עבר, הווה קפקאי ועתיד
נכתב ב10/12/2006 12:13

הקורס האחרון שלי ביום שני, וגם האחרון לתואר השני בסמסטר זה, הוא על קפקא.

הוא נקרא "שורשיו ומורשתו של קפקא", עד כה למדנו לא מעט יוצרים רומנטיים שמהם הושפע קפקא והחל ממחר נתחיל ללמוד על קפקא עצמו, מתישהו בהמשך (סמסטר ב', סביר להניח, כי זה קורס שנתי) נלמד גם דברים של יוצרים שהושפעו מקפקא.

וגם רציתי לספר שעדכנתי את הרשימות למטה בכל הדברים שקשורים ללימודים...

על פי המרצה שלי למתודיקה להבעה זה ראוי לפרסום
נכתב ב7/12/2006 17:34

אני לא משוכנעת אבל מצד שני מעולם לא ראיתי בפוסטים בו פרסום אז תהנו, או שלא, סתם כי מעניין אותי אם אני הדפוקה שחושבת שהקטסט הזה לא משהו או שהיא המוזרה שחושבת שהוא ראוי לפרסום...

הנושא הראשי (מצב השירה בימינו) הוא הנושא שהיא בחרה וכל אחד מצא לעצמו תת נושא, ואני מצטערת שאין לינקים אבל במקור זה להדפסה אז לא טרחתי לשמור אותם.

**************************************************************************

מצב השירה בימינו

תרבות האינטרנט והשפעתה על מצב השירה

אחת הסיבות למצבה העגום של השירה בימינו היא האינטרנט, ואין כוונתי להאשמה הכללית שזורקים לכיוונו של המדיום הזה, כתופס את כל שעות הפנאי שאינו מותיר דבר למדיות אחרות, אלא לאין ספור הבמות לפרסום יצירה עצמית הקיימות בו.

בעידן הפוסט-מודרני ההנחה הרווחת בקרב הציבור הרחב היא כי הקביעה לגבי היופי היא אינדיוידואלית וכל אדם יכול להחליט מהי יצירה טובה, כתוצאה מכך האינטרנט מלא באתרים ובפורומים הקוראים ליוצרי המגירה לפרסם את שיריהם לשיפוטו של כל דכפין, יוצרים צעירים שמקבלים מחמאות רואים את עצמם כמשוררים גדולים, גם אם המחמאות ניתנות על ידי בורים שאינם יודעים לאיית.

בעיניי כותב מגירה צעיר שכזה, אם קיבלת יותר תגובות חיוביות מאשר תגובות שליליות סימן שאתה יוצר גדול ושהגיע הזמן לפרסם את שירייך בספר מסודר, וכך נשלחים אל ההוצאות לאור ערימות על גבי ערימות של יצירות בוסריות, פרי עטם של אנשים שאינם מכירים בכללי דקדוק בסיסיים ואינם חושבים שיש בכך מאומה בכדי להעיד על יכולתם הפואטית, מובן מאליו שהוצאות מכובדות לא מפרסמות יצירות אלו, אך כשיש היצע יש גם ביקוש ולכן כפטריות אחר הגשם צצו להן הוצאות פרטיות המוכנות להוציא לאור כל דבר, כל עוד היוצר משלם בעצמו את ההוצאות.

במצב הנוכחי כל יוצר-בעיני-עצמו יכול להוסיף את התואר "משורר" ליד שמו, לפרסם את ספר שיריו ולדבר באינטרנט כבר סמכות לשירה, שהרי הוא משורר שכבר פרסם.

כאן לדוגמא מובא שיר שעלה בפורום "כתיבה יוצרת" בפורטל "נענע":

  זבוב אשפתות      rozen_a   15:35 17/11/06

 זמזומו של הזבוב שנקלע

לשקית זבל ונכלא בה

מבטא את הפיוט הנשגב ביותר

של זה שהגיע לגן-עדן

ויודע

שהוא

והנה התגובה של "משורר" שפרסם כבר שני ספרים בהוצאה עצמית ורואה עצמו בר סמכות בנושא גם בזכות עבודתו כמה שנים כספרן:

 רוזן, השיר שלך יפה      אהוד בן-פורת    17:04 17/11/06

 אבל נראה שמשום מה הוא נקטע באמצע, כאילו הזבוב הגיע לגן-עדן אבל שם דווקא מישהו הרג אותו.  זו ההרגשה שנוצרה לי בגלל הסוף שמגיע בפתאומיות. מה שנקרא  אם אתה כותב סיפורים נשמח לקרוא גם אותם.

ומה עונה המשורר המתנסה, רוזן?

  תודה      rozen_a   13:00 18/11/06

הטקסט מבטא יחס דו-ערכי למושג ``גן-עדן``.

זה טקסט פתוח, הוא אינו נזקק לפואנטה.

טקסט רדוד, שזוכה להתייחסות רצינית לכאורה על ידי משורר רציני לכאורה, אך בעצם ההתייחסות רדודה ומגלה בורות רבה באמצעים אומנותיים המשמשים לכתיבת שירה, רדידות התגובה מחדדת את רדידותו של המשורר המנוסה והמפורסם ומציגה את הבמה כולה במלוא עליבותה ויומרנותה, תגובתו של כותב הטקטס סותמת סופית את הגולל על התקווה כי איכשהו פספסנו את עומק הדברים, חמוש בעידוד רב מפי משורר מוכר יגיע גם רוזן ביום מן הימים אל הוצאות הספרים, תחילה המוכרות ולבסוף ההוצאות העצמיות, ייתכן שגם הוא, כמו אהוד בן-פורת, ימצא לנכון להתגולל ברחבי הרשת הישראלית ולזלזל בסופרים ומשוררים ידועים בטענה כי יצירותיו שלו עולות עשרות מונים על פני יצירותיהם השונות, ושרק יחצ"ן הוא שהכניס אותם לתודעת הקהל ולתוכניות הלימודים ואותו השאיר להתבוסס באלמוניות בעולם שמחוץ לרשת.

חמורה לא פחות ואולי אפילו יותר העובדה שאותם "יוצרים" לא מצליחים להבין כלל מה הקשר בין ידע מקיף של הלשון העברית והכרת השירה העברית על דורותיה וסוגיה השונים לבין יכולתם ליצור, הם שבים ומצטטים את המיתוס על ציוניהם הגרועים בבית הספר של איינשטיין וביל גייטס, כאילו ציונים גרועים הם ההוכחה החותכת ביותר לגאוניות, הסברה כי השפה והמילים הינם אבני היסוד לבניית שירה נשמעת להם כפלצנות של מבוגרים שאינם מבינים מאומה, והאמירה כי שירה צריכה להיות מובחנת מפרוזה לא רק בהיותה כתובה בשורות קצרות נשמעת להם כאבסורד אמיתי – בעיניהם אם הדברים מחורזים, מסודרים בשורות ויוצאים מהלב, הרי שהם שירה.

לאינטרנט יש דווקא פוטנציאל רב להשפיע דווקא לכיוון ההפוך, הרי גדולתו של האינטרנט היא בחשיפה לקהלים גדולים והשירה היפה יכלה להרוויח מעיניים רבות ושונות שתשזופנה אותה, יחד עם זאת עקב אכילס של הרשת הינה היכולת לפרסם כל דבר והעובדה שהדברים הפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר הם הנפוצים והמועברים, והשירה לא היתה חביבת ההמונים מאז יוון העתיקה, וספק רב אם האינטרנט הוא שישיב אותה לגדולתה.

וכך, לאט אבל בטוח, מדרדרת רשת המידע את השירה העברית אל פי פחת, אומנם אין היא היחידה לעשות זאת, אך המסמר שהיא תוקעת בארון עלול להסתבר כמסמר שחסם כל פתח לאוויר ולתשועה.