חבר, אתה חברתי?
לפעמים המרחק מישראל גורם לדברים להיראות ממש אבסורדיים. ואני לא מדבר על תוכנית הריאליטי החדשה 'גאידמק יסדר', אלא על המאמר הזה, שבו מצהיר יו"ר התאחדות הסטודנטים, עם סיום השביתה, ש"המאבק הוא מאבק חברתי כי נאלצנו לצאת לרחובות". אז נכון, המילה 'חברתי' הפכה בשנים האחרונות למעין באזוורד שכולם רוצים להתהדר בה (ממש כמו 'הייטק' לפני כמה שנים) אבל האם היו"ר הנכבד באמת מתכוון למה שהוא אומר? כי לפחות בעיני אין הרבה קשר בין 'חברתי' ל'רחובות' חוץ מכמה אותיות משותפות. אז שתי נקודות על האליטרציה, אבל מינוס חמש בהבנת הנקרא: היציאה לרחובות היא בסך הכל טכניקת מאבק, ואין בה שום ממד 'חברתי'. גם בהמשך, אגב, לא מספק היו"ר הנכבד סיבות מוצדקות לקישור שיצר. "הראינו שגם בעת הזו ניתן להוציא אנשים לרחובות, לעשות מעשה ולהשיג תוצאות," הוא חוזר ואומר, ובכך הופך את עצם ההפגנה להישג של המאבק. צריך לזכור שגם מכבי תל אביב מוציאה אנשים לרחובות כשהיא מצליחה בגביע אירופה, וקשה לומר שיש בזה משהו 'חברתי'.
היו"ר מצליח בהמשך המאמר לתת טיעונים סבירים יותר (גם אם אפשר להתווכח אם הורדת שכר הלימוד היא 'נושא חברתי', וגם אם לא נראה הרבה בשטח מכל ה'חבירה' הזו לארגונים אחרים), אבל אלה לא נוטלים מעוקצו האבסורדי של המשפט המקורי. נשאלת השאלה האם מאבק נעשה חברתי רק ברגע שהוא יוצא לרחובות, או שמספיק לצאת לרחבות (הריקודים) או לעיר רחובות כדי שהאליטרציה תעשה את שלה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/5/2007 00:35, ושייך לקטגוריות אקטואליה, סטיות אישיות
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק ב-28/5/2007 17:52

---

כסאות וכבוד עצמי
ב-11 באפריל 1974 התפטרה גולדה מאיר. היה זה לאחר שועדת אגרנט ניקתה אותה מאשמה בחקירת מלחמת יום הכיפורים, והממשלה שהקימה זכתה באמון הציבור בבחירות; אבל גולדה החליטה בכל זאת לקחת אחריות על המחדל ולהתפטר.
ב-7 באפריל 1977 הודיע יצחק רבין על התפטרותו מתפקיד מועמד 'המערך' לראשות הממשלה. היה זה לאחר שהועלו חשדות נגד אשתו לאחזקת חשבון דולרים בלתי חוקי בחו"ל. רבין היה יכול להימנע מלקחת אחריות פלילית על מעשי אשתו, אך לא ראה בכך דבר שראוי לעשותו.
ב-13 בנובמבר 1983 התפטר ראש הממשלה מנחם בגין. היה זה לאחר שועדת כהן לחקר הטבח בסברה ושתילה אמנם קבעה כי לא פעל כראוי, אך לא המליצה כנגדו כל המלצה אישית.
מאז ועד היום לא התפטר ראש ממשלה בישראל מתוך לקיחת אחריות על מעשיו (אהוד ברק התפטר ב-2001, אך היה זה רק תרגיל פוליטי שנועד למנוע מנתניהו להתמודד, והוא העמיד עצמו שוב לבחירה בבחירות שנערכו מיד אחר-כך). הם כנראה מעדיפים להיצמד לכיסא ולא להראות שיש להם כבוד עצמי ונכונות להודות בטעויות ולקחת את האחריות המלאה והאישית על עצמם.
את המסקנות אני משאיר לחבר אהוד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/5/2007 10:39, ושייך לקטגוריות אקטואליה
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-2/5/2007 11:06

---

מפה זה לא נראה טוב
מאז שאנחנו גרים פה, התנתקנו קצת מהחדשות מהארץ ולא כל תנועה של ש"ס או פרץ מזיזים לנו במיוחד. אנחנו עוקבים אמנם אחרי Ynet, אבל בדרך כלל אחרי הצצה בכותרות עוברים למדור האינטרנט או האוכל. אבל למרות הניתוק הזה, ואולי בגללו, הלכה והשתלטה עלי תחושה שדברים לא טובים קורים בישראל. גם מכאן, קשה להתעלם ממבול הפרשיות, השחיתויות, הביקורות והוועדות שמדווחות חדשות לבקרים.
התגובה הראשונה שלי היתה לבטל את התחושה הזו, בטענה שהיו כבר מספיק תקופות של שחיתויות ופרשיות, ושעצם חשיפת הפרשיות היא רק הוכחה לתפקודה המוצלח של הדמוקרטיה הישראלית. בחלק השני של הטענה יש הרבה נחמה, אבל על החלק הראשון התקשיתי להגן ככל שהכותרות המשיכו להגיע. אני לא חושב שהיתה עוד תקופה קצרה כל כך (שמונה חודשים בקושי מאז שנסענו) בה ריחפה עננה של חשדות, פרשיות וליקויים מעל אישים רבים ומרכזיים כל-כך: ראש הממשלה. שר הביטחון. שר האוצר. שר המשפטים. הנשיא. הרמטכ"ל. המפכ"ל. ראש רשות המסים.
אחר-כך חשבתי שאולי זה המרחק שיוצר את התחושה הזאת. אולי בגלל שאני פה, במקום שבו שיא השערוריה הוא שכרטיסי הרכבת המוזלים לפאריז אזלו כי חברות מאורגנות קנו אותם כבר ביום הראשון, נראית לי סדרת הפרשיות הזו כמשהו מעבר לתפקוד תקין של דמוקרטיה מזרח-תיכונית. אבל אז נתקלתי במאמר הזה של רינו צרור, שאמנם מלא פאתוס ואפילו להט דתי לעתים, אבל פורט על נימי התחושות המאיימות שאני מקבל מקריאת הכותרות. המאמר, אגב, מרתק, גם אם אתם חושבים שהוא מגזים בפראות; קשה לי לאמוד את דעת הקהל בישראל ממרחק, כך שאינני בטוח כמה הוא מייצג, ואולי בעצם הייתי רוצה לשאול את קוראי הבלוג הזה (בהנחה שהם בארץ) - אז מה, מה באמת קורה אצלכם? הכל בסדר?
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/4/2007 17:05, ושייך לקטגוריות אקטואליה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-23/4/2007 22:39

---

שילומים
אחת התוצאות המובהקות של המגורים בגרמניה היא שקיבלנו את לוח הזמנים הנוצרי (יום א' הוא יום מנוחה, ב-6:20 מצלצלים פעמוני הכנסייה ותאריכי החגים הקבעים לפי פסחא) ואת לוח הזמנים של הטבע (סתיו, חורף, אביב...) אבל לוח הזמנים הישראלי-יהודי די נמוג. את חנוכה ופסח אמנם חגגנו, אבל הבוקר הייתי צריך חמישה שירים שקטים ברצף בגלגל"צ כדי לקלוט שהיום יום השואה - פשוט לא נקלק לי שזה מה שקורה שבוע אחרי פסח.
לא התכוונתי להקדיש לנושא יותר מדי מחשבה (בכל זאת, מדריך ברצלונה מחכה) ותכננתי רק ליהנות מהשירים היפים ברדיו (אחת המגישות כינתה אותם 'מופנמים') תוך כדי עבודה. אבל אז משכה את תשומת לבי כתבה ב-Ynet על סרט התעודה "מוסר השילומים" שהוקרן אתמול אצלכם בטלוויזיה. הסרט עוסק במכשלות הבירוקרטיות המוערמת בפני ניצולי השואה בישראל בבואם לקבל את הכסף המגיע להם. ממה שהבנתי מאותה כתבה ומאחרות, מדובר בתמונה מקוממת ביותר. הבעיה, אם הבנתי נכון, איננה בכך שהגרמנים לא העבירו את הכסף שהיו חייבים. גרמניה, מסתבר, שלמה כבר החל מ-1953 סכומים עצומים לישראל הצעירה. אבל איכשהו הכסף אינו מטפטף לנפגעים עצמם.
במקום מסוים מוסבר שכספי השילומים שמשו במקור את המדינה כדי להתפתח, לקלוט עלייה, ליצור מוסדות בסיסיים בזמן קצר ולהציב את התשתית לשגשוג היחסי של היום. יש בזה הגיון, ואפילו אפשר לראות זאת כהלוואה שלקחה המדינה מהניצולים. אבל הלוואות יש להחזיר, וישראל כבר זמן רב אינה 'מדינה במצור' שכולם בה מהדקים את החגורה ותורמים למאמץ המלחמתי.
אין לי המון תובנות מהסיפור העצוב הזה, רק שתי בקשות:
1. קראו את העצומה שבלינק, ואם אתם מרגישים כמוני - שזו שערוריה - חיתמו עליה.
2. אם מישהו הקליט אתמול את סרט התעודה, אשמח לצפות בו בהזדמנות; צרו קשר.

המממ, מה נעשה ביום העצמאות?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/4/2007 21:37, ושייך לקטגוריות אקטואליה, פסימי
תגיות בטכנורטי: אקטואליה, פסימי
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-17/4/2007 14:01

---