היום בשעה שמונה בערב נכנסתי לאוטו, סגרתי את הפלצפון ונסעתי לירושלים. אחרי שעה החנתי את האוטו ויצאתי לקנות לעצמי קפה בארומה. נטלתי לידיי את הקפה והתחלתי ללכת לכיוון רחוב מרכוס דוד שם נמצא בית הנסן. שם, לראשונה הבנתי שאני מעוניין בנסיכה. בשעה שמונה וחצי עם צאת השבת דאגתי כי ימסרו לה שאהיה שם לבד בשעה 22 אפס אפס בדיוק. חצי שעה ישבתי, מספר אנשים שעברו בהליכה זרקו לעברי מבט. מכוניות שעברו הביטו בבנאדם שיושב על ספסל ככה סתם באמצע שום מקום. ישבתי וחיכיתי. החלטתי כי אם החיים שלי נראים כמו סרט, אז אני רוצה לעשות אותו לדבר הרומנטי ביותר. נתתי לנסיכה עוד סיכוי אחד לתת לנו. השעון תקתק כהרגלו. הזמן, לא היה נראה לי כדבר שממהר או מושך את עצמו יתר על המידה.

22:00 ואני מביט מסביבי. אחרי שירים ששרתי לעצמי וכך העברתי את הזמן, החלטתי כי הדבר שבאמת חסר לי היא כנסיה שאוכל לשמוע את פעמוניה מסמנים את בוא השעה והעדרותה של הנסיכה. נסעתי לשם כדי להיות בטוח שעשיתי הכל. הכל רומנטי, הכל נכון, הכל טוב והכל על הצד הטוב ביותר. להיות בטוח שאני יושב במקום הכי קרוב לעצמי ועושה את הצעד הנכון ביותר. ישבתי שם והבטתי על החומה של בית הנסן. אם תשבו על הספסל ותסתכלו על אחת האבנים מתחת לחלון שמול הספסל, תוכלו לראות שם שבר באבן שנראה כמו לב... כנראה אני לא היחיד שהלב שלו הזדעזע בבית הזה. בינתיים, בפלצפון התקבלה הודעה שמבקשת שלא אבוא. אבל ידעתי למה אני מכבה אותו. כדי להרגיש את האהבה עד הרגע האחרון. ישבתי שם חמש דקות אחרי עשר כי גם למתים נותנים לשכב כמה דקות כדי לוודא את מותם. נעמדתי, שמתי עלי את התיק, והשארתי את כוס הקפה שם... אם תעברו שם מחר, עוד תוכלו בטח לראות אותה.

לפני שנה וקצת הפסקתי לעשן. בימים אלה הגוף שלי מלמד אותי את הלקח ובמשך כל היום אני סובל מלחות... אתם בטח תוהים איך זה מתקשר?! כעת, הלב שלי פורק לחות ומתחיל להיות חדש. כעת, אני מרגיש חדש. אותו ארז שעושה את העולם שלו למה שהוא, ולא העולם שעושה אותי... עכשיו, אני גם צריך לבדוק את המבחנים שאני מעביר כדי להכנס לשערי ליבי. כנראה שהקלתי ראש או שצריך להוסיף שאלה או שתיים. העתקות אי אפשר הרי לבצע במבחן הזה...

אז ככה זה. היום יום שבת. ומחר יום ראשון. שום דבר לא יעצור אותי מלאחל לכם שבוע טוב. מחר אני מתחיל שוב חיים של רווקות מלאה. אין כרגע מקום לדמעות. צריך שוב להמשיך את השביל הזה בכל הכוח. כרגע, אני לפני עליה, ובעליות מתעייפים וצריך להשקיע יותר כוח, ואם לומר את האמת? לא קם הבנאדם שיעצור אותי. תודה שבאתם לראות את מה שלא היה, אני מקווה שפעם הבאה סיפור האהבה שלי יהיה יותר משמעותי. שיהיה לכם שבוע טוב ומלא אהבה!

חושבים שיש לכם תמונה מתאימה לכתבה? שלחו לי ואפרסם אותה

העדפה לציורים שלכם...

הציור של שקופית