המשפטים המובטחים
נכתב ב25/6/2007 22:46

כל הציטוטים מ"מומו" של מיכאל אנדה, רשמתי בסוגריים את מספרי העמודים.

אשמח אם תכתבו בתגובות עם מה הזדהתם...

"אילו ידעו האנשים מנו המוות, לא היו מפחדים עוד מפניו. ואילו חדלו לפחד מפניו, שוב אי אפשר היה לגנוב מהם את זמן-חייהם." (131)

"יש לחשוב רק על הפסיעה הבאה, הנשימה הבאה, תנופת-המטאטא הבאה. ותמיד רק על הקרוב ביותר." (33)

"יש ששעה אחת ויחידה נראית בעינינו כנצח, ולעומת זאת אפשר ששעה אחת תחלוף כהרף עין. הלא זה תלוי בחויות שחוית בתוך אותה שעה. כי זמן הוא חיים. והחיים שוכנים בלב." (49)

האם אדם עושה את עבודתו ברצון או מתוך חיבה לעניין - לשאלה זו לא היתה עוד חשיבות. אדרבה, אם עבד אדם בחשק, היה בכך כדי לעכבו. החשוב היה, שיעבוד הרבה ככל האפשר בזמן קצר ככל האפשר." (60)

"אין זה מעשה גדול, לעשות חיל בעמל מפרך. יתעשר-נא לו כל הרוצה בדרך כזאת. ראי-נא אותם, איך הם נראים, כל אלה שמכרו את חייבם ואת נשמתם כדי לזכות במעט אמידות! לא, עם אלה לא יהיה חלקי; ככה-לא ואפילו אני חסר-פרוטה לעיתים קרובות ואין ידי משגת לשלם בעד ספל-קפה." (35)

"היה אה אך ורק משחקים, שהילדים למדו בהם משהו מועיל. אומנם מתוך כך נשכח מהם משהו אחר, שידעו אותו לפני כן - והוא איך לשמוח, איך להתלהב ואיך לחלום." (152)

"הזמן יקר - אל תאבדו!" (60)

"הדבר היחיד שיש לו חשיבות בחיים, הוא שאדם יגיע למשהו, שיהיה למשהו, שיהיה לו משהו. מי שמשיג יותר ממה שהשיגו אחרים, מי שקונה לו מעמד חשוב יותר ויש לו יותר משיש לאחרים - נופל בחלקו ממילא כל השאר: ידידות, אהבה, כבוד וכן הלאה." (78)

"זמן חסוך הוא זמן כפול" (58)

"במקום להכין את ילדינו לקראת אותו עולם של מחר, עדיין אנחנו מניחים לרבים מהם לבזבז ולמסמס שנים מזמנם היקר במשחקים חסרי-תועלת. חרפה היא לתרבותינו ופשע כלפי האנושות העתידה." (151)

"ואז אתה מתחיל להחפז, ואתה הולך ונחפז יותר ויותר. כל פעם שאתה מרים את עיניך, אתה רואה: זה לא מתמעט כלל - מה שעוד לפנייך." (32)

"זמן הוא כסף, על כן - חסוך!" (60)

כמה זמן לא עדכנתי
נכתב ב18/6/2007 02:17

בעיקר בענייני לימודים

טוב, אז הנה מערך שיעור, מעלה רק חלקים מעניינים יחסית, סורי על הניסוח ככה מצפים מאיתנו...

אם מישהו עוד לא קרא - מומלץ בחום!

שם הספר: מומו

שנת כתיבה: 1983

שם המחבר: מיכאל אנדה

א.    רציונל: (הנמקות לבחירת הנושא ולבחירת היצירות) את הרומן "מומו" בחרנו ראשית כל מתוך רשימת הספרים המומלצים לקריאה לכיתות ז'-ט'. בחרנו דווקא רומן זה מתוך הרשימה משום שאנו סוברים כי הוא רלוונטי ביותר לחיי הילדים ולחיים כיום בכלל – הסופר מנבא בדיוק מדהים כיצד ייראה העולם המודרני על תחלואיו השונים ולדעתנו התלמידים שיפנימו את הערכים העולים מתוך הספר ירוויחו לא רק מבחינת המקצוע (ספרות) אלא בעיקר מבחינת איכות חייהם. הרומן מתאים מאוד לשכבת הגיל בה אנו עוסקים (חטיבת הביניים),  למרות ששפתו תצריך מכמה וכמה מתוך התלמידים לא מעט מאמץ, אך אין אנו רואים בכך דבר שלילי כלל.

א.    ארגון הכיתה ושיקולי דעת לבחירה: יחידה זו מועברת כשיעור "חופשי", בישיבה בצורת ח ואפילו ללא כסאות ושולחנות, זאת בכדי לאפשר ביטוי מרבי וכדי ליצור אוירה שונה משיטת הלימוד הרגילה שכן ביחידה זו נעסוק בערכים ולא במושגים ספרותיים, כמו כן מאפשרת שיטת לימוד זו מעורבות רבה ככל האפשר של תלמידים רבים ככל האפשר. סיבה נוספת לבחירתנו היא חיזוק המסר העולה מתוך דפי הספר כי משחק, חשיבה והנאה אינם בזבוז זמן אלא לעיתים דווקא ניצולו המרבי. חלקי השיעור:

«    הכנה מראש – פיזור / תליית המשפטים (מצ"ב בנספח) בכיתה. סידור השולחנות והכסאות מסביב לכיתה כך שיווצר מעגל גדול או ח', כשהשולחנות לא מפריעים ואם ניתן אפילו ללא כיסאות אלא בישיבה על הרצפה עצמה.

«    בתחילת השיעור כל התלמידים מתבקשים להסתובב ולקרוא את המשפטים השונים, לאחר קריאת המשפטים כל תלמיד מתיישב ליד המשפט איתו הוא הכי הזדהה. לפי גודל הכיתה ושיתוף הפעולה ניתן לבקש מכל קבוצה (שמוכנה לכך) למנות נציג שיסביר עם מה במשפט הוא הזדהה.

«    אם יש משפטים שאיש לא הזדהה איתם – הם נתלים על הלוח.

«    התלמידים התבקשו מראש, כשיעורי בית, לרשום את הלו"ז של סופ"ש האחרון שלו, או יום אחר, במדוייק ככל הניתן. (במקרה שלנו כמובן שזה לא היה אפשרי ולכן יתבקשו הסטודנטים בקבוצה לרשום את הלו"ז במהלך הפעילות)

«    לאחר הבחירה במשפט התלמידים יתבקשו להוציא את הלו"ז ולסמן בצבעים ליד כל פעילות האם היא היתה פרודוקטיבית, מועילה, האם ניתן לה מספיק זמן, או שמא הוקדש לה זמן מיותר, האם היא היתה בזבוז זמן או ניצול והאם הניצול היה מירבי. על פי גודלה של הכיתה והזמן שנותר לשיעור ניתן לבקש מתלמיד אחד או שניים שיקריאו מתוך הרשימה שלהם כמה בזבוזי זמן וכמה פעולות שדווקא ניתלו ניצול מירבי את הזמן.

«    על הלוח תירשם רשימת פעילויות שונות (מצ"ב בנספחים) והכיתה תנהל דיון מה מתוך רשימה זו הינה פעילות שמבזבזת זמן ומהי פעילות שמנצלת זמן.

«    כל תלמיד יתבקש להכין רשימה אישית של הדברים שהוא אוהב לעשות ושל הדברים שחשובים לו בחיים, לאחר מכן תועלה שאלה לדיון: האם אנחנו מפנים מספיק זמן לדברים האהובים? האם אנחנו מתמקדים באופן יומיומי / שבועי בדברים החשובים לנו או שאנחנו זונחים אותם לרגע בו יהיה לנו מספיק זמן?

«    לסיום השיעור המורה תחלק לתלמידים משל (מצ"ב בנספחים), אם יש זמן – יתבקש אחד התלמידים להקריאו בכיתה.

בכיתות שנחוץ יש לסכם באופן ברור את המסר!

נספחים

רשימת פעילויות:

צפיה בטלויזיה

שיחה טלפונית עם חבר

שוטטות בפורומים, צ'אטים או בלוגים

קריאת ספר

עזרה לאמא בבית

שחיה בבריכה

טיול רגלי

נסיעה על אופניים

Windows shopping

כתיבת מכתב, אימייל או sms

שמיעת מוזיקה

השוואת מחירים באינטרנט

משחק במחשב

טיפול בבעל חיים

קניה במכולת

הכנת אוכל

אכילת ממתקים

לימוד למבחן או הכנת שיעורי בית

עזרה לחבר שמתקשה בלימודים

חלימה בהקיץ

משל:

האבנים הגדולות בחיים (סיפור לכל מי שחש כי אין לו מספיק זמן ביממה) .

יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".

בעמדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".

מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המכל. כאשר התמלא המכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המכל מלא?" כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?" עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב "כנראה שלא." "נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!" "נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המכל עד לשפתו.

המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".

"לא", השיב המרצה הזקן.

"לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."

דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? למכור פרופיל? " "מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? - (מהם הדברים החשובים באמת ?) וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."

אז שפך המרצה לכד כמה פחיות בירה. והוסיף ואמר "המסקנה? לא משנה כמה החיים שלכם עמוסים, תמיד יש מקום לכמה כוסות בירה" :)

בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

אין לי כח לרשום עכשיו את המשפטים שלקחתי מתוך הספר, אולי מחר... לא מבטיחה!