4 מבחנים עברו, נותר עוד 1 (+ מועד ב' אחד, על בטוח)
נכתב ב23/7/2006 21:16

אוף, המבחנים האלה, אני מתחרפנת.

אין לי ראש ללמוד, אין לי כח למבחנים, הידיים כבר כואבות לי לאללה מלסכם ומלענות במבחנים ויש לי יום לעבור על 7 ספרים.

אה, וכמו שמובן מהכותרת באחד המבחנים נכשלתי, לא שזו היתה הפתעה גדולה אבל בכ"ז חשבתי שיהיה לי את השבעים ואמנע ממועד ב', אז זהו שלא, כל אחד מתחת ל65 רשום אוטומטית למועד ב' ואני מניחה שזה אומר שאני צריכה לעשות אותו, אלא אם כן עובר פה מישהו מבר אילן שאומר לי אחרת, ובאחריות, לא בניחוש.

היום גם ישבנו סופסוף על העבודה באחת הסדנאות, אחרי שכולם ראו הכל ואישרו הגשנו אותה, באמת הגיע הזמן, הייתי בטוחה שהגשנו עוד לפני שהסמסטר נגמר ומסתבר שמחר זה יום אחרון והגשנו רק היום.

יש עוד כמה דברים לספר אבל הם לא קשורים ללימודים אז אולי יותר מאוחר, או מקסימום מחר, אני אפתח פוסט חדש.

דודות נאציות
נכתב ב16/7/2006 16:57

בדר"כ אני ממש סולדת משימוש במילות שואה, אבל הפעם ההתנהגות של הבוחנות במבחן (המכונות גם דודות) היתה כאילו היינו פחות אנושיים מהן, ולכן קראתי להן נאציות.

כשנכנסנו לכיתה היו יותר מחמש דקות למבחן, נכנסנו 4 בנות יחד, והתחלנו לדבר עם חברות שכבר היו בכיתה, מייד חטפנו צעקת "בואו תזדהו עכשיו אנחנו רוצים להתחיל בול בזמן", מצאנו כסאות ובאנו, תוך כדי המשך הצעקות מצד הדודות, הזדהנו, חזרנו למקום, ואחרי דקה וחצי קראו לנו לשוב עם תעודות הזהות כי הן לא נתנו לנו מחברות (תוך כדי עוד צעקות, כמובן), כשכל מי שהיתה בכיתה הזדהתה והחזיקה מחברת (בשלב הזה היו רק בנות) הן נזכרו לצעוק שיושבים שורה כן שורה לא, יצא שאנחנו ישבנו בשורה לא, אז זזנו אחורה (לא היה מקום לשלושה מאיתנו יחד קדימה, ומכיוון שהשאלנו יחד ספר בספריה למבחן - היה חומר פתוח - רצינו לשבת קרוב ולהעביר את הספר לפי הצורך), איך שגמרנו להתמקם צעקה חדשה - שלא נשב באולימפוס אלא נשב למטה, ירדנו וניסינו למצוא מקום עוד כמה צעקות ובסוף נאלצנו להיפרד - אחת התיישבה ליד מישהי אחרת עם הספר ואני והשניה קיבלנו הוראות מדוייקות איפה לשבת, בשורה הראשונה ובכסאות ספציפיים (הן ניסו נואשות להפריד אותנו כי הן ראו שאנחנו רוצות לשבת ביחד), כשהעזנו פה ושם לקטר על כמות ההזזות חטפנו צעקה של "לא הזזנו אותך בכלל".

לא משנה, התיישבנו, חלקו לנו את המבחן (ועוד מישהי חטפה צעקה כי היא העבירה למישהי אחרת מחברת בלי רשות מהדודות), כל מי שנכנסה בשלב הזה לכיתה (וגם האחד הבודד שנכנס) חטף צעקה "בואו להזדהות מייד", כאילו עוד לא התחלנו להיבחן.

המרצה הגיעה, ואמרה כמה מילים כלליות על המבחן, ובאותו הרגע מישהי שרק נכנסה, אחרי שהזדהתה, חיפשה מקום, אז הדודות הושיבו אותה קרוב אליי ובקשו ממני לזוז שוב (פעם רביעית! אחרי שהתחלתי ת'מבחן, עם מליון חומר פתוח שכבר פרשתי וכל זה) כשקיטרתי הן אמרו שאני ממש חוצפנית ושמהרגע הראשון שנכנסתי לא הפסקתי להתחצף, כשאחת הבנות יצאה להגנתי ואמרה שבאמת הזיזו אותי המון המרצה איימה עליה בפסילת המבחן, כן, כן.

אז ככה עשינו את המבחן, חלק מהבנות מהצפון (זו שהגנה עליי למשל במקור מטבריה ואת רוב אתמול בלתה בטלפונים לדעת אם כל מכריה וקרוביה בסדר), חלק עם חבר שגוייס היום בצו שמונה, אני אישית לא ישנתי חצי לילה כי אנא-עראף מה עשו פה אבל מטוסים, מסוקים ומכונות יריה טרטרו כל הלילה, אבל העיקר שהדודות בטוחות שאנחנו נעתיק אם ננשום קרוב האחת לשניה וצועקות עלינו.

איזה קריז!