חלומות המשך ואוטומטים
מכירים את חלומות ההמשך? הם יוצאים מהנחה שהעולם לא קיים ומחזקים אותה, כי הם ממשיכים מנקודה שבה חלום אחר נגמר (בדרך כלל עם קצת חפיפה, מעין 'בפעם האחרונה במח"א'). מה שמעניין זה שבחיים הרגילים אולי בכלל לא זכרתי את החלום האחר, אבל עכשיו הוא חד-משמעי. כמובן, שהפרטים שונו כדי להתאים למה שקורה היום.
אז ככה: בפרקים הקודמים הייתי בתוך תוכנית ריאליטי, שמתנהלת באינטרנט, וכוללת חבורה של אנשים הלכודים בתוך בית ומצביעים לאט לאט להעיף את האחרים. בפרק הקודם התארגנו והכרזנו על הבית כמדינה עצמאית, תחילה ברונות שבראשה עמד ברון, ואחרי המהפכה - רפובליקה עממית. בפרק הנוכחי כל זה - כך מתברר - היה סוג של דמיון, או משחק, ושוב היינו בתוך הבית, ואני ניהלתי דיונים ארוכים עם יאו-מאן (אחד המשתתפים בהישרדות 14 שאנחנו צופים עכשיו) על את מי כדאי להעיף ועם מי כדאי להמשיך. מהדיונים התברר שבניגוד להישרדות, כאן אפשר להחזיר שחקנים חזרה למשחק אחרי שעפו; יתר על כן, אלה שעפו עדיין צופים בנו מתוך ממשק טקסטואלי (מה שגיליתי כשניסיתי לפרוץ למערכת הראשית של התכנית).
בינתיים מישהי השתגעה והתחילה לשבת קרוב מדי לטלוויזיה. היא הסבירה שהטלוויזיה שיגעה אותה כי היא כל הזמן דלוקה ולכן היא החליטה שכנראה זו המציאות היחידה והחליטה להיות הכי קרובה אליה שאפשר. אני התייאשתי מלעזור לה והלכתי לדבר עם תחקירן, ששוחח אתי על ההתארגנות שלנו כמדינה בפרק (חלום) הקודם. סיפרתי לו את כל הההיסטוריה והוא שאל אם חשבתי פעם לכתוב ספרי 'היסטוריה חלופית', מעין רומנים בדיוניים שקורים במציאות היסטורית אבל קצת שונה. אמרתי לו שלכתוב זה מעצבן - אם כבר המצאתי את הדברים, למה אני צריך לבזבז כל-כך הרבה זמן על כתיבה של משהו שכבר המצאתי? ביכינו ביחד את העובדה שאין עדיין מכונה שקוראת מחשבות ושופכת אותם ישירות על נייר כמאמר או סיפור (מקליט מאמרים אוטומטי?).
זו בערך הנקודה שהתעוררתי, כלומר הספקתי לחלום שפספסנו איזו אופרה שקנינו אליה כרטיסים, אבל זה כנראה היה כבר בשלבי ההתעוררות.

אתמול, אגב, חלמתי שאני העוזר של סופרמן, מה שבכלל משונה, כי ממתי סופרמן צריך עוזר?

אתמול גם טיילתי בעיר וצילמתי מגוון תמונות של הסתיו המאוחר לפני שהוא גווע סופית אל החורף חסר העלים. שלשום, ביום ראשון בערב, מיהרנו לאופרה רוסית קומוניסטית בשם 'קרח ופלדה', וראיתי את העלים הצהובים כמו גושים של קרח התלויים על העצים. התחיל להתפתח לי שיר על זה, אבל אין לי מקליט אוטומטי ובינתיים הוא עוד לא נכתב.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/11/2007 08:38, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, ישירות מהמח"א, עונות השנה, טלוויזיה וקולנוע
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-17/11/2007 16:21

---

להתעורר מחלום
בשבוע האחרון יש לאסנת מדי בוקר אימון גופני עם מאמן-האמנים היפני איצ'ירו, שביא אתו מיפן שיטה מרתקת המשלבת זן, התעמלות ושליטה על האנרגיות הפנימיות ונועדה לעזור לאמן לפתח כושר ולשמור על ריכוז על הבמה. זו כבר הפעם השביעית שאסנת עוברת את הסדנא, אבל זה לא אומר שזה פחות קשה.
השינוי העיקרי שהסדנא הזו עושה בלוח הזמנים שלנו הוא שבמקום שאני אקום, אכין קפה ואעיר את אסנת (המשימה האחרונה אינה פשוטה כמו שהיא נשמעת) זה עובד הפוך: בגלל שאסנת צריכה לקום מוקדם, אז היא קמה מהשעון המעורר, עוברת את שלבי ההתעוררות שלה לבד ואז מכינה לי קפה קצת לפני שהיא יוצאת לאימון. מבחינתי ההבדל הוא שאני מתעורר הרבה יותר 'ברכות': במקום לקום ומיד לקפוץ מהמיטה, לחפש את הבגדים ולגשש אחר הקפה-סוכר-חלב, אני קם לאט, בהתפנקות, שותה לגימה-לגימה את הקפה ולא חושב על שום דבר מעשי.
התוצאה המשנית היא שהחלומות נמחקים הרבה פחות, וממשיכים אתי לעומק שתיית הקפה. כך, במקום לזכור קטעון קצר מהחלום, אני זוכר הרבה מהעלילה שלו, שסבוכה בדרך כלל יותר מפרק טלוויזיוני ממוצע. בשני הלילות הקודמים, למשל, חלמתי שלאסנת יש חזיונות (כמו לקורדיליה באנג'ל) ואנחנו יוצאים לפיהם להציל את החזן המקומי בעת שהוא מחלק מצות ויין ליהודים בשיקגו. הלילה, לעומת זאת, מצאתי את עצמי בבית הספר, כשאני מודע לכך שהתחלנו את השנה מחדש, כאילו חזרנו בזמן, אבל יש לנו מורה חדשה ומנסים לתת לנו עוד הזדמנות לעשות את הדברים אחרת, ולא בדרך הנוראית שהם הסתיימו בפעם האחרונה. מה שמצחיק הוא, שלמרות שהכיתה היתה בבירור בגרמניה, המורה לימדה בעברית (אפילו שמתי לב לזה, כי המורה הקודמת לימדה באנגלית). כל השיעור התעסק באיזה שיר על 'הגברת בלום', שהיא לפי טענת המורה אלוזיה לדמות מיוליסס של ג'ויס, אלא שבתרגום לעברית זה לא עבד כי בלום מתחרז עם כלום.
בקיצור, בוקר מוזר (אולי לא טהור כמו של פלסיבו, אבל מוזר)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/11/2007 09:31, ושייך לקטגוריות אסנת, ישירות מהמח"א, טלוויזיה וקולנוע
38 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-11/11/2007 07:23

---

בוקר טהור
בעקבות פרק של 'האוס': עד כמה חזק באמת אפקט הפלסיבו?

האמריקאים נאחזים בו חזק חזק: אם רק תאמין במשהו, תוכל להזיז הרים. זה סוג של פלסיבו, אבל פלסיבו הוא בעצם שקר מוסכם שנועד לגרום עונג. placebo בלטינית I will please. כלומר, כדי לשמור על המערכת עובדת אני אגיד שיש לי תרופה, כשבעצם אין בידי כלום.
אבל זה עובד, ורופאי האליל בסופו של דבר מאמינים בעצמם. המוח בנוי בצורה מעצבנת מאוד עברו מי שמאמין ברציונליות. "אני לא מאמין בזה, אבל אומרים שזה עוזר גם למי שלא מאמין בזה" אמר הפיזיקאי נילס בוהר על הפרסה שתלה מעל דלת חדרו. או שאולי לא אמר, ואנחנו פשוט מעדיפים להאמין בזה.
אולי אמת ואמונה הם שני כוחות הפוכים. כמו שאמר אלוהים ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' - "אני מסרב להוכיח את קיומי, כי הוכחה מנוגדת לאמונה ובלי אמונה אינני קיים." האמת חופרת מתחת לפני השטח, לא מרוצה בדיוק באותם רגעים שבהם אנחנו הכי מרוצים. ברגע שבו האמונה ניצחה, הקהל מריע וכתוביות הסיום עולות, זה הרגע שאותו רוצה האמת לפרק ולטעון שלא כך, שזהו מיתוס/סרט/אגדה אורבנית/אורגזמה מזויפת.
פלסיבו הוא שקר מוסכם שעובד, ואלו מניעים בדרך כלל את גלגלי העולם, כל עוד מאמינים בהם. believe the lie ביקשו הכתוביות מפוקס מאלדר, איש התיק-עם-באפלה. שנאמר, you can't handle the truth. וגם אניף במקום לדבר בקוהרנטיות, נכנס למסע ציטוטים. או אולי דווקא הציטוטים הם האמת שלי, הדרך שבה אני נמנע משקר-הפלסיבו-המוסכם של הסו-קולד כנות, שתמיד מתנסחת באותן מלים ויש לה נקודה רציונליות ומדויקת בסופה.

האם רק בסרטי קונספירציות מותר לגיבור לדפוק על סורגי כלאו ולצעוק I want answers? האם לא מגיעות גם לנו תשובות?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/11/2007 23:08, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, טלוויזיה וקולנוע, קוהרנטיות זה פאסה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-9/11/2007 13:52

---

ילדות (בלתי) נשכחת; לנשום
הפוסט הקודם גרר המון תגובות, או יותר מדויק סוג של דיאלוג-טריאלוג-מולטילוג על הילדות באשר היא. וחשבתי שיהיה לי עוד הרבה מה להגיד על זה, ואיכשהו לא היה, ואולי בגלל ההשתתקות הזו אני לא כותב סיפורים על ילדים, למרות שאני אוהב מאוד מאוד לקרוא (ולראות) סיפורים (וסרטים) על ילדים וילדות שמכוונים לא לילדים עצמם אלא למבוגרים-שהיו-פעם-ילדים. לי-עצמי אין מושג איך לגשת לזה, או אולי עוד לא התרחקתי מספיק.
אז לצורך העניין, במקום לכתוב, פרוייקטון: חמישה ספרים וחמישה סרטים על ילדים וילדות, שהם ללא ספק נפלאים/מזעזעים/מרעישים עולמות גם (ואולי רק) לקוראים מבוגרים.

ספרים:
'ספר הדקדוק הפנימי' - גרוסמן (ובמידה פחותה גם 'מישהו לרוץ אתו')
'ילדת חוץ' - נורית זרחי:
'המחברת הגדולה' - אגוטה כריסטוף
'המשחק של אנדר' - אורסון סקוט קארד
'מר ורטיגו' - פול אוסטר

סרטים:
'ברוכים הבאים לבית הבובות' - טוד סולנדז
Stand by me - רוב ריינר (תוך התכחשות לשמו העברי)
'דוני דארקו' - ריצ'רד קלי
'ללכת שבי אחריו' - פיטר וויר (יותר על נערות וחיי בית הספר, אבל שויין)
'מחוז אוראנג'' - ג'ייק קסדן (סרט 'קטן' אך נוגע על נער שרוצה להיות סופר)

אתם מוזמנים כמובן להוסיף עוד ועוד כאלה בתגובות...

וכדי שנביא את הערב במצב רוח טוב, תזכורת: אל תשכחו לנשום.



(קוראים לו אלכסי מרדוך והוא מתנגן אצלנו מהבוקר)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/10/2007 18:08, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, טלוויזיה וקולנוע, סטיות אישיות
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של F ב-23/10/2007 21:31

---