כככככככככסססססססססס
נכתב ב9/10/2005 22:31

עשיתי היום מערכת, כולה נרשמתי לשלושה קורסים (הייתי מוסיפה מילה גסה, אבל יש לי תדמית טובה לשמור עליה): אחד במחלקה שלי, אחד קורס בחירה, ואחד במדרשה ליהדות.

לשאר הקורסים נרשמתי דרך המערכת האינטרנטית, כן, כן, היו לי שני ימי הרשמה - אחד לתעודת ההוראה שאני מתחילה השנה, ואחד לתואר השני, מכיוון שזו השנה הראשונה שברמינן עושים רישום אינטרנטי אז לא הכל עבר לרישום הזה.

הבעיה היא שמאז שנרשמתי באינטרנט מצאתי את קורס הבחירה שהמנחה שלי רצתה שאעשה, כך שהייתי צריכה לשנות ימים ותכנונים וכל מיני בלגנים שכאלה שרק אתמול בלילה התחלתי לעשות, והתוצאה הסופית היתה לשנות את הקורס שאנחנו אמורים לקחת בספרות אנגלית, רק שהמאנייקים האלה לא נתנו לי, יען כי הקורס היחיד שנכנס לי למערכת (וגם זה עם השארת חורים ענקיים) כבר סגור, וזהו, שאני אחזור בתקופת השינויים ואראה אם הוא נפתח, זה הפתרון היחיד שלהם.

אז שייחנקו, אני אשאיר את הקורס הזה לשנה הבאה, במילא אני אהיה באונ' לשנה השניה של תעודת ההוראה, לא יודעת מה זה אומר כספית, למשוך את התואר השני על עוד שנה, אבל מצד שני עוד בקושי התחלתי את הצעת התיזה שצריך להגיש עד דצמבר, אז נראה לי שממילא הייתי נתקעת עם עוד שנה של התואר הזה.

אז זהו, שייחנקו כולם, חוץ מל' היקרה, אבל לה אני אייחד פוסט נפרד, מקווה שבקרוב, וגם מין הראוי למצוא לה שם, טוב, עד הפוסט נמצא.

אז לאיפה נעלמתי? לעבודות הסמנריון, כמובן
נכתב ב21/9/2005 11:58

הנה מעט, ממש מעט, מהפרק שלי בעבודת הסמנריון בשיטות מחקר, משהו שנראה לי שיכול לעניין אתכם, על הנחש המיתולוגי, זה לא הניסוח הסופי, אבל נראה לי שזה מספיק מנוסח כדי לעלות פה:

הנחש המפתה והמדיח מסיפור גן העדן היהודי-נוצרי נמצא בסיפור כמעט זהה המופיע במיתולוגיה של בני בסארי (שבט במערב אפריקה), בסיפורים אלו הנחש הוא זה שמפתה את האדם הראשון ואשתו לאכול פרי, וכשהאל המקומי שואל "מי אמר לכם?" גם האדם הראשון היהודי וגם האדם הראשון הבסארי מצביעים על הנחש, בשני המקרים הנחש הוא סמל החיים המנערים מהעבר, הוא המעביר את החיים ממצב של תלות למצב של אחריות, סמל זה מגיע מתוך התבוננות בייחודיות הנחש – הנשל אותו משיל הנחש אחריו מצטייר כלבנה המתחדשת כל חודש, וכך נבחר הנחש לסמל של אלמותיות, לסמל של החיים הנוטשים דור מת אחד על מנת להתקדם לדור החי הבא, זו גם הסיבה שבלא מעט מקומות נמצא תמונות של נחש האוכל את זנבו – נחש עגול כירח, כגלגל שלא נגמר, כמשהו אינסופי. המסורת הנוצרית מדגישה את חטאו של הנחש – הוא מציג בפני בני האדם את החיים האמיתיים, הטבעיים, הוא המביא חטא לעולם בהביאו את החיים בתפקודם הראשוני לבני האדם (והרי מהו הנחש אם לא צינור עיכול נייד?), ובתרבות היהודית-נוצרית החיים הערומים האלה הם חטא, אלא אם הוקדשו, נימולו או בורכו.

במיתוסים של שבטים אחרים באפריקה נמצא סיפור בריאה דומה אך שונה: בראשית היו איש ואישה שצנחו מהשמיים ואיש ואישה שעלו מן האדמה, איתם צנח מהשמיים גם נחש פיתון, בתחילה לאנשים לא היו תשוקות, ילדים או לידות, יום אחד שאל אותם הנחש אם אין להם צאצאים, וכשנענה בשלילה הוא הבטיח להכניס את הנשים להריון, וכך עשה, נקל לראות גם כאן את הנחש כיצור אשר מעביר את בני האדם מתרבות של תמימות לתרבות של פריון, המשכיות ויתר מודעות, ממש כמו בפירושו של קמפבל למיתוס הנחש המקראי.

במיתולוגיה ההודית נמצא את וישנו הישן על פקעתו של נחש הנצח, Ananta, בשנתו הארוכה בין עידן אחד לעידן אחר בחיי העולם וגם במסורות אינדיאניות נמצא את אותו סמל האינסופיות בנחשים המשילים מאחוריהם את העבר, בבודהיזם מסמל הנחש את כוח התחדשות החיים, העולם הוא צלו של המלך הנחש, הקוברה, העולם הוא הנשל הנושר ממנו.

במיתולוגיה השומרית, גילגמש משיג במעמקי הים צמח שיעניק לו אלמוות, אבל נחש גונב את הצמח ממנו ומשיל תוך בריחה את עורו, וכך משיג הנחש את חיי האלמוות במקום הגיבור, גם בזאיר מספרת המיתולוגיה כי האלים העניקו לנחש את מתנת האלמוות ומאז כל שנה הם משילים את עורם ונולדים מחדש.

במיתולוגיות השומריות נמצא לא פעם סיפור על גן ובו נחש, עץ ואלה נקבית המעניקה פרי חיים לאורח זכר, סיפור הדומה מאוד לסיפור גן העדן היהודי-נוצרי.

האל סוסום מהמיתולוגיה של חלק מאיי האוקיינוס הפסיפי מנסה לחמוק ממוות על ידי השלת עורו כשם שעושים הנחשים, אל דומה לו הוא האל סוידו המגיעה מאותם האיים, איבר מינו מפזר ירקות על פני הארץ וצורתו היא צורת הנחש, אישה שראתה את איברו נבהלה ופרצה בבכי והאל מבויש ועוזב, כך מאבדים בני האדם את האלמוות שהוענק להם בנוכחותו.

במיתולוגיות מרכז-אמריקאיות הנחש הוא סמל לסקסואלי, לארצי], ושוב אנו רואים את הקישור בין הנחש לדורות המתחדשים ללא הרף, לנצחיות אותה בני האדם מנסים להשיג באמצעות הבאת הצאצאים לעולם.

בחלק מהמסורות דמותו של הנחש חיובית ובחלקן שלילית, אין זה שינוי במיתוס ובייצוגו אלא במבט של אותן תרבויות על החיים הפשוטים.

מאוחר יותר מתגלם מיתוס המקביל בחלקו למיתוס הנחש בסלמנדרה, שבעבר האמינו שהיא חיה באש בלי להישרף ובמיתוס הפניקס (הנקרא גם עוף החול וגם ציפור האש), בשניהם נמצא את אלמנט ההתחדשות והאלמוות שבחברות הפרימיטיביות יותר שוייכו לנחש, בספרי מדע בדיוני ופנטזיה בני זמננו נמצא לא פעם שאיפה לאלמוות, לעיתים יהיו אלו חייזרים שחייהם נראים חיי נצח במבטם של בני האנוש קצרי-הימים, ולעיתים יהיו אלו בני האדם עצמם שיגיעו לסוד שריתק את בני האדם מאז תחילת העולם, שכן ארכיטיפ חיי הנצח חי וקיים גם בעולם המודרני, אף אם התלבושת הספרותית שלו השתנתה.