית די מחבב - מזג האוויר איתך של 'בית צפוף' - עוד לפני הפזמון. ביום ב' פיציתי את עצמי והכנסתי את השיר כבסיס בתחנת הרדיו האינטרנטית החביבה עלי, Last.fm; מנגנון הניחוש של התחנה עלה על זה שקראודד האוס באים מחצי-הכדור הדרומי, ובשעה הבאה השמיע לי ממיטב להיטי הארץ שם מתחת. בהם למשל שיר מחאה מהאייטיז, מיטות נשרפות של 'שמן חצות'. השיר עשה לי פלאשבק לימי ילדותי, וכרגיל במקרה כזה, הלכתי לוויקי לברר מה היא חושבת על השיר. וכאן זה נהיה מעניין.
ויקי ספרה לי שהשיר הוא אחד הנציגים האוסטרליים הבודדים ברשימת '500 השירים שעיצבו את דמותו של הרוקנרול' שאסף היכל התהילה של הרוק, כנראה המקום המעניין ביותר לבקר בו בקליבלנד, אוהיו. אני, כחובב רשימות ידוע, מיד קפצתי לראות את הרשימה, ואז עלה במוחי רעיון מטורף: החלטתי לחנך את עצמי קצת בתולדות הרוק, בכך שאקשיב לכל הרשימה, שיר אחרי שיר, בסדר אלפביתי. לעזרתי באה אופציית ה-quicklist, שגיליתי בידידינו אתה-צינור, וכך ליוו אותי לאורך כל השבוע צלילים מעצבי-רוק. ומאחר שאלה צלילים 'מעצבים' היתה עדיפות משמעותית לכל מיני שירים ישנים עד ישנים מאוד, שרבים מהם משתייכים לקטגוריות טרום-רוקיות , כמו קאנטרי, גוספל, ג'אז ובלוז (ואפילו כמה חזרות על שירים מהסרט של מוצאי יום א'). מה שכן, היה מפתיע לשמוע את הגרסאות המקוריות לכמה וכמה שירים מוכרים (למשל זה), לגלות כמה יציאות משעשעות (שימו לב למלים), להיזכר כמה כולם היו תמימים בשנות השישים (הנה) ולראות את מייקל ג'קסון הצעיר (כאן). בינתיים הגעתי ל-L, והמסע נמשך.

---

אמרתי שהיה חמסין, נכון? למי שלא מאמין, יהיו גם תמונות. ו'מי שלא מאמין' כולל גם אותי - כי יומיים אחרי החמסין העוצמתי נאלצתי שוב לצאת לריצת הבוקר עם מכנסי טרנינג וקפוצ'ון נגד הגשם הטורדני; ובאותו אחר צהריים תקפה את אזורנו סופת רעמים ותפסה את אסנת בדרך לקניות ('הזרם היה יותר חזק מאשר אצלנו באמבטיה', דיווחה). וכך, שבוע אחרי שעברנו לקיץ טוטאלי, נאלצנו לפתוח את מגירות הארוכים, להוציא את שמיכות הפליס ולהתכרבל. מה שכן, לפחות היתה לי הזדמנות לנסות את החליפה המפוספסת ואת החולצה הסגולה-זוהרת שקנינו בשוק יד שנייה לפני חודש ומשהו, וזאת משום שנפלו עלינו משום מקום כרטיסים חינם למופע מחול מודרני בתיאטרון העירוני.
המופע (המרתק) החזיר אותי למחשבה ישנה, על המשמעויות הרבות של המונח dance, והקשרים ביניהם. למילה הזו (באנגלית) יש למעשה שלושה תחומי משמעות שונים:
1. תנועה אקסטטית, דתית/פולחנית/עממית, בהשתתפות אנשים רבים, ללא שליטה ותכנון.
2. בילוי חברתי מודרני, עם או בלי כללים, בזוגות או בחבורות או לבד.
3. יצירה אמנותית, מתוכננת בקפידה מראש, מבוצעת בידי מומחים בלבד.
(ויש עוד, בתפרים בין לבין).
המופע, כמו לא מעט קטעי מחול מודרני, עסק בין השאר בגישור על פני חלק מהפערים האלה; באחד הקטעים נכנסו הרקדניות לבמה כשהן נושאות עליהן פרופילי פייסבוק ומאוחר יותר רקדו לצלילי פופ אם-טי-וי בגרמנית; קטע אחר (נפלא) תיעד תהליך התעוררות של רקדן עירום, במקביל בווידיאו-ארט על מסך ענק ועל הבמה עצמה, תוך שימוש בצלילים המופקים על ידי הגוף באופן טבעי (מוגברים להפליא), והסתיימה בקימה של הרקדן באורח שנראה כמו קימתו מהאפר של האדם הקדמון, המיתי, הפרוטו-אדם.
בכל מקרה, עמוסי חוויות אמנותיות יצאנו מהתיאטרון בתשע וחצי בערב, באור השמש השוקעת, עלינו במיטב מחלצותינו על אופנינו שחנו בחוץ, ונסענו הביתה. וכשחשבנו בצורה מסודרת עלהתיאור הזה, הרגשנו שהפכנו כבר להיות אירופים לגמרי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/7/2009 09:19, ושייך לקטגוריות אמנות, אסנת, בשבילנו זו אירופה אירופה, דברים שמצאתי ביוטיוב
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-14/7/2009 23:43

---

תענית שתיקה
עוד במהלך הביקור המשפחתי בשבוע שעבר (שבעקבותיו נעלמתי כמעט לגמרי מהבלוגייה) הרשגתי עייפות ועקצוצים משונים באוזן; אבל רק אחרי שהביקור הסתיים וארובות השמיים נפתחו (גשם בקיץ זו חוויה שקשה להתרגל אליה) מצאתי את עצמי אתמול בערב קורס על הספה מול הטלוויזיה עם כאב אף-אוזן-גרון משולב וחוסר רצון להזיז את עצמי לשום מקום.
מיד, לפני שהספקתי להניד עפעף (כאילו שיכולתי), יצאה לפעולה מכונת הטיפול-בחולים מבית היוצר של אשתי היקרה, ואני מצאתי את עצמי במיטה, מוקף כדורים, מיצי תפוזים ותה. כל הקומפלקס הזה עבד היטב, ולמחרת (כלומר היום) הרגשתי טוב מספיק כדי לצאת מהמיטה ואף לשבת לעבוד קצת; אבל כשפתחתי את פי להודות על העזרה יצא ממנו קול של טרומבון חלוד, ואסנת הודיעה לי באופן שלא משתמע לשתי פנים שהיום אני מדבר כמה שפחות (ורצוי לא בכלל).
ואכן, מהבוקר השמעתי מעט מאוד מלים (יחסית). זה לא היה נורא, כי כמה כבר תקשורת צריך מי ששוכב במיטה ולוגם תה (אבל גם המעט הזה עייף מאוד את ידי הכותבת וחיסל חמישה דפי טיוטה עם מפות של הדרך ללוכסמבורג); וכשיצאתי מהמיטה וחזרתי לעבוד, באה הטכנולוגיה לעזרי ויכולתי לנהל שיחות ארוכות עם אסנת, שישבה ליד המחשב שלה בצדו האחר של החדר, באמצעות הצ'אט של ג'ימייל. איך באמת אנשים הסתדרו לפני שהיה אינטרנט?
מה שכן, חוסר היכולת לדבר (פרט למקרי חירום) שינה במקצת את הרגלי התקשורת שלי. כשצריך להקליד כל משפט שאתה רוצה להגיד, חלקם מתבררים כלא שווים את ההשקעה, ואחרים נראים מטופשים להפליא עוד לפני שלוחצים על אנטר. נראה שתענית שתיקה מהסוג שנגזר עלי היא כלי טוב להימנע מעימותים - כל מיני דברים שנאמרים בלהט הרגע פשוט לא נאמרים כשצריך לכתוב/להקליד/לומר אותם בפנטומימה.

מה שכן, המצב הזה לא מדמה למעשה אף נכות מוכרת - יש הרבה חרשים או עוורים, אבל מעטים האנשים שאיבדו את כושר הדיבור אבל עדיין שומעים, ואין להם ממש איגוד משלהם, כך שקשה לומר שהזדהיתי עם פלג אוכלוסייה מסוים.

ומעל הכל, הטבעיות של השיחה באמצעות הצ'אט גרמה לי להבין עד כמה אני כבר מזמן רואה את הכתיבה באינטרנט כדיבור, ויש לי אפילו 'קול' שאני שומע כשאני מקליד את הפוסטים או מדבר בצ'אט. המסרים המוקלדים הם חלק מהקול שלי, גם אם מיתרי הקול מסרבים זמנית לשתף פעולה. בינתיים אני חוזר למיטה ולתה.

לפחות אחמדניג'אד לא מדכא את ההפגנות שלי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/6/2009 00:21, ושייך לקטגוריות אסנת, סטיות אישיות, לפחות רוסיה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של eln ב-19/6/2009 10:43

---

לך, לך למטבח
אחת הפעולות המהנות ביותר שאפשר לעשות בזוג היא לבשל. למעשה, אני חושב שזו הפעילות המדורגת אצלי במקום השני בקטגוריה הזו. בישול הוא פעולה יצירתית (בניגוד למשחקי מחשב) ואינטראקטיבית (בניגוד לצפייה משותפת בטלוויזיה), שמשאירה אחריה תוצר ממשי (בניגוד לשיחות נפש ארוכות ו/או שיחות שטויות חסרות תוחלת). עם זאת, יש כמה כללים חשובים שצריך להכיר לפני שנכנסים ביחד למטבח, על מנת שהבישול המשותף לא יהפוך לקרב סכינים ולא יוציא אף אחד מהכלים.
הכלל הראשון, החשוב ביותר, ויש אומרים אפילו היחיד שחשוב הוא היררכיה. שוויון זה טוב מאוד בחלוקת עבודות-הבית ובהצבעה בבחירות, אבל במטבח צריך שיהיה שף (בגרמנית, אגב, פירוש המילה chef הוא 'בוס'). אחד מבני הזוג חייב להיות זה שמחליט את ההחלטות, זה שקובע לאן התבשיל ילך. השף יכול כמובן להתייעץ בסו-שף, לבקש חוות דעת, אפילו להאציל סמכויות מסוימות - אבל כמו בצוות של ד"ר האוס, ההחלטה הסופית היא שלו ושלו בלבד.
כמובן, אין שום צורך שהשף יהיה תמיד אותו אחד מבני הזוג. אפשר לשנות את ההירכיה בכל בישול משותף, ואפילו בתוך אותה ארוחה. לכל אחד יש את הספציאליטט שלו, שהוא/היא הביאו מהדודה/הסבתא/החבר מקמצ'טקה, והוא יודע איך להכין הכי טוב. אם מכינים ארוחה גדולה, אין שום סיבה שלכל אחד לא תהיה אחריות על מנה אחת, או שתיים או שלוש. העיקר הוא להגדיר מראש מי השף בכל תבשיל, כי הכלל הידוע לגבי 'יותר מדי טבחים' נכון לכל מספר טבחים שגדול מאחד.
הכלל החשוב השני בבישול משותף קשור לניצול נכון של המשאבים, ולמעשה מגדיר מהו המשאב החשוב ביותר בכל מטבח. הכוונה היא לא לכלים (גם אם אלה מאוד חשובים), לא לחתול (כבודו במקומו מונח, הרחק מהאוכל אם אפשר) ואפילו לא לשום (שהוא אמנם קדוש אבל...) אלא לדבר פשוט בהרבה וחמקמק הרבה יותר. המשאב החשוב ביותר במטבח הוא מרחב. או במלים אחרות: מקום.
לא סתם היה לנו חשוב מאוד שגידו, הענק הלוחש, יתקין לנו משטח עבודה רחב מאין כמוהו מיד שנכנסנו למטבח. קשה להפריז בחשיבות של מרחב עבודה כשמבשלים, ועל אחת כמה וכמה - כשמבשלים ביחד, ועל אחת כמותיים וכמותיים - כשמבשלים ביחד ארוחה בת מספר מנות. קשה להפריז במורכבותו של התכנון המדויק הנדרש כדי לא לדרוך אחד לשני על האצבעות, למנוע אסונות כמו 'אני לא מאמינה שטיפטפת מיץ שום על העוגה', ולאפשר לבצקים לתפוח, לבשרים לשבת במרינדה, לירקות להיחתך ולצנוברים להיקלות מבלי שיפריעו זה לזה. הבעיה, אגב, לא מוגבלת למשטחים בלבד; חלוקת המקום (והזמן) על הכיריים, בתנור, בכיור, ובגרמניה - גם במקרר ובפריזר (שקטנים הרבה יותר מהמקובל בארץ) היא שיקול חשוב לא פחות בתכנון ארוחה בת חמש מנות במטבח ממוצע של זוג צעיר שעדיין לא זכה בלוטו.
מה שמסבך את העניין הוא שמשטחים נוטים להיותר חסרי תועלת אם אינם נקיים, מה שמחייב (במקרה של ארוחה רבת-מנות) לנקוט באסטרטגיית 'בשל ורוץ לנקות'. יש לציין שדווקא הבישול ביחד מאפשר שימוש יעיל באסטרטגיה הזו: השף/ית מבשל/ת, מערבב/ת וטועמ/ת את כף העץ, ואילו העוזר/ת מכינ/ה במקביל את המשטח להכנת המנה הבאה. עם זאת, יש לזכור שסבון זה לא טעים, ולכן מומלץ להרחיק בשרים במרינדה ועוגות מתקררות מאזור הכיור בשלב זה.
הכלל השלישי והאחרון בבישול משותף הוא ביחד, אבל לחוד. זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל אין הרבה פעולות במהלך הבישול שדורשות בהכרח ארבע ידיים. שלא תבינו אותי לא נכון, יש מצבים שבהם עוד זוג ידיים הם ברכה משמיים ('פתח לי את התנור', 'תחזיקי את הקערה בזמן שאני מבלנדר' וכו'), אבל אלה בדרך כלל רגעים חולפים, ורוב העבודה המטבחית (כמו רוב הקונצ'רטי לפסנתר) דורש זוג ידיים אחד בלבד. ה'לחוד' הזה חשוב גם פסיכולוגית (כדי שהסו-שף לא ירגיש כמו פועל שחור) וגם מעשית (עוד עשר אצבעות ליד מי שקוצץ ירקות פירושן עוד עשר אצבעות שעלולות להיחתך בטעות).
כדי להגשים את הכלל הזה, חשוב לנסות להימנע משימוש משותף באותם כלים, גם אם פירוש הדבר עוד סכין לרחוץ בסוף הארוחה. איכשהו, תמיד שני המבשלים צריכים אותו כלי באותו זמן, ואם יש אפשרות שלכל אחד יהיה משלו, למה לא? לעניין זה, 'כלים' פירושם גם 'מרחב'; הדרך הכי טובה לריב במטבח היא להיכנס כל הזמן אחד למרחב של השנייה ולהיפך.

(וכל הדברים האלה עלו לי בראש בסוף-שבוע שבו אירחנו פעמיים, ובצורה מוצלחת להפליא. מה שכן, בישול זו חוויה נהדרת אבל גם דרך מעייפת להעביר סוף-שבוע. בפעם הבאה, אנחנו מתארחים).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/5/2009 17:10, ושייך לקטגוריות אסנת, הומור, סטיות אישיות
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של gentzo ב-7/5/2009 14:37

---

פרפראות לפורים
פורים היום, ולרגל החג - כמה קטעים קצרים וחסרי קו מקשר. אם תמצאו אחד, אתם מוזמנים לשלוח אותו למערכת.

המן האָלֶמָני
לרגל החג, אסנת החליטה לאפות אוזני המן, ולצורך העניין נאלצנו לברר איך אומרים 'פרג' בגרמנית. הסתבר שהמילה היא mohn (מוֹן). בהמשך, במסגרת מסעות גוזלי-זמן בוויקיפדיה בבירור שאלות גורליות כמו 'האם אחשוורוש הוא באמת קסרקסס הראשון?' או 'איפה זה בדיוק כוש?', מצאתי את עצמי מברר על מקורן של אזני ההמן. ואז התברר שכל עניין האוזניים הוא המצאה של העברית - במקור האידישאי אומרים 'המן טאשען', שזה 'כיסוני המן' (ומקביל למאכל הגרמנית המסורתי מָאוּלטאשֶן). חפירה קצרה נוספת גילתה ש'המן טאשען' זה בעצם שיבוש של 'מאן טאשען' (כיסוני פרג) שהוא בעצם מאכל גרמני, הנקרא mohntaschen. עוד מסורת יהודית עתיקה מתבררת כהמצאה גרמנית.

מאלו מאלו
כדי להשלים את אוזני ההמן נאלצתי לצאת אל הגשם (כרגיל בפורים), אבל בתור לקופה בסופרמרקט לפחות עברתי חוויה משעשעת. הכל החל כשזווית עיני קלטה, על חוברת שהיתה מונחת ליד הקופה, משהו שנראה כמו מילה עברית כשרה, באותיות לטיניות. 'מָלבּוּש?' חשבתי לעצמי, 'למה שמישהו יכתוב מילה עברית-גבוהה כזו על חוברת צבעונית?'
מיד בדקתי את העניין והבהרתי לעצמי שעל החוברת כתוב Malbuch ולא Malbusch. המילה buch פירושה כמובן ספר, אבל מה ה-mal אומר?
המוח הבלשני נכנס לפעולה, אבל כנראה עדיין בהילוך אחורי, שכן הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה שהתואר malo/mala פירושו באיטלקית, בספרדית ובלטינית 'רע' (מכאן אגב מלים אנגליות כמו malpractice ו-malice). 'ספר רע' יכול בדוחק להיות כותרת לספר ילדים (עם מפלצות מפחידות?) אבל הציורים המצחיקים על הכריכה לא התאימו לפרשנות הזו, ותוך שהיבטתי בהם היכתה בי גם ההבנה שטעיתי בשפה.
הרי בגרמנית, הפירוש המקובל של המילה mal הוא 'פעם' (במובן של 'כמה פעמים ספרת עד עשר' מה שגורם לכך ש-hit me baby one more time הוא בגרמנית 'שלאג מיר בייבי נוֹך אָיין מאל' ואפשר לשיר את זה במנגינה המקורית). הבעיה היא ש'ספר-פעם' זה לא נשמע הגיוני, ולכן הנחתי גם את האופציה הזו בצד.
ורק אחרי שעשיתי את כל הסבב הזה, וכבר עמדתי להניח את המצרכים על הפס-הנע, הבנתי ש-mal מקורו בפועל הגרמני malen, שפירושו 'לצבוע', ולפני בסך הכל חוברת צביעה לילדים.
בהערה מאוחרת יש לציין שבמספר שפות סלאביות (בהן מונטנגרית, שבה אני עוסק כרגע דרך עבודת התרגום שלי), malo/a פירושו בכלל 'קטן'. לצבוע, פעם, קטן, רע ? פרט לעניין הצביעה, הייתי אומר שזה מסתדר עם הפירוש העברי של המילה 'מָל'.

מתחפשים
בגלגל"צ פמפמו כל השבוע את 'ההשתלטות העוינת' של זמרים ידועים על התחנה בפורים, ומאחר שזה באמת נשמע כמו שינוי מרענן, הקשבנו לפרויקט רוב היום. באורח מאכזב, התחפושת היתה רחוקה משלמות, וראו הרבה מתווי הפנים של גלגל"צ דרך כל אחד מהזמרים. במקום לאפשר לכל זמר להגיש תוכנית אישית, עם בחירות שירים עצמאיות ומעניינות, החליטו בגלגל"צ לשמור בכל מחיר על הפורמט הקבוע, ולשדר את התוכניות הרגילות, עם בחירות החיילים והפלייליסט הרגיל, כשהזמרים המחופשים מגישים בקושי שניים-שלושה שירים שהם בחרו, ומשפיעים באורח מאוד מינימלי על אופי השידור. הכל יחסי, כמובן; דנה אינטרנשיונל עשתה יופי של פאן בשידור, וגלי עטרי היתה ממש חמודה, אבל בגזרת הגברים נרשם אסון אחר אסון: מאור כהן הצליח להתבטא בצורה נורמלית רק באנגלית, שלומי סרנגה התקשה לבטא את השם 'פרלמוטר' וטען שמדובר ב'שם משפחה שלא רואים כל יום' ויוני בלוך לא רק נשמע כמו מי שיצא הרגע מהמיטה אלא גם הסתבך עם 'אתי באולפן שרהל'ה בן אשר' והחליט ש'אִיתַי באולפן' נשמע יותר טוב. צביקה פיק, שעלה אחריו, נשמע לפחות מקצועי ושולט בשפה העברית, אבל התעקש לנצל שניים משלושת השירים שלו כדי להשמיע את בנותיו (הכלואות, לדבריו, באיזה בית מסתורי עם מנחם בן - זה נשמע כמו שיטה חדשה של עינוי סיני) ודיכדך את המאזינים בתשובות נחרצות כמו 'לא מוצאים' (לשאלה 'איך מוצאים חתן'). את הכבוד הגברי הציל עידן רייכל, שהיה הכי מוצלח בהתחפשות לשדרן גלגל"צ (מאחר שלא אמר הרבה ונתן למוסיקה לדבר) אבל כשדיבר, דיבר בטעם ואפילו סיפר סיפור משעשע על אשתו האוסטרית, שיצאה החוצה בערב פורים, חזרה ואמרה לו שכולם השתגעו (ואסנת הציעה לשלוח לו אס-אם-אס המציין שאם יש לו אישה אוסטרית, היא בטח תמיד חושבת שכולם השתגעו). הפדיחה הגדולה ביותר של היום נרשמה דווקא אצל ריטה, שהיתה פרט לכך מקסימה להפליא ואפילו שרה בפרסית - אבל משום מה התעקשה לשייך את 'שמתי לי פודרה' למאור כהן ולא הצליחה לתקן את הטעות עד אמצע השיר בערך. נו שויין, כבוד למאור.

ועם כל הסיפור הזה, אני תוהה האם בכלל הייתי שם לב לפרויקטי פורים של גלגל"צ אם לא הייתי גר בגרמניה. ואולי בפורים הזה, עם גשם מסורתי, גלגל"צ ברקע, וויינט והארץ בחלונות, אוזני המן בתנור (וחלוקה של 'משלוח מנות' לשכנים) הבית שלנו התחפש לרגע למדינת ישראל?
(אני רק מקווה שהתחפושת לא תכלול ביקור-הפתעה של נתניהו. ראינו אתמול סרט על ניקסון, ואני חושב שאני יכול לסבול רק מניפולטור-חסר-בושה אחד בכל חודש).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2009 20:19, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, הומור
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-17/3/2009 10:10

---