לחץ
נכתב ב6/2/2007 22:36

ביום ראשון יש לי מבחן ענק, אני צריכה לקרוא עד אליו 3 ספרים, שאומנם כולם נמוכים (אתם יודעים, כמו עם עובד) אבל כל אחד מהם הוא יותר ממאה עמודים, וזה בנוסף לחומר הלא קל בכלל הנלמד בכיתה, ולספר שהמרצה המליצה להתכונן ממנו למבחן כי הוא מעולה...

ביום שני, לעומת זאת, יש לי מבחן קצת פחות ענק, ועם חומר פתוח, שכבר גמרתי לעבור על הכל פעם אחת, אבל באותו היום צריך להגיש לאותה המרצה גם עבודה שהיא דווקא כן ענקית ואפילו לא התחלתי אותה.

מחר, אחרי הרופא שיניים שיש לי (כאילו לעשות אתמול ct ועוד יומיים בדיקה אחרת זה לא מספיק רופאים לשבוע אחד), אני נוסעת לאוניברסיטה לשבת עם חבר שלומד איתי בשני הקורסים האלה, נעשה חזרה על הכל, שזה בעקרון נענה על שאלות ממבחני הדוגמא, אני מקווה שנצליח להתרכז (פעם שעברה שנפגשנו רק צלמנו חומרים האחד מהשני ומהספריה ולא למדנו בכלל) וזה יהיה פרודוקטיבי כי אין לי זמן לבזבז על שעתיים נסיעה בלי להפיק מזה הרבה.

בהנחה שאחרי ההתכוננות המשותפת אני אהיה סגורה על החומר של המבחן של יום שני (אני צריכה רק לעשות הגדרות למונחים ולסמן באיזה מאמר ובאיזה שיעור יש כל מושג, כי ככה בדיוק יהיה בנוי המבחן) ויותר בטוחה בחומר למבחן של יום ראשון, יישאר לי רק לדחוס עבודת ענק שרוב החבר'ה מגישים רק תיקון שלה, לחמישי (שכולל בדיקה שאמורה להיות כמה שעות כך שלפני צהרי היום אני לא בונה על להתחיל), שישי, מוצ"ש וראשון אחרי המבחן (שבטוח לא יהיה לי כח).

בין לבין הייתי אמורה לדחוס שעות צפיה, מה שלא יקרה השבוע ולפי הצפי של העבודה גם לא שבוע הבא.

שלא לדבר על העבודה שצריך להגיש כשחוזרים ללימודים כלומר עוד שבועיים וחצי, בערך.

כבר אמרתי לחץ?

אני חייבת לכם צורות קריאה אחרות על "בת הטוחן"
נכתב ב3/2/2007 18:56

אחרי שזעזעתי פה לא מעט אנשים, אז הנה...

למדנו בקורס כל מיני שיטות, למשל חוקים שונים שיש לכל האגדות ונובעים מהעבר שלהן כמשהו שסופר בעל פה לפני קהל מאזינים, אבל לא נראה לי שפירוט החוקים האלה יעניין מישהו... למדנו גם את השיטה הפורמליסטית שרואה בכל אגדה מעין סיפור שונה שהולבש על אותה התבנית ובתוכה תפקידים מקובעים ופונקציות אבל זה גם די משעמם... יש גם שיטות מחקר שרואות במעשיות ביטוי למאבקים חברתיים או חוקרות איך השפיעו מעשיות מאזורים סמוכים זו על זו, אבל כל אלו - לא שוס.

מה שכן נראה לי מעניין זו הגישה הפסיכולוגית שרואה באגדות ביטוי לתהליכים נפשיים פנימיים, אנחנו למדנו את הספר "קסמן של אגדות" של ברונו בטלהיים אבל יש גם אחרים הדוגלים באסכולה הזו.

בכל מקרה, על פי ברונו, הגיבורים שבאגדה הם בעצם חלקים שונים של נפש אחת ויחידה! וכל העלילה באגדה היא סיפור התהליך העובר על הנפש, חשוב מאוד לקרוא אגדות באוזניי ילדים כדי להשפיע על התת-מודע שלהם ולסייע להם עם התמודדויות שיש להם בהווה ושיהיו להם בעתיד.

ברונו לא מנתח ספציפית את "עוץ לי גוץ לי" אבל אני ניתחתי את הסיפור על פי מיטב הבנתי, אז סליחה אם אני טועה ומטעה, אל תקחו את הניתוח כאמת בסלע.

ואחרי כל ההקדמה הזו הנה הניתוח שלי:

בת הטוחן היא בעצם אגדה על הפיכה לאם, היא מפרטת את הקשיים שצריך לעבור בדרך לאמהות ואת הסכנות שעצם הפיכתך לאם מציבה ומורה מה עלייך לעשות כדי להצליח.

ברונו מחלק את הנפש כמו פרויד לשלושה חלקים, אני מאמינה שכולם מכירים את המושגים אבל למקרה שלא הנה הסבר מאוד מופשט:

איד = חלק ילדותי אגואיסטי שבאגדות לרוב מתבטא בחיות, חלק שמחובר לצורכי אך גם ליכולות הגוף, אגו = הנפש עצמה שנקרעת בין הצרכים הפיזיים, הצרכים החברתיים והרצונות שלה כמעט תמיד מיוצגות באגדה על ידי הגיבור הראשי או הגיבורה הראשית, וסופר-אגו = מצפון עליון, צו החברה והמוסר לרוב מיוצגות באגדה ע"י אנשים זקנים או שולטים.

לפי חלוקה זו אפשר לחלק את הדמויות בסיפור:

הגמד הוא איד (כמעט באופן הכרחי, כמו החיות שמייצגות תמיד איד), וגם הטוחן עצמו שסתם מתגאה בבתו ובכך מעמיד אותה בסכנה.

בת הטוחן היא האגו.

ואני לא בטוחה לגבי המלך, מצד אחד כסמכות וכזה שנושא את בת הטוחן (כלומר עומד בצווים חברתיים ומוסריים) הוא סופר אגו אך בתאוותו הגדולה לעוד ועוד זהב הוא איד.

התהליך שבת הטוחן עוברת באגדה הוא פשוט, היא מתחילה את האגדה בנסיון להישמע לדרישות החברה והנעלים עליה, כלומר לא מתווכחת כשאביה "מוכר" אותה בתנאים בהם היא יודעת שאיננה יכולה לעמוד ולא עושה דבר מול המלך הכולא אותה בחדר, בתהליך זה היא מייצגת אגו המנסה להישמע לדרישות הסופר-אגו אך עדיין איננו יודע איך לעשות זאת.

אז בא הגמד ומסייע לה לעמוד בדרישות, במובן הסימבולי-פסיכולוגי האגו רותם בשלבים אלו את האיד לשירותו ומשתמש בו בכדי לעמוד בדרישותיו של הסופר-אגו.

אך ישנה סכנה בשימוש באיד שכן האיד מנסה להשתלט ולכפוף את האגו למילוי התאוות ותו-לא, סכנה זו מתבטאת בכך שהאיד-הגמד דורש ממנה דברים שונים תמורת עבודתו, בשעה שהיא מוכנה לוותר על התינוק שעוד אין לה היא בעצם אגו שנכנע לאיד - שמוכן לעשות הכל בכדי לשמור על צרכי גופו (כלומר בשביל להישאר בחיים, כי הרי אם לא תטווה - תמות).

עם זאת לאחר נישואיה ולידת בנה אין היא מוכנה לשוב ולהיכנע לאיד, היא מתמודדת מולו שלוש פעמים ובפעם השלישית היא מנצחת ו"קורעת" את האיד לגזרים, כלומר משתלטת על חלק זה בנפשה ומגיעה לכדי אחדות (מה שברונו קורא לו "אינטגרציה") של כל חלקי נפשה.

במבט "מלמעלה" בעצם מלמדים באגדה את הבחורה הצעירה כי כדי להיות לאם יש צורך "להיכנע" לתאוות הגוף ולתאוות הבשרים (אל תשכחו שמדובר בימיה"ב ואז לא ממש דאגו להנאתה של האישה הצעירה, אני מניחה שאחוז גדול מהנשים בתקופה היו די מתוסכלות מינית), אך מבטיחים לה שמתוך הקש הזה עוד ייצא לה זהב אמיתי = ילד.

באותה התקופה נשים רבות מתו בשעת הלידה והדבר מתבטא באגדה באיום המלך כי אם לא תטווה זהב מקש היא תמות.

לאחר הלידה הנשים נדרשות לוותר על תביעות גופן שלהם ולהקדיש את עצמן לטיפול ברך הנולד, אז עומדת בת הטוחן בעימות מול הגמד וכדי להמשיך ולהחזיק בבנה עליה לנצח את האיד ששם את צרכיו האישיים במקום הראשון.

זהו,

מקווה שהצלתי את הדיעה שלכם על האגדה ושקלינמן ימשיך להקריא אותה לדור היורשים...

אני חוזרת להיקבר תחת הלימודים, נתראה אחרי (16/2)