שנה טובה!
שנה טובה לכל קוראי הבלוג, המגיבים והלא-מגיבים, המכירים ולהא-מכירים, ואפילו הטרולים מתחת לגשר. החגים הם תמיד גלולת-האלם החזקה ביותר שלי, זו שגורמת לי להרגיש כל פיסת מילה היא שקר ו/או התייפייפות ו/או מעשה דווקאי. זו סיבה אחת ש'פוסט לשנה החדשה' לא יהיה כאן (הסיבה השנייה היא שאנחנו מארחים הערב ויש המון עבודה).
מה שכן, ראש השנה הוא אחד מאותם אירועים שמסמנים שינוי - שנה חדשה, עונה חדשה - אבל מצד שני נמנים עם האירועים הקבועים ביותר שיש: כל שנה, בדיוק באותו זמן, בלי שמישהו יכול לשנות, להזיז או לבטל את התאריך. בכך מסמנים עבורי החגים את האמירה הידועה, ש- The more things change, the more they stay the same. יש בזה אמירה מדכאת: העונות מתחלפות, אנשים משתנים, ובכל זאת שום דבר לא קורה. ואולי משהו כן קורה, כי היוטיוב שהתכוונתי להוסיף לכאן, שיר על שינוי העונות שאהבתי בשנות ה-80, נשמע לי עכשיו כל-כך מעפן שהחלטתי לחסוך אותו מקוראי הנאמנים. אז בין אם אתם מלאים מחשבות פילוסופיות כרימון או מלאים מתפוחים בדבש, כדאי לזכור שהשינוי הוא עניין חלזוני-משהו: לאט, אבל בטוח.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/9/2008 01:21, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, עונות השנה, אקטואליה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/10/2008 01:27

---

ספטמבר

שבוע ראשון בשנת הלימודים, והדיווחים שמגיעים אלי נשמעים די רע. הנה, את שעות ההוראה הרגילות מחליפים מדריכים חסרי ניסיון בשכר נמוך (שההורים מממנים. כל מי שיש לו ילדים, וגם מי שאין לו צריך לקרוא את הפוסט החשוב הזה של שרה) ואת המורים לאנגלית מחליפים - בריש גלי - בעלי תואר ראשון עם הכשרה של שבועיים. אם נראה היה שמעמד המורים לא יכול לרדת עוד, כנראה שנמצא הפטנט גם בשביל זה.

יש שיר נפלא של גלי עטרי, 'אמצע ספטמבר' (מלים ולחן: אסתר שמיר), שבשנים האחרונות של התיכון תיאר מבחינתי היטב את התקופה הזו, בין הקיץ לחגים, כשעוד חם ולוהט אבל כבר לומדים. "כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב/מתחתיו האדמה בוערת", מסתיים השיר הזה, שהתאים תמיד היטב לחמסינים שלפני ראש השנה.
אצלנו, לעומת זאת, מתאימות שורות אחרות מאותו שיר: "רוחות סוערות הולמות מכל עבר/החורף ממית וקובר". היום, למשל, לבשתי טרנינג, חולצה ארוכה וגרביים, ובכל זאת היה לי קר כשישבתי על ההגהות של מדריך גרמניה. פה ספטמבר הוא לא שלהי קיץ אלא תחילת סתיו, ולא רק בגלל שהמורה בשיעור מולדת מראה חצב (וזאת בהנחה שלא קיצצו את הטיול המסורתי בשדות ארצנו, ולא קיצצו את שדות ארצנו כדי לבנות בהם מתחם ריאליטי).

ספטמבר הוא שיא עונת ההוריקנים, כפי שלמדתי על בשרי ב-1985, עת עברנו לגור בידית-המחבת של פלורידה, מקום מועד לפורענות, ואת סוף השבוע של יום העבודה בילינו במקלטים, מפחדים מזעמה של סופת ההוריקן אלנה. מאז אני עוקב אחרי המפלצות הללו, במיוחד אחרי שהעונה של 2005 שברה את כל השיאים (ואת כל הסכרים של ניו אורלינס). עכשיו, למשל, האקשן בזירת ההוריקנים בעיצומו: גוסטב כבד-הגוף לא הצליח להתעלות לרמת ההרס של קתרינה, אבל כיבה את האור ברוב לואיזיאנה וקיצר למק'קיין את החגיגה; חנה המבולבלת הציפה את האיטי ומתכוונת לטייל בכל החוף המזרחי בטיול מאורגן (שעתיים בכל אתר חשוב, והלאה לאוטובוס); ואילו אייק שממתין בסבלנות לתורו נראה כמו מוחמד עלי - קטן, עוקצני ורב-עוצמה. מתח! דרמה! רוחות של תשוקה!

אבל איכשהו, בכל מקום - ישראל, אמריקה, גרמניה - ספטמבר בשבילי הוא חודש של מתח מתגבר, של משהו שעומד לקרות, של איזה 'בקרוב'. אולי בגלל שהוא החודש-שלפני-היומולדת. אולי בגלל שמגיל שש ואפילו לפני כן, ככה סופרים את השנים, מספטמבר עד ספטמבר, משנת 'לימודים' לשנת 'לימודים'. משהו צריך להתחיל, להתחדש, "אחרי החגים". משהו צריך להישרף.

השנה מתחילה באמצע ספטמבר
בזעם עצום וגובר
רוחות סוערות הולמות מכל עבר
החורף ממית וקובר

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת

ובינינו נכנס שיגעון ויוצא
החיים משטים גם בנו
מחפש בי את השקט אבל לא מוצא
לאן זה מוביל אותנו

השנה מתחילה באמצע ספטמבר
החורף קשה מכל
כל שירי נמלטים הרחק מקו האש
אולי הם לא רוצים לסבול

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/9/2008 01:59, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, סטיות אישיות, אקטואליה, עונות השנה
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Ari ב-9/9/2008 05:30

---

מהדורת חדשות

במונית, בדרך משדה התעופה, ברדיו מהדורת חדשות והנהג מגביר את הווליום. לוקח דקות ארוכות להבין למה זה כל כך זר. באוטובוסים בגרמניה שקט מוחלט. במסעדות לא פועל רדיו, וגם לא בתחנות הדלק. טלוויזיה אנחנו לא רואים, וגם כשראינו כדורגל נדחסו החדשות במחצית והחלק המרשים ביותר בהם היו פגעי מזג האוויר. והנה, מגיעים, והנהג מגביר. ולחלל המונית נפלטות טרגדיות דחוסות. אסון בטורקיה. פיגוע בירושלים. שריפה במושב. אישה ששולחת את ילדיה ללונדון. קיצוץ בחופשת הלידה (הקצרה ממילא). הפרשייה האחרונה של ראש הממשלה (המלא פרשיות ממילא). והכל בקצב מהיר, בחיתוך דיבור של פגזים. צריך להספיק. ארץ קטנטנה מייצרת המון חדשות שפשוט לא נכנסות בחצי שעה. בכתבות הצבע, איך השוטרים מתמודדים עם מסירת בשורות מרות לקורבנות תאונות דרכים. הזמן שלקח לי לכתוב את המשפט קצר מהזמן שקיבל האייטם. ולא הזכירו שיש אתם תמיד עובד סוציאלי. בספורט, המרתוניסט האולימפי נעצר באתיופיה והכדורגלנים המייצגים גונבים בשמים. מזג האוויר: חם ודחוס.

ממבט מבחוץ זה הכל נראה כמו משחק. זעזוע מעושה. איך אפשר לחיות כאן עם כזו דחיסות של חדשות, ידיעות, הערכות, פטפטת. הטוקבקיסטים של וויי-נט נראו לי תמיד הזויים; עכשיו אני מבין שהם מופצצים בפטפטת תמידית, וזה הפילטר שלהם - לקחת עמדה קיצונית ולהיצמד אליה. הם, אגב, חסרו לי מאוד כשקראתי בערך אותן חדשות (רק עם כותרות אדומות וטראגיות) ב'ידיעות' שקיבלנו במטוס. איך אפשר לקרוא על חקירות אולמרט בלי התגובות האוטומטיות?

 

כל הכאוס הזה לא גורם לי להתעורר ולהיות פעיל (כאילו ישראל החמה יותר פעילה, רגשית וחשופה מגרמניה ה'קרה') אלא לנתק את עצמי מכל הסיפור הזה, להוציא את הראש החוצה ולצעוק. אני מניח שמתרגלים ושיש ימים אחרים ויש דברים אחרים, אבל הדברים היחידים שגרמו לי לחייך בעיתון הם המעבר של 'איקיאה' לשקיות בד במקום פלסטיק ומבשלת בירה חדשה שנפתחה בגולן. מצד שני, גם כשגרתי כאן היה לי איזה תיעוב לעיתונים ועוד יותר לחדשות-הסנסציה בטלוויזיה. אבל המרחק והניתוק גורמים לי לראות הכל אחרתף מוקצן יותר. תמידחשבתי שהדימוי של ישראל כיורה רותחת, קלחת, סאונה, עולם של חוסר תקשורת וצעקות בשוק הוא מוגזם. אבל עם הירידה מהמטוס ומשדה התעופה הממוזג אל המציאות, אני יכול להבין איך יש אנשים שמקבלים את הדימוי הזה כאמת.

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/7/2008 14:19, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אקטואליה, שחרור קיטור
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Julia* ב-29/7/2008 17:33

---

מיחזור? הצחקתם אותנו
כדאי לקרוא את הכתבה של ארי ליבסקר בבלוג של צ'יקי. תקציר למי שאין לו זמן: תאגיד המיחזור, שהוקם בישראל ע"י חברות המשקאות כדי ליישם את חוק הפיקדון, עושה ככל יכולתו דווקא למנוע את המיחזור, ולעכב את הרחבת החוק. למה? כי ככל שפחות ממחזרים, לתאגיד נשאר יותר כסף (והקנסות שאמורים היו להיות מופעלים במקרה כזה הם אות מתה בחוק).
היה משהו הזוי בכתבה הזו, כשקוראים אותה מכאן. התאגיד מתגאה ב-17 מרכזי איסוף לבקבוקים בכל הארץ; כאן יש מכונות מחזור בכל סופר, ובמקרים רבים אפשר לקבל את הפיקדון חזרה גם באשנבי מזון מהיר. ש"ס מתלוננת ש-0.25 אג' זה הרבה; כאן גם משלמים 0.25 אג' פיקדון לבקבוק - אבל אלה אגורות של יורו. ואם איזה הומלס ינסה להתפרנס כאן מאיסוף בקבוקים, הוא מהר מאוד יבין שעדיף לחפש עבודה אחרת.
העניין הוא שלא מדובר רק בחינוך, מנטליות וכל המלים היפות האלה. מדובר, פשוט, בעניין של הרגל. ברגע שיש מכונת מיחזור בכל סופר, ולא למחזר עולה יותר משקל לבקבוק, אין שום סיכוי שמישהו יזרוק בקבוק פלסטיק לפח. אלא שבישראל תמיד יש מישהו שמרוויח מ*לא* לתת שירות לצרכנים. כפי שאמרתי, צריך לקרוא כדי להאמין.

---

בינתיים באליפות אירופה:
* פורטוגל אמנם משחקת נפלא והיתה תמיד אחת הפייבוריטית שלי, אבל כשגרמניה משחקת מדויקת, התקפי ויפה, לא נשאר לנו אלא לתמוך בקבוצה הביתית. שוויינשטייגר יכול לטפס לי על החזירים מתי שהוא רוצה.
* קרואטיה וטורקיה גילו התחשבות עצומה בכך שהערב הלכנו לראות את 'כרמן' באופרה המקומית, והתחילו את המשחק רק אחרי שחזרנו, חיממנו פסטה והתיישבנו מול הטלוויזיה בדקה ה-117. רק אז הם התחילו לשחק, והרביצו דרמה, שני שערים יפים ומתח-של-פנדלים בפחות מרבע שעה ברוטו. שווה.
* ביום רביעי יהיה כנראה לא בטוח לקנות ירקות בחנות האהובה עלינו; הבעלים הטורקי-גרמני עלול להיאבק קשות בפיצול האישיות שיכפה עליו המפגש בין השתיים בחצי הגמר. מי שלא תנצח, יהיו צפירות מכוניות ברחוב, ורחובות ברלין יתמלאו חוגגים.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/6/2008 01:47, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, הגרמנים האלו..., אקטואליה, שחרור קיטור
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק_ ב-25/6/2008 19:45

---