אז כבר נכתב המדריך לצוללן, איך לא לעצבן לנו את הדגדגן, וכולי וכולי.

אולם, עדיין לא נולד המדריך של גריני לצולל שרוצה להתבשם ולטעום את שושנת חוחיה.

אז הנה, ממש ברגעים אלו, הוא הולך להכתב.

גיליגרין זרק אתגר, רחם פרגיה לקחה אותנו לנקודת המבט הנשית על העניין, ואני בכלל אנוכית, חושבת על האורגזמות שלי...

קודם כל, אל תאמינו לכל המיתוסים, אין לנו ריח של טונה (לפחות לחלקנו...), ולטעום אותנו יכול להיות הדבר הטעים ביותר שתטעמו בימי חייכם, במיוחד שתראו מה לשון אחת פשוטה על כפתור פיצי יכול לעשות לבחורה.

כצעד ראשון להצלחה, רבאק, תתגלחו, זה דוקר וגורם לשיפשופים ואדמומיות שלא נעימה לנו ב-כ-ל-ל!

אפשר לתת לנו לגלח אתכם, כפור פליי (ולא, לא נלקק מכם את המשחת גילוח. אויש, אני מגעילה).

הא, ועוד דבר מאד חשוב, אנחנו צריכות להרגיש שאתם מאד מאד רוצים לרדת לנו, שזו משאת נפשכם והדבר שהכי יעשה לכם את זה, כי אחרת זה לא ילך, לא נוכל להתרכז, ואז סתם נזייף, חבל על המאמץ שלכם. איך עושים את זה? בעיקר מילולית, כשאתם מוסיפים תנועת העברת לשון על השפה בחינניות עד חרמנות (ושוב, פה חשוב לא להגזים, אנחנו נרגיש!)

כשאתם מגיעים לאזור משולש הברמודה, קחו את הזמן. תלקקו לנו את הירכיים, תתגרו, זה משגע אותנו וגורם לנו להשתולל כשהלשון כבר סוף סוף נוגעת לנו בדגדגן. וגם אז, בהתחלה לאט. העבירו את הלשון על פני כל האיזור, התמקדות במקום אחד יותר מדי זמן גורם לאובדן תחושה, תשנו את הכיוון של הלשון, תיצרו מעגלים, תרדו למטה ולמעלה, תשאבו את הדגדגן שמתנפח לו אט אט מבין לשוניכם, תגוונו (אלוהים, מתחיל להיווצר לי נהר מהכתיבה של עצמי...), אבל חשוב! פה לא באלימות, האיזור רגיש, אין מקום לנשיכות חצופות...

הצעד הבא בדרככם לקבל כוכב צלילה,הוא לקחת שתי אצבעות (לא להפסיק עם הלשון!!!) ולהחדיר אותן לתוכנו, וליצור תנועה של בואי, בואי, יה כוסית, בואי לפה, זה יוצר גירוי גם על הדגדגן וגם על הג'י, ובחורה אחת שמגורה בשני מקומות עם המון המון עצבים שמשתוללת כמו לביאה.

במצב הזה, כשהלשון והאצבעות בפעולה, חסר לכם אם אתם מפסיקים. את כל המומנטום אתם יכולים להרוס. פה אתם צריכים לתקוף ישירות את הדגדגן, למצוץ אותו במרץ, וללקק בתנועה מעגלית.

פניה אישית לכל אחד ואחד מכם, פרחי צלילה: אל תתנגד כשהבחורה תתפוס לך את הראש, תמחץ אותך לתוכה ותשתמש בפניך כויברטור אנושי, ראה בזה מחמאה לפתיחות שהצלחת להשיג ממנה בעת הצטיינותך כצוללן.

או אז, תרגיש את הרעידות שבאות, את ההתכווצויות והקצב המוגבר של זרימת הנוזלים על פניך, ותדע שאתה חווה ברגעים אלו רגע של קדושה - הגמירה הנשית.

אל תטעה ותפסיק! למרות שהיא תעצר ותרצה שתעלם מהאיזור ומהר, תמשיך ללקק ואל תרפה, עד מהרה (הרבה יותר מהר מהראשונה) תחווה עוד ועוד אורגזמות על הפרצוף, ולא, לנו אין ממש גבול כמו שלכם יש, אם תעשו את זה טוב, אנחנו יכולות להמשיך ולהמשיך ולהמשיך...

אחרי המבול הגדול של האורגזמות אני ממליצה על חדירה מהירה (הרי אתה כולך מגורה רק מלחוות את רגעי הקדושה האלה כל כך קרובים..) הרגשת הכיווצים על הזין זו הרגשה  (לפי מה שדווח לי) מאד מחרמנת. הא, ואני באופן אישי אשמח לטעום אותי דרך הפה שלך באותם רגעים.

טיפ אחד קטן לסיום: אני מבטיחה לכם, צוללנים יקרים שלי, שאם תעשו את הכל באמת מאהבה ורצון לתת ולגרום הנאה, גם אתם תחוו הנאה, ולא רק מלראות את זו שאיתכם גומרת,גם ממה שתקבלו אחרי כל שרשרת פצצות האטום שתחוו ישר לפרצוף....

 

 

בגיל 17 חוויתי את האהבה הגדולה הראשונה שלי, כזאת שבה לא אוכלים, וכל היום יש חיוך מטומטם על הפרצוף, והכל כל כך ורוד פתאום. והכל היה כל כך חזק, ואמיתי, וטוב. שעות על גבי שעות של שיחות, מכתבים של עשרות עמודים שהייתי מקבלת, המון המון "אני אוהב אותך" ו"אני אוהבת אותך". המון תיכנונים לעתיד של ילדים בני 17 ( ו 19, מה זה משנה, אותו דבר).

ואז נבהלתי, ועזבתי. ואז קיבלתי מכתב ממנו עם השיר הזה. אני זוכרת את עצמי בת 17, יושבת וקוראת את השיר הזה שוב ושוב ושוב. תוהה אם עשיתי את הבחירה הנכונה. אחרי תקופה חזרנו, ואז הוא שבר לי את הלב.

מאז השיר חוזר לחיי בתקופות. מדמיינת אותי בתחנת הרכבת בלונדון, אבודה. לכולם יש מטרה, כולם יודעים לאן הם הולכים, לכולם יש לאן ללכת, לכולם יש עם מי להתחבק, עם מי לחלום, את מי לאהוב...

אבל זה לא נכון. מיליוני אנשים לבד.

מוקדש לשבורי הלב, לכל אלו שפתאום לבד. ואם כבר לבד, אז שנהיה בתנועה.

(אני לא שבורה, סתם נוגה ומהורהרת, למקרה שתהיתם....)