המשך הקורסים שלי - והגענו ליום שני בשבוע
נכתב ב5/12/2006 09:51

יום שני נפתח על הבוקר (9:00) עם קורס שמתקיים רק אחת ל...

זהו מפגש לכל מי שעושה עבודה מעשית בספרות, במפגשים מדברים בעיקר על פרטים טכניים ומתחילת הסמסטר היו בדיוק שניים כאלה.

אני עוד לא התחלתי עבודה מעשית אז פה נגמר מה שיש לי להגיד על הקורס.

בעצם... אני יכולה להגיד שאנחנו צריכים לצפות ב40 שיעורי ספרות ובעוד 20 שעות כלליות שזה אומר לפחות שיעור מחנך אחד, לפחות אירוע בית ספרי או ישיבת מורים אחת וגם חונכות לתלמידים מכיתה בה אנחנו צופים בשיעורים כדי לסייע להם עם החומר הנלמד, בנוסף יש שני שיעורי התנסות שאנחנו מעבירים בהם 20 דקות ושיעור מבחן אחד וזהו.

השיעור הבא, גם הוא שייך לתעודת הוראה ונקרא הוראה זוטא, בחדר הטלויזיה של בניין החינוך כ"א בתורו מעביר 20 דקות שיעור ספרות מתוך חומר הלימודים (חייבים לציין את הכיתה שלה מיועד החומר, ז', י' וכאלה) תוך כדי שמצלמים אותו ושאר הסטודנטים בכיתה משתפים פעולה כתלמידים. לאחר השיעור (בכל פעם מעבירים שניים) הסטודנט אומר איך הוא הרגיש עם החומר, שאר הסטודנטים אומרים גם הם את דעתם ולבסוף המרצה (שהיתה מורה שלי בתיכון לספרות, אללי) אומרת את גזר דינה (למה גזר דינה? כי בעצם העמידה הזו קובעת את הציון בקורס אבל את הציון היא לא מגלה), זה די מפחיד בתאוריה אבל עברתי את זה כמו גדולה, אני חושבת (נראה אם הציון באמת יהיה סביר) אז עכשיו אני שם בעיקר על תקן של משתתפת.

כמו כן המרצה מביאה לנו בכל שיעור ספרי עזר למורים ומקראות לתלמידים כדי שנכיר חומר שיסייע לנו בעבודה בשנים הבאות.

השיעור השלישי נקרא מתודיקה לספרות ואנחנו לומדים חומר מתוכנית הלימודים הממלכתית החדשה (טריה טריה מהתנור, יצאה השנה), בנתיים למדנו שירה מכל מיני תקופות כאשר חלק מהזמן אנחנו צריכים בעצמינו לפתור שאלות (מעיק ומעצבן, אנחנו לא תלמידים בתיכון, לכל הרוחות) וחלק מהזמן אנחנו לומדים יותר מערכי שיעור של איך להעביר חומרים, בקרוב נעבור לסיפורים קצרים.

השיעור הרביעי נקרא מתודיקה להבעה וגם הוא שייך לתעודת ההוראה, מסתבר שלא מעט מורים לספרות מלמדים גם הבעה למרות שעקרונית תעודת הוראה להבעה מצטרפת דווקא למי שלומד תעודת הוראה ללשון, כך או אחרת בהכירם את השטח נותנים לנו באונ' קורס סמסטריאלי בנושא, זו מעין סדנא לאיך עושים סדנת כתיבה, מעבר לעובדה שקצת מעיק בגילי המתקדם לכתוב חיבורים בית ספריים הרי שהקורס עצמו די מעניין, הרעיונות בו ממש חביבים ובניגוד למתודיקה לספרות נראה לי שהוא באמת נותן את כל הבסיס ויותר מכך בכדי לעמוד בסוף מול כיתה, המרצה עצמה מעט מוזרה וכל פעם אני נפעמת מהיכולת שלה לחשוף את עצמה כמעט לחלוטין מול הכיתה, אני מעולם לא הייתי מסוגלת לחשיפה שכזו (מלבד אחת על אחת עם חברות טובות או אח"כ עם הבעל) והיא בלי לדפוק חשבון מספרת לנו הכל אבל רק בהקשר לשיעור ולא דברים מעיקים (בניגוד למרצה לאגדות ילדים שלא מפסיקה לספר לנו על מחזרי עבר שלה ועל הבת שלה ועל מה לא).

יש לי עוד שיעור אחד ביום שני אבל הוא מהתואר השני אז אני אקדיש לו בהזדמנות פוסט נפרד.

היהודי עומד ומכריז: עוץ לי גוץ לי
נכתב ב26/11/2006 20:05

אני לא יודעת אם שלונסקי הכיר את התאוריות הנ"ל בנוגע ל"בת הטוחן", אם כן הוא היה ממזר לא קטן...

בכל אופן, בואו נתחיל בדבר בסיסי - בכל אגדה שמופיעים גמדים מדובר בעצם ביהודי, לזה כמו לזה יש זקן ארוך, מצנפת מוזרה (יהודים לאורך רוב התקופות חויבו בלבישת בגדים מבדילים) וגבריות מוטלת בספק, זה כמו זה אינם גברתנים, נחשבים או נחשקים.

בכל אופן, לפי המרצה שלי (אני לא לוקחת אחריות) האגדה בת הטוחן מספרת על נערה צעירה שצריכה לצאת מבית אביה (שחומד בה לעצמו, ואולי גם לקח אותה פה ושם, אבל לא להתרגש, זו מציאות נורמלית באגדות ובכלל בימה"ב) ולמצוא לעצמה מספיק נסיון כדי לתפוס נסיך, מה זה מספיק נסיון כדי לתפוס נסיך? היא צריכה לדעת מה מושך גברים, ללמוד על איבר מינם וכדומה, אך מצד שני היא צריכה להישאר תמימה ובתולה.

איך תשיג נערה את הנסיון הנכון? בשביל זה קיימים יהודים! הגבר היהודי הוא כמעט אישה, נחנח שכזה, אכפת לו מהילדים שלו, הוא מוכן לשלם תמורת יחסי מין במקום לקחת אותם בכוח כגבר אמיתי הוא מנסה לשכנע ומתחנף, הוא גם גוזל כסף וזהב ואת בנות הארים.

אז יצאה לה בת הטוחן למצוא יהודי, והוא כדי לקנות אותה נותן לה זהב, היא מצידה חושפת קצת צוואר (נותנת לו את השרשרת שלה), מבטיחה להינשא (נותנת לו את הטבעת שלה) ומנסה ללמוד את שמו - כלומר להכיר את איבר מינו.

הוא מנסה להסתיר את שמו - אומנם הוא יהודי אבל הוא לא טמבל מושלם ואישה לא אמורה לראות את איבר המין של הגבר, עם זאת הוא נשי מידי והיא מתוחכמת מספיק כך שהיא מערימה עליו ומצליחה לגלות את שמו כלומר ללמוד את איברו, וכמובן שהם שוכבים והיא נכנסת ממנו להריון.

אבל היא מייד עוזבת אותו ועם הידע הנצבר והזהב שנמסר מצליחה לצוד לעצמה נסיך, אחרי 9 חודשים בא היהודי לדרוש את הילד שלו (בימה"ב לא ממש העריכו ילדים אז לבוא לחפש ילד היה משהו מוזר מאוד מאוד בעיניהם) והיא צוחקת עליו, טוענת שלא היה ביניהם כלום, הילד לא שלו, ולסיום דואגת שיהרגו אותו במוות אכזרי.

The End