תקציר:
בפעם הראשונה שהנרי פוגש את קלייר הוא בן 28 והיא בת 20, הם נפגשים באקראיות במקום העבודה שלו – ספריית ניוברי, בשיקגו.
בפעם הראשונה שקלייר פוגשת את הנרי הוא בן 36 והיא בת 6, הם נפגשים בקרחת היער בשטח הבית של הוריה, במישיגן, כשהנרי נוסע – בלי רצונו – בזמן אל העבר.
להנרי יש ליקוי גנטי הגורם לגופו לאבד לעיתים את האחיזה בכאן ובעכשיו ולהעביר את הנרי ללא דבר מלבד גופו שלו אל העבר או העתיד, למקומות אחרים ולעיתים משונים, הוא "נוסע" עד חמישים שנה אחורה או קדימה ולרוב הוא מגיע למקומות משמעותיים בחייו או בחיי אשתו, קלייר, אבל לעיתים הוא מגיע גם למקומות אחרים שלא אומרים לו דבר וחצי דבר.
העולם בספר זהה לחלוטין לעולמנו שלנו, ההבדל היחיד מהמציאות אותה אנו מכירים הוא מצבו של הנרי – הפגם הגנטי שלו.
הספר עוסק בהתמודדותם של קלייר והנרי עם המגבלה שגופו מציב על חייו ועל חייהם המשותפים, וכן באהבה העצומה שהם חולקים – אהבה שהם די נפלו לתוכה, שכן קלייר מתאהבת בהנרי עוד בהיותה ילדה קטנה השומרת את קיומו בסוד, ולומדת על היותו בעלה בעתיד כבר בגיל 12 בעוד הנרי שומע מקלייר כבר בפגישה הראשונה שלהם שהם עומדים להינשא, ואף על פי כן אין להם ספק באהבתם ובהתאמתם.
הנרי מנסה שלא לשנות דבר בעת מסעותיו בזמן, ליתר דיוק הוא משנה רק דברים שהוא יודע שהשתנו, מה שצריך לקרות זה מה שיקרה, עד כמה שתלוי בו, דבר שלא מקל עליו את שהותו בזמן שאינו ההווה, אבל זה הקטנה שבצרותיו שכן הבעיות העומדות בפני הנרי וקלייר הן רבות – הנרי עלול להיעלם בכל רגע, ולא ברור לכמה זמן ובאיזה מצב הוא יחזור, יש להם קשיים להרות ועוד ועוד.
את הספר מספרים שני קולות – קולו של הנרי וקולה של קלייר, במהלך העבודה אעשה הבחנה בין שני קולות אלה מכיוון שדעתם בנוגע לשמירת החוק איננה זהה.
הנוסע בזמן והחוק:
למרות הקשיים שחווים קלייר והנרי בהווה עקב נטייתו להיעלם, הרי שהבעיות העומדות בפני הנרי בעת מסעותיו בזמן הינן הרבה יותר רציניות – מכיוון שהוא מגיע ללא דבר הוא בעצם מוצא את עצמו ללא בגדים וללא כסף במגוון של זמנים, אם התמזל מזלו והוא נוחת בעברו או בעתידו שלו או בעברה או בעתידה של קלייר הוא יכול להשיג בקלות בגדים, אוכל, מקום לינה, כסף וכל שאר הצרכים הבסיסיים של בני האדם, בעזרת הנרי הצעיר או הבוגר או קלייר הצעירה או הבוגרת, "בדיוק שכבתי כאן וחשבתי לעצמי איזה יום מבורך זה היה. להיות פה איתך ולעשות אהבה במקום שבריונים ירדפו אחרי או שאקפא למוות באיזה אסם או איזה חרא אחר שאני צריך להתמודד איתו", אם הוא מגיע לזמן או למקום אחר מצבו בכי רע - רוב הסיכויים שיאסרו אותו על התערלטות בפומבי, או יכניסו לו מכות בגלל היותו ערום, או שהוא סתם ימות מקור או מרעב, "הנרי רץ בברודוויי בערום מלא וחבורת מגולחי ראש על הזנב שלו", לכן הוא גונב בגדים, כסף וכל מה שצריך על מנת להסתדר במקום ובזמן בהם הוא נחת, "כשאני שם בחוץ, בזמן, אני הפוך, הופך לגרסא נואשת של עצמי. אני נעשה גנב, נווד, חיה שרצה ומתחבאת.", נכון שאפשר לקבץ נדבות – אבל אפילו את זה כדאי לעשות עם בגדים ולא בעירום מלא, ולא בכל מקום וזמן אפשר להשיג אפילו ארוחת אחת כתוצאה מקיבוץ נדבות, וגם על זה לא פעם הוא עלול להיאסר, "קבצנות זה ניג'וס, והשוטרים מטרידים אותך כל הזמן.", הוא לא תמיד שלם עם מעשיו, אבל הוא חש שאין לו ברירה אחרת "אני מרגיש די רע מכל הסיפור הזה. מצד אחד אני מספק לעצמי מיומנויות השרדות הכרחיות ודחופות. השיעורים האחרים בסדרה הזאת כוללים סחיבה מחנויות, מכות, פריצת מנעולים, טיפוס על עצים, נהיגה, פריצה לבתים, צלילה לפחי אשפה שכונתיים ושונות... מצד שני, אני משחית את עצמי הקטן והתמים. אני נאנח. מישהו צריך לעשות את זה.", התירוץ שאותו מספר הנרי לעצמו הוא השרדות – בלי לגנוב ולפרוץ, בלי לדעת להרביץ בחזרה, בלי לדעת להתחבא ולסחוב הוא עלול להימצא בסכנת חיים אמיתית.
הוא גם משתדל שלא להיות אלים שלא לצורך, את הארנקים שהוא אוסף הוא מרוקן מכסף ומכניס לתיבות דואר, ששאר תכולתם תחזור לבעליהם, "כדי להתמודד אני פורץ מנעולים, גונב, מכייס, שודד אנשים, מבקש נדבות, פורץ, גונב מכוניות, משקר ומכה, מה שתעלה על דעתך עשיתי את זה. לא רצחתי, לא שאני יודע, גם אף פעם לא אנסתי", מין הצד השני אין לו בעיה להשאיר מישהו אחר במצוקה אותה הוא מונע מעצמו "אני מקווה שהבחור שלקחתי ממנו את הבגדים האלה היה קרוב לבית שלו. יש בחוץ מינוס שבע מעלות בערך".
אם נאחז בהשרדות כהצדקה מלאה למעשיו של הנרי, איך נוכל להתייחס למעשיו הלא חוקיים של הנרי שאינם במהלך זמני הנסיעה בזמן? הוא מנצל ידע מוקדם על העבר והעתיד בכדי לעשות רווחים בהווה – מעשים שחוקיותם מוטלת בספר אך בוודאי שאינם מוסריים.
כך למשל הוא זוכה בלוטו, בפרס הראשון, כשהוא וקלייר מתקשים להסתדר עם דירת שני החדרים שלהם, הוא מוסר לחברים קרובים מידע על מניות שיצליחו בעתיד, כך שהם יחיו חיי רווחה ועוד ועוד מעשים מהסוג הזה – שלא נאסרו בחוק מכיוון שאיש לא יעלה בדעתו אפשרות של ידע על העתיד, יחד עם זאת אין ספק שיש במעשיו טעם לפגם ואי מוסריות.
הנרי מצטט בספר את הצו הקטגורי של קאנט (תחשוב לפני כל מעשה מה היה קורה לו כל האנשים היו עושים מעשה זה, תעשה לאחרים רק מה שאתה מוכן שיעשו לך) אבל האמת שהוא הרבה יותר מושפע מהובס, המסביר ב"לויתן" שהאדם צריך להישמע לחוקי המדינה רק כל עוד המדינה שומרת עליו ומגינה על חייו, "אין אדם יכול להעביר או לנטוש את זכותו להציל את עצמו ממיתה, מפצעים וממאסר, שההימנעות מהם היא תכליתה היחידה של נטישת זכות כל-שהיא".
בספר מייצגת לעיתים קלייר, אשתו של הנרי, את צד המוסר והחוק, צד החששות ולעיתים ההגיון, בעוד הנרי עצמו מייצג את הצד הדוגל בשרידה כדבר החשוב ביותר, במישור המיידי (לא לגווע ברעב או בקור) ובמישור הגדול (לחיות טוב יותר).