אומרת יותר מאלף (פוסט תמונות)
בגרמנית, כך מתברר, אומרים שתמונה 'אומרת יותר מאלף מלים' ולא 'שווה יותר מאלף מלים'. אז ניתן להן לדבר.





התמונה הראשונה היא מהשלג שירד פה רק לפני כשבוע-שבועיים. עכשיו, כששמש שוטפת את ארץ הזאאר, קשה להאמין שזה מה שנשקף לי מהחלון באותו ערב.






התמונה השנייה היא עוד חובה נעימה מהעבר - תמונה מהפקת האופרה Turn of the Screw, שאסנת השתתפה בה ואני דיווחתי עליה בקצרה. התמונה היא אמנם מהחזרה הגנרלית (בשל כל עניין זכויות היוצרים, היה אסור לצלם בהצגה עצמה) אבל ממחישה היטב את מבנה הבמה; אסנת היא האומנת (הכורעת במרכז) והדמות מימין היא ליליאנה, בתפקיד אחת מרוחות הרפאים הרודפות אותה.


וזוכרים שחיפשתי את השלט המודיע על סוף החורף? אז הנה, מצאתי, ממש בדרך ללימודים, ליד האוטוסטרדה:




בפעם הבאה אני מבקש מיליון דולר.

עוד דבר שאני רואה בדרך לבית הספר כל יום הוא הזריחה, שלפעמים מרשימה מאוד (בעיקר אם יש קצת עננים) ולפעמים בלתי נראית בכלל (אם יש הרבה עננים). כמה פעמים כבר אכלתי את עצמי שאין לי מצלמה ביד בדרך ללימודים, אבל בסוף לקחתי, וזה מה שיצא:




אחרון אחרון חביב, אי אפשר בלי 'מה למדתי בגן היום'. אם כבר לקחתי מצלמה, אז למה לא לתת גם ליווי ויזואלי לסדרה? אז הנה לפניכם כמה מהכוכבים. מזהים?





(למי שלא זיהה, מימין לשמאל: צ'אולין הסינית, אלכסיי [קרוב], בּוּפָּה התאילנדית ואלנה).

[והפרק הבא כבר מתבשל]

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/2/2008 09:35, ושייך לקטגוריות אסנת, תמונות, מה למדתי בגן היום, עונות השנה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-16/2/2008 02:37

---

מה למדתי בגן היום, חלק 6
כרוח רפאים
אקואה מגאנה, שהרביצה מופע של ממש ביום הראשון של הקורס, נעלמה בימים שאחריו. רק ביום שני של השבוע השלישי הופיעה שוב הדמות הכבדה, הגדולה בכל הממדים, שראשה מוכתר בשיער מבולגן לכל הכיוונים בצבע קש טרי. אבל התעלומה לא נפתרה. אקואה המשיכה להגיע בבוקר (באיחור) וללכת אחרי ההפסקה הראשונה, ויצרה קשר עם שאר הכיתה רק כדי לאתר את רשימת הנוכחות ולחתום עליה. אבל נוכחותה המאיימת בירכתי הכיתה הורגשה היטב, והגיעה לשיאה כשהמורה רצתה לחלק אותנו לזוגות לעבודה משותפת. לרוע המזל, מספר התלמידים יחד עם אקואה היה זוגי, מה שהיה מחייב את המורה לשתף אותה - או להצהיר במופגן על כך שהיא 'פרסונה נון גרטה'.
אני חייב לומר שהופתעתי. הגברת אמיני, אישה נחמדה לכל הדעות, נראתה כמו באפי כשהיא מבינה שהיא חייבת להקריב מישהו כדי להציל את העולם. האופציות היו ברורות: להפיל על מישהו לעשות את התרגיל עם רוח הרפאים, או לעמוד מול האפוקליפסה שתשתחרר כשאקואה תבין ששוב מתעלמים ממנה. פראו אמיני בהתה לשני הכיוונים ואז נדלקה נורה קטנה מעל ראשה (טוב נו, לא באמת, אבל ככה זה ייראה בקומיקס).
"אנחנו נדחה את התרגיל הזה לאחרי ההפסקה", אמרה אמיני, "בינתיים פתחו את הספר בעמוד צווי הונדרט אונד צוואנציש, ו..."

שתיקת הדוקטור
אני לא בטוח אם היכרתי לכם גם את אלכסיי. ביום הראשון שלי 'למעלה', סיווגתי אותו - קצת מהר מדי - לקבוצת ה'רוסים שלא לומדים גרמנית כי הם מדברים רוסית כל היום'. הוא דיבר לאט, הרבה יותר מדי לאט בשביל מי שלומד כבר ארבעה חודשים, ונראה מתאמץ לחפש את המלים. אבל עם הזמן שוחחתי אתו עוד כמה פעמים, והתמונה השתנתה. הסתבר שאלכסיי:
1. נמצא בגרמניה רק חמישה חודשים, מתוכם ארבעה בקורס.
2. לא למד גרמנית מעולם לפני שעבר לגרמניה.
3. למד שש שנים רפואה והוסמך כרופא ברוסיה.
4. לא מחליף אף מילה ברוסית עם אלנה, הרוסייה השנייה בקורס, או עם החבר'ה הרוסים מהקורס למטה.
5. באמת רוצה ללמוד, כי מטרתו להיות מוסמך כרופא בגרמניה.

אז מה הבעיה שלו? העניין התברר השבוע, כשהמורה ניסתה להתעקש שהוא יגיב אליה בתרגיל מילולי שבו היה עלינו להביע את דעתנו על נושא פוליטי מסוים. היא פנתה לאלכסיי והוא שתק. אז היא אמרה שהוא חייב לדבר כדי ללמוד את השפה. "איש האבה קיינה וורתר" (אין לי מלים) - אמר אלכסיי. ואחרי שהמורה ניסתה לדובב אותו עוד, יצא סוף סוף המרצע מן השק. "איש מושטה קורקט שפרכן" (אני רוצה לדבר נכון) אמר סרגיי, ולא יסף.
וכך התבררה סוף סוף תעלומת הדוקטור השותק: הוא לא מדבר כי הוא לא בטוח שהוא יכול להגיד את הדברים נכון. לכן הוא אומר רק את מה שהוא יודע בוודאות, ומה שלא בטוח - משתתק. בדיוק ההיפך ממאריצה, שיש לה עשר טעויות בכל משפט אבל לא מפסיקה לדבר גרמנית. והיא כמובן צודקת: כדי לדבר בשפה לא מספיק לעשות את כל שיעורי הבית - צריך אומץ לקשקש, לברבר, להתנסות, לטעות. אומץ שאלכסיי - שלא למד כמעט אף שפה פרט לרוסית מעולם - לא מצליח בינתיים לגייס.

הבורג הקרואטי
הבטחתי הרבה דברים לפרק הזה, וחלקם יידחו לבאים. אבל עכשיו אני אצא למסע בעלילת משנה קצת מורכבת, שאיכשהו תתקשר לסיפורנו.
זה מתחיל באיש עם חלום: תומאס מקס מאייר, במאי לשעבר והמורה של כיתת האופרה בבית-הספר למוסיקה של זארברוקן. חלומו של הר מאייר הוא להעלות בבית הספר את האופרה Turn of the Screw (בעברית 'טבעת החנק', 'פיתול כפול', 'סיבוב הבורג' או 'תורו של המשגל', תלוי את מי שואלים) מאת בנג'מין בריטן. והשנה, בזכות צירוף מקרים ממוזל שהביא לכיתת השירה שלו בדיוק את הקולות המתאימים (כולל זמרת עם אישיות כובשת, קול נהדר והכי חשוב - דיקציה טובה באנגלית), הוא יכול.
מכיוון שאותה זמרת רבת-יכולות היא גם אשתי היקרה, הייתי כמובן מעורב בחזרות, בהכנות ובהתרגשויות של ההפקה מתחילתה. כך גם למדתי שבית הספר משלם הון עתק על הזכויות (כי בריטן לא מת מספיק זמן), ולכן לא נשאר כסף להרבה דברים אחרים. זה התבטא, למשל, בתפאורה מינימלית (אבל סבירה); בתלבושות שהסתמכו על העודפים של בית האופרה המקומי; בכך שהמעצבת תפקדה במקביל גם כמאפרת, כצלמת ומה לא; ובעיקר - בהשקעה בלתי מספקת בפרסום. ולכן -אחרי שפרמיירה הצליחה בקושי למלא שני שלישי אולם (אבל סיפקה לי הזדמנות מרגשת לרוץ לבמה ולתת לכוכבת פרחים) - קיבלנו את ההוראה לנסות ולפרסם את המופע בקרב כל חברינו, ידידינו ואנשי שלומנו, כדי למנוע פאדיחות בשלוש ההופעות שנותרו.
וכאן זה מתחיל להתקשר, כי אני מיד החלטתי להזמין את חברי לקורס לבוא ולשמוע. לרוע המזל, לא יכולתי לחלק פליירים (כי לא היו פליירים) ונאלצתי לדבר עם אנשים אחד-אחד. על אלנה ומוחמד ויתרתי מראש; רובי אמרה שהיא לא אוהבת אופרה; ואלכסיי היסס ארוכות ובסוף אמר שיחשוב על זה (ולא בא). אבל דווקא מאריצה, ידידתי מאותגרת-הדקדוק מהקורס הבסיסי, שמחה מאוד על ההזמנה (היא מדברת הרבה יותר אנגלית מגרמנית). וכך זכיתי אני לתרגל עוד ערב שלם בגרמנית (נסענו באוטובוס יחד לאולם ואחר כך סיפרתי לי את העלילה בקצרה), והיא זכתה - כך התברר - לראות לראשונה בחייה אופרה בהופעה חיה (היא מכירה אופרות מהטלוויזיה הקרואטית, כך סיפרה לי, אבל לא יצא לה לראות אחת לייב). הדובדבן שבקצפת היה לאחר מחיאות הכפיים והורדת האיפור, כשהכרתי למאריצה את ידידתנו הקרואטית לילי, ששיחקה באופרה רוח רפאים מיוסרת. לא חלפו שתי דקות משביב הקרואטית הראשון שעבר ביניהן, וכבר שלפו השתיים טלפונים והחליפו מספרים, כמו מקימות את עמותת 'קרואטיה בזארברוקן'. האם ככה נראים גם ישראלי כשהם נפגשים בחו"ל? אני מניח שכן.

[בפרק הבא: אלנה ומוחמד חוזרים בספיישל בין-תרבותי]




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2008 23:56, ושייך לקטגוריות אסנת, מה למדתי בגן היום
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-30/1/2008 18:23

---

חופשה, עבודה, עייפות
אז חזרנו מקמפטן. עמוסים חוויות ותמונות. אבל עדיין לא פרקנו אפילו.
מצד אחד - עיירה מתוקה. באמת. במדרונות הדרומיים של האלפים. לא ממש פנינת תיירות - רוב העיר העתיקה נחרבה מזמן והאטרקציות היחידות הן מספר מוזיאונים ומנזר עם ציורי רוקוקו מרשימים מהמאה ה-17 - אבל מאוד ידידותית למטייל. הסתובבתי שם חמש שעות ב'מסלול המומלץ לתיירים', הכולל גם דברים מאוד לא נפוצים בגרמניה, כמו שלטי הסבר באנגלית. וגם אנשים נחמדים: הזוג החביב שגרנו בצימר הצמוד לביתם, וביתם מלא יצירות אמנות, היא ציירת ומשוררת, ושניהם מעריכים מאוד מוזיקה ומכינים ריבת חבושים מצוינת; הקהל החם שהגיע בהמוניו לשלושת ערבי הלידר בתיאטרון היפהפה; וחבורת הזמרים עצמה, שהסתובבנו אתם בין החזרות ואחרי ההופעות, ולפחות חלק ממנה התגבש לאיזו מין קבוצת אמנים עם הומור משותף בגרמנית ואנגלית. סוג של חופשה מהחיים, סוג של מקום אחר, במיוחד בשבילי - שלא לדבר על מפגש עם שירים, הרבה שירים, בגרמנית, והתמודדות עם כולם ללא מילון (שכחנו אותו בבית) עד כדי הבנה שאני כבר יכול להעריך שירה בגרמנית.
מצד שני - זו לא חופשה, זו עבודה. לבטח לאסנת - חזרה גנרלית עמוסה עד מאוד בבוקר, ואז חיבים לנוח לפני הקונצרט, ובערב להיות נחמדים ולחייך לאנשים מבנק אופנהיים (הבנק הפרטי הגדול בגרמניה) שהואילו בטובם לממן את אחד הערבים (חוויה מטורפת למדי שאני צרייך לכתוב עליה בנפרד) ואז להוריד שכבות עצומות של מייק-אפ לפני שנופלים למיטה לקראת מחר. אבל למעשה גם לי - כי אני לא מנותק ממנה, כי גם אני צריך להיות שם לחייך לאנשים שצריך, כי אני צריך וחייב ויכול ורוצה לתמוך בה כשהכל נראה לרגע מתפרק בתוך כל הלחץ הזה שהוא בעצם לא חופשה, הוא החיים שלה והוא אפילו החיים שלנו. ומתוך ההבנה שאלה בעצם החיים של זמרת אופרה ובעלה הנודד, לנחות לתוך החיים הביתיים היומיומיים בזארברוקן (ועוד שבוע כבר נסיעה לארץ) זה סוג של קושי, דיסוננס.
וכך באה העייפות. רוצה להיות הכי פעיל, רוצה לקפוץ לקלחת האמנותית, רוצה להיות חלק מכל זה, לתרגם שירה מגרמנית לעברית, לספר לכם סיפורים מופלאים על כל מה שנתקלתי בו - אבל אחרי החובות ואחרי המנוחה ועם הקור הזה, שמסתבר שרדף אחרינו עד לכאן, מסתבר שאין אפילו כוח לפרוק את המזוודות. לפעמים כשאני עייף א ני מתקשה לדמיין שאי פעם לא אהיה עייף; לפעמים כשקר לי אני מתקשה לדמיין איך זה כשחם. אני יודע מנטלית שמתישהו אקום שוב עם איזה עזוז וכוח ועם עוד מלא רעיונות ואנרגיות לבצעם; אבל כרגע אני חוזר מ'חופשה' וזקוק למנוחה.
ולכן כל הדברים האחרים שהצטברו בבטן מקמפטן - תמונות מרהיבות, סיפורים, חוויות - יצטרכו לחכות לפוסטים הבאים. עכשיו אני צפוף, צפוף, והראש שלי מלא גרמנית (בגרמנית אומרים gequetched, שאם תסתכלו טוב תגלו בו את הקוֶוץ').


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/12/2007 23:35, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, קוהרנטיות זה פאסה, עבודה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-22/12/2007 00:14

---

Es ist kalt

Greeting from kempten, where I am sitting in a rather expensive Internet cafe and typing English on a German keyboard. My general impression of Kempten so far is summed up in the title of this post: cold. But at least it is not raining and we even got some sum today. The city is very old, but not much is left from its Middle-Age foundation. I toured it today, stopping every hour at a cafe/store/museum to warm up. Osnat is in rehersal (do you realize that I just spent 5 seconds fishing out the word in English, because all I could remember was Hebrew and German? Talk about your mind freezing!

Osnat's first concert was yesterday, and it went well. She didn't have much to sing in that one (she sings much more today) but one of the songs was... well... special. I found a youtube clip with the song in the background. This is obviously *not* Osnat, but it gives a feel of the peace - Calypso by Auden and Britten:

 

 

In case you are wondering - the whistles in the end are made by a simple whistle, they are written in the notes and Osnat played them last night... Whoever fell asleep in the audience was immediately awakened.

 

Next post - I hope - Monday in Saarbrücken!

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/12/2007 14:53, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, עונות השנה, בשבילנו זו אירופה אירופה, אסנת
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-16/12/2007 13:39

---