עשרים וארבע שעות אחרי היום השמח ביותר בישראבלוג, אני תוהה לעצמי אם פרסום כתבה לא הכי אופטימיות, יהיה חזרה לשגרה כמו רוב האירועים במדינה הזו. או שפשוט אפשר להגדיר זאת כ'אחלה רעיון' בתור הבנאדם שנתן את דריסת הרגל לדבר. אחרי שכולם כבר דאגו להגיד לי 'תודה' שאני מסרב לקבל אותה בכל תוקף, כי באמת אני חושב שרק נרתמתי ליצור ולתמוך בדברים, וגם בין כל התודות, זה לא נעשה בשבילי. היום כשקמתי בבוקר, המצב רוח שלי החליט לערער את בטחוני שוב בפעם המי יודע כמה. אפילו לצבא לא היה לי כוח לקום. מסתבר, שהדבר הכי קל בצבא לפעמים, זה הנעליים (יש נעלים כבדות ויש קלות) הקלות שלי, וגם הן נשחקות. אז ככה מצאתי את עצמי קם היום בבוקר ל"עוד יום" ולא ל"בוקר חדש". במשך היום צחקתי וחייכתי, אפילו קבלתי חופשה בת שבוע עד ליום ראשון הבא. בשבוע הזה, אני מתכנן להמשיך ולצפות בעוד כמה סרטים ישראלים שהורדתי למחשב וגם ללכת לצפות באיזה סרט בקולנוע. אני מקווה כי אם אלך לקולנוע בשעות לא סבירות אני עשוי למצוא את עצמי בחוויה בלתי רגילה של צפיה בסרט קולנוע לבד או מקסימום עם הסדרן. אולי נזמין את מחלקת הפופקורן.

החלטתי היום כי את התקופה המוזרה הזו שאני עובר, אני אסיים בשלב בו אחליט החלטות אחת ההחלטות תהיה רשימה של האנשים איתם אני מעוניין להמשיך בקשר עד לפעם הבאה בה אעשה חשבון נפש. המשפחה לא כלולה בחשבון הזה. משפחה זה דבר שעומד מעל רף האיכות של הבנאדם. אך למרות זאת, אין אני לוקח אותם כמובן מאליו ואין יותר מידי פריבילגיות. בנאדם אשר יהיה, צריך להוכיח עצמו על פי מה שהוא ולא מי שהוא.

אחד הסיכומים שאני רוצה לצאת איתו מהדיון האין סופי הזה, שאני עורך בתוכי ומסרב להסתיים, יהיה הסיכום בו אנסה להחליש את הקול הפנימי שלי. אותה בעיה מאוד קשה כי רגשות הנפש שלי גורמות לי להפוך את עצמי לאדם אחר בן רגע. אם לחיוב ואם לשלילה. מצד אחד? זה הדבר הכי חכם לעשות. מצד שני - ברגעים פחות קלים הסביבה ואתה נפגעים.

אז את היום הראשון בשבוע הזה, אני מוצא עצמי מברך רבבות אנשים ב"המשך שבוע רגוע". לא טוב, לא שמח, לא קל פשוט רגוע... אני מאחל לאחרים את מה שאני רוצה לאחל לעצמי. אומרים שהחיים זה בומרנג, אני לוקח את האפשרות בצורה ריאלית. אז בנימה אופטימית זו של שינויים ותחילת שבוע חדש ואולי לא "עוד שבוע חדש", אני אאחל לכם, המשך שבוע רגוע!