קאנט כותב על הגאון, אפיוניו והדרך לזהות אותו בספרו "ביקורת כח השיפוט":

על פי קאנט יצירותיו של הגאון חייבות להיות בעלות המאפיינים הבאים:

1. מקוריות.

2. סוללות דרך חדשה בה ילכו היוצרים האחרים.

3. לא ניתנות להסבר ולפירוש, אפילו לא על ידי הגאון עצמו.

4. המסקנה הנובעת היא שיצירות הגאון נובעות מהטבע ויוצרות בעצמן כללים לאומנות (אבל לא למדע).

על הגאון עצמו אומר קאנט כי:

1. הוא פועל בתחום האומנות ולא בתחום המדעים.

2. פועלים אצלו יחדיו הכוח המדמה והשכל, כאשר הכוח המדמה חופשי, אפיון זה מקביל לאפיון המקוריות של יצירתו.

3. מאותו איחוד וחופשיות האידיאות מתגלמות ביצירתו ויוצרות חוקים חדשים לאומנות, אפיון זה מקביל לאפיון סלילת הדרך ויצירת האסכולה.

4. הגאון לא יכול ליצור רק על ידי ציות לכללים שכבר קיימים אלא יוצר מתוך תוכו, אפיון זה מקביל לאפיון חוסר היכולת להסביר את מעיין יצירתו.

לא ניתן ללמוד איך לכתוב שיר המעורר התפעלות בלב קוראיו, ולא ניתן לחקות זאת, ולפיכך קל לומר שלא ייתכן שאדם שכותב דברים מתוך העתקה וחקיינות יהיה גאון, שכן בהעתקה וחיקוי אין כל השראה מצד הטבע, שהוא היוצר של הגאונות.

הגאון צריך ללכת בדרך אחרת מאלו שקדמו לו, הוא צריך לא רק לכתוב את מילותיו שלו אלא לעשות זאת באופן שונה מהיוצרים שקדמו לו.

"הדוגמא שלו יוצרת לגבי מוחות טובים אחרים אסכולה, כלומר הוראה מיתודית לפי כללים"

הגאונות היא דרכו של הטבע לתת כללים לאומנות היפה, והגאון ביצירותיו מעניק את הכללים הללו, ברור שאם לא קמה ליוצר אסכולה ההולכת אחריו הוא למעשה לא העניק לעולם האומנות שום כללים חדשים ולא יצר שביל חדש שעליו ילכו האומנים הבאים, כלומר הוא לא מילא את התפקיד שהטבע מטיל על הגאון ומכאן ברור שאין הוא גאון.

למעשה האידאות של האומן הגאון מעוררות אידאות דומות אצל היוצרים ההולכים אחריו, וכך באמצעות האומנות היפה שכבר נוצרה מועברים כללי האומנות מדור לדור.

מכיוון שבעצם יצירתו מביא הגאון כללים חדשים לאומנות, אין ביכולתו להסביר בעזרת כלל זה או אחר איך הוא יצר את יצירותיו, הגאון אינו יכול לשחזר את הצלחתו, לתכנן איך יכתוב או להסביר לאחרים איך ליצור כמוהו, כל כולו כלי דרכו הטבע והאידיאות מעניקות לנו כללי אומנות יפה ואין באפשרותו לתת הסברים ליכולותיו.