Day 6. Internet? Nicht
Still without internet at home and running out of friends to call on.
So today had to go the internet cafe.
It is minus 4 outside, but at least the sun is shining.
We went shopping for a backup-internet and realized that Germany is pretty backwards in this respect. At least when compared with Israel.
But at least here no one is shooting rockets (except for kids preparing for New Year's)
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/12/2008 13:18, ושייך לקטגוריות אקטואליה, שחרור קיטור, אינטרנט, המחשב ואני
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של איתן ב-31/12/2008 06:23

---

בחירות (4): סודם של אחוזי ההצבעה
מה שהיה הוא שיהיה, אומרת חוכמה נושנה, המסבירה שקשה לעשות מהפכות. דפוסי הצבעה הם דבר די שמרני, והניסיון להפוך אותו מחייב לעשות משהו מיוחד. מה מיוחד? למשל להביא יותר אנשים לקלפי, ולא סתם יותר אנשים - אלא יותר אנשים שיצביעו למועמד שלך. בדרך כלל המטרה היא למשוך לקלפי אנשים ממגזרים שלא מצביעים בדרך כלל, כאלה שאומרים 'למה לי פוליטיקה בכלל'. מצביעים אלה, אם הם בכלל מגיעים לקלפי, יצביעו ברוב המקרים עבור המועמד-של-השינוי, ולא עבור המועמדים הוותיקים והממסדיים.
ניצחונו של ברק אובאמה, למשל, הפך לאפשרי יותר ויותר עוד לפני הבחירות, כשתורים השתרכו לפני הקלפיות ברובעי השחורים ובעיירות הקולג'ים. ההבדל הסופי באחוזי ההצבעה לא היה גדול יחסית לבחירות שעברו, אבל במקומות הנכונים - בווירג'יניה, בקולורדו, בנוואדה ובעוד כמה מדינות 'מתנדנדות' - הוא היה משמעותי, חד-משמעי ודמוקרטי להפליא.
בהקשר הזה, קשה להתעודד מאחוזי ההצבעה בבחירות המקומיות. נראה שלמרות ההתעוררות האינטרנטית, רבים מצעירי תל אביב העדיפו להישאר בבית, ואחוזי ההצבעה לא טיפסו משמעותית. בקצב הזה, חנין יזדקק לנס כדי לעשות את המהפך (גם אם לא ניתן להסיק יותר מדי מהתוצאות הראשוניות, כי בטוח שיש קלפיות שחנין מוביל בהן בהרבה). בירושלים, לעומת זאת, שיעור הצבעה גבוה הוא לא בהכרח חדשות טובות (תלוי כמובן למי); החרדים ידועים בעבודה מאוד אינטנסיבית בשטח, ושיעור הצבעה גבוה עלול להתברר כשיעור הצבעה גבוה לפורוש ולא כאיזו התעוררות חילונית משמעותית.

(ואולי בעצם כל הניתוחים האלה נובעים מייסורי הגמילה שלי מניתוחי הבחירות בארה"ב; אני עדיין מרפרש את 538 חמש פעמים ביום, ונהנה מכל פיסת סטטיסטיקה שאפשר לנעוץ בה את שיני. לקוראים שסטטיסטיקה עושה להם פריחה אלרגית, אני מציע להמתין לפוסט הבא, שילך לכיוון אחר לגמרי).

---

עדכון של אחרי הבחירות:
בתמונת ראי לבחירות בארה"ב, שהיו שמחה מהולה בעצב (אובאמה ניצח, אבל בקליפורניה אסרו על נישואי גייז), הבחירות המקומיות הסתיימו בעצב מהול בשמחה (חנין נכשל, אבל לפחות בירושלים יש ראש עירייה חילוני). ההישג של חנין (35% מהקולות) הוא הישג ניכר בהתחשב בתנאים שהיה עליו להתגבר עליהם; אפשר למצוא הרבה תירוצים לכך שה'מהפך' לא התרחש עד הסוף וחנין לא 'עשה לנו אובמה'. לבחירתכם:

זמן, הכל זמן - לאובמה היה הרבה זמן, מערכת בחירות של שנה ותשעה חודשים, שבמהלכה הספיק לאסוף תרומות, לארגן מערך מתנדבים מסודר ולצאת לשטח. לחנין היה הרבה פחות.
וירטואליה ומציאות - אובמה השלים את מערך האינטרנט רב-העוצמה שלו במערך-שטח מוצלח לא פחות, שהוציא מביתם בוחרים שאין להם אינטרנט והביא אותם להצביע. האם זה קרה בתל אביב? לא יודע.
התקשורת אשמה - כמה שבועות לפני סוף המרוץ עוד התייחסו בתקשורת הארצית לחנין כמו לוויסנר - עוד 'מועמד קטן' שמנסה לעקוץ את חולדאי. מי שהקשיב, עלול היה לא לצאת מהבית ולוותר מראש. בסוף, איפה חנין ואיפה ויסנר - אבל זה כבר מאוחר מדי.
אדום בעיניים - ואולי הוא בכל זאת שמאלני מדי, ומועמד קצת יותר 'קונצנזואלי' היה לא רק סוחף את העירר אלא גם מנצח?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/11/2008 00:06, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, אקטואליה
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ד.ט ב-19/11/2008 12:24

---

בחירות (3): מדינת תל אביב
יש כמה אנשים בתל אביב שמאוד מעודדים מהניצחון הגדול של ברק אובאמה בארה"ב. ולא בגלל שאיכפת להם במיוחד מהדמוקרטים, מאמריקה או מאובמה עצמו, אלא בגלל קווי הדמיון המובהקים בין המועמד 'שלהם' לבין המנצח האמריקני החדש.
ואכן, קשה שלא להבחין בהקבלה המרתקת בין מערכת הבחירות לנשיאות לזו שניטשת עכשיו על ראשות העיר תל אביב. בשני המקרים מתייצב מועמד שנראה בלתי-סביר במבט ראשון מול מי שמקושר לממסד הנוכחי (והלא אהוב במיוחד). המועמד הממסדי הוא פטריוט, איש צבא לשעבר ובעל ניסיון רב; מצד שני, יש לו הרבה חברים עשירים, והוא נתפס כמרוחק מבעיותיו של האיש ברחוב. מולו מתייצבת דמות חדשה, חוץ-ממסדית, עם שם אמצעי שנשמע זר ומסוכן (חוסיין? בוריס?), דעות לא-פטריוטיות בעליל (מדבר עם האיראנים? לא עומד בהמנון?) וחברים בעייתיים (ג'רמיה רייט? תמר גוז'נסקי?). מצד שני, הוא מייצג את האדם הפשוט, תומך באיכות הסביבה ושולט ללא מצרים באינטרנט. אפילו התשדירים שלהם דומים (ויה יאיר רווה), בין השאר בגלל הדמיון באסטרטגיה: הן אובמה והן חנין סומכים על קולותיהם של הצעירים והסטודנטים, שבדרך כלל אדישים מכדי לצאת להצביע, ועל קולות המיעוטים והעניים, שטרודים מדי בתלאות היומיום מכדי לצאת לקלפי. זה עבד בשביל ברק; האם זה יעבוד בשביל דב?

כדי לענות לשאלה הזו, או לפחות להתקרב לתשובה אליה, חשוב לזכור את ההבדלים בין הבחירות בארה"ב לאלה שבתל אביב. ההבדל הגדול ביותר הוא שבארה"ב היו בסה"כ שני מועמדים בעלי סיכוי כלשהו - אובמה הדמוקרטי ומק'קיין הרפובליקני. מזה שנים רבות, אחוז ההצבעה למועמדים שאינם שייכים למפלגות המובילות בארה"ב נמוך מאוד, כך שאובמה זכה מההפקר בבוחרים שלא היו מרוצים מבוש ומהרפובליקנים, ורצו שינוי. בתל אביב, לעומת זאת, חולדאי אמנם לא פופולרי במיוחד, אבל יש הרבה מועמדים שמתמודדים נגדו, ואחד - פאר ויסנר מהירוקים - נראה רציני לא פחות מאשר חנין. כתוצאה, הצבעת מחאה סתם לא תספיק - חולדאי יכול בקלות לנצח עם 40% מהקולות.
הבדל חשוב שני קשור לעובדה שאלה בחירות מקומיות, ולא ארציות; ובעוד חולדאי אינו פופולרי במיוחד בעיר, הרי שבציבוריות הישראלית הכללית הלך הרוחות הוא יותר אנטי-שמאלי מאנטי-ימני (מה שמוזר, כי השמאל כבר הרבה זמן לא בשלטון, אבל זה עניין לפוסט אחר).
לכך מתקשר ההבדל השלישי - העובדה שחנין אינו סתם ליברל מתון, אלא איש שמאל בכל רמ"ח אבריו. תיאורים כמו 'סוציאליסט' שהיו יותר קשקשת מאמת כשהודבקו לאובמה, הולכים הרבה יותר טוב עם חנין. אז נכון, מדובר ברמה המוניציפלית, ואף אחד לא אמור לטפל באיראנים או לדבר עם חמאס ממרומי המבנה המכוער שמול הכיכר; ונכון שיעל גרמן ממרצ מכהנת מאז 1998 כראש עיריית הרצליה; אבל קשה להאמין שאדם הממוקם כל-כך שמאלה מהקונצנזוס יצליח להיבחר לראשות עיר גדולה במדינה שבה העמדה הפוליטית החציוניות היא אי-שם בין לבני לנתניהו.
מצד שני - ותמיד יש צד שני - תל אביב היא משהו מיוחד. בבחירות לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א, למשל, המאבק העיקרי היה תמיד בין העבודה למרצ; הליכוד בכלל לא היה בעניינים. בתל אביב, הירוקים הם מפלגת קואליציה חשובה, 'עלה ירוק' היא תנועה שיש להתחשב בה ומרצ היא בכלל אימפריה. אם דב חנין יצליח ביום שלישי לנצל את כל התכונות הייחודיות האלה ולהיבחר לראשות העירייה - או אפילו לתת פייט רציני - תהיה זו הוכחה ניצחת שמדינת תל אביב חיה וקיימת (אם הברווז על בניין העירייה לא היה הוכחה מספקת).

---

ועוד הערה אחרונה על הבחירות בארה"ב: לפני כשנתיים דיברו הרבה על כך שהסדרה גבירתי הנשיא ששודרה ב-ABC היא ניסיון להכין את דעת הקהל האמריקנית לכהונה אפשרית של הילרי קלינטון בבית הלבן; אבל אני לא חושב שהזכירו הרבה עד כה את העובדה שדיוויד פאלמר, הנשיא הכריזמטי והמושלם בסדרה '24', הכשיר את דרכו של ברק אובמה לנשיאות. בין השניים אין הרבה דמיון חיצוני, אבל התכונות שהודגשו שוב ושוב אצל פאלמר - יושר, כנות, פתיחות, הקשבה ויכולת רטורית ניכרת - ניכרות אחת לאחת בהתנהלותו של אובמה. רק צריך לקוות שאף אחד לא ינסה להתנקש בנשיא הנבחר(ושאם כן, CTU יעצרו אותו בזמן).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/11/2008 00:50, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, טלוויזיה וקולנוע, אקטואליה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של sanudng ב-17/2/2013 10:07

---

אל, אל, יש-ר-א-ל (חלק ראשון)
הכל התחיל כאן בבלוג, בתגובה של 'בנחמין' לאחד הפוסטים הקודמים, ששאלה אם אני לא הולך להפגין פטריוטיות וללכת למשחק של הנבחרת בלוכסמבורג. אמנם מאז אליפות אירופה אני מגלה יותר עניין בתחום, אבל התגובה הראשונית שלי היתה 'איזו נבחרת? מתי?' כתוצאה, כל העניין היה ודאי נעלם אי-שם בערפל, אלמלא התערבה יד הגורל וטרפה את הקלפים.
כי כבר לפני כשבועיים, טרום-חגים, התארח אצלנו למספר ימים בן דוד של אסנת (שיכונה לצורך העניין 'אנדי') שיצא למסע תרמילאות באירופה ועשה אצלנו תחנה קצרה. אנדי הוא אוהד כדורגל שרוף, שהמפה של אירופה שמורה בראשו עפ"י שמות הקבוצות, ואחרי שלא הצליח להיכנס למשחק של מילאן מכל סיבות אידיוטיות שקשורות בבירוקרטיה איטלקית הוא כבר ממש רצה לראות משחק כדורגל אמיתי באירופה. אז מה אם הקבוצה המקומית, אפ.צה. זארברוקן, משחקת בליגה החמישית? הוא הלך, עודד, צעק, למד כמה מלים בגרמנית וראה את כוחותינו מנצחים שלוש-אפס.
התיאור החי של החוויה הדהד לי כשביררתי - רק כדי לצאת ידי חובה - מתי, באמת, משחקת הנבחרת בלוכסמבורג. יצא שזה בשבת. נו טוב, שבת.
ואז, בצירוף מקרים מופרך המערב בירוקרטיה גרמנית ועורכי דין אמריקניים, הגיע אלינו לסוף השבוע עוד בן דוד של אסנת, אחיו של 'אנדי', שיכונה לצורך העניין 'אבי'; וברגע ששמע זאת, מיהר אנדי לתפוס רכבת מהירה מזלצבורג ולהצטרף; וכשהסתבר לי ששני מטורפי הכדורגל הללו הולכים להיות אצלנו, לא יכולתי שלא להזכיר שאולי, אם אנחנו כבר כאן, בכל זאת לוכסמבורג זה בקושי שעה נסיעה ו...
הם לא נתנו לי לסיים את המשפט ומיד קבעו: הולכים. בהתחלה חשבנו שניסע עם עוד ישראלי שהצטרף לעירנו הקטנה, אבל הוא ביטל ואסנת החליטה שהיא מצטרפת - עוד מימי היורו היה לה עניין בבחורים השריריים המאמצים את גופם ואת נשמתם על המגרש (אם כי בני הדודים הזהירו אותה שלגבי נבחרת ישראל, זה לא לגמרי נכון). המשימה הבאה בתור - להשיג כרטיסים - התבררה כקשה מהמצופה: החיפושים באינטרנט לא העלו שום תוצאות , ורק לאחר מאבקים נואשים עם אתרים בצרפתית מצאתי את מספר הטלפון של ההתאחדות לכדורגל בלוכסמבורג. אסנת התנדבה לדבר, והתפתחה השיחה ההזויה הבאה:

מרכזנית (בצרפתית): בליבלובפלה ולבלפבה
אסנת: שפרכן זי דויטש?
מרכזנית (בגרמנית): כן.
אסנת: אני רוצה להזמין כרטיסים למשחק של לוכסמבורג מול ישראל מחר.
מרכזנית: אי אפשר. רק בקופת האצטדיון בערב. היא נפתחת ב-18:30.
אסנת (בלב טוב): אה נהדר. ויש כרטיסים?
מרכזנית (בקול מפחיד ומאיים): אני אמרתי שאין כרטיסים? [פאוזה] לא אמרתי! אני אמרתי שאפשר לקנות בערב בקופה.
אסנת (מפוחדת): וכמה עולה כרטיס?
מרכזנית (בגרמנית עם מבטא כבד): 12 עד 35 יורו
אסנת: 34 יורו?
מרכזנית: אני אמרתי 34? [פאוזה] לא אמרתי! אני אמרתי 35.
אסנת (תוהה מה המרכזנית לקחה הבוקר): טוב, תודה.
מרכזנית (טורקת).

עכשיו שעניין הכרטיסים הוסדר, נפל הפור וההכנות למשחק החלו במלוא המרץ. המאמן הרביץ נאומים ציוניים בשחקנים, המעסה הזריק לשוקיים הדואבות, שכרנו מכונית קטנה (שהספיקה עוד לשמש אותנו בשבת בבוקר להעברת כורסה משוק הפשפשים) והכנו כיכר שלמה של סנדוויצ'ים. באדיבות גוגל מצאנו בקלות את האצטדיון (אבי זיהה אותו ראשון, בזכות הזרקורים) החנינו בחניון שממול וניגשנו לקופה. תוך דקות אחדות הבנו ש:
1. הקדמנו.
2. ליד הקופה יש כבר תור.
3. התור עטוף רובו ככולו בדגלי ישראל.
4. למרות [3], כמעט אף אחד לא מדבר עברית.
את [4] מסבירה העובדה שהבליל הכחול-לבן שהסתובב סביב הקופה בשעה שש בערך (חצי שעה לפני פתיחת הקופות ושעתיים וחצי לפני המשחק) היה מורכב מערב-רב של קהילות יהודיות מצרפת, יהודים-רוסים בנוסח עדות זארברוקן, אנשים עם טרנינגים של 'מכבי פרנקפורט' ורביעייה הזויה של צעירים עם מבטא אמריקאי (שעוד נפגוש בהמשך). כשהגענו לקופה טען המוכר בתוקף שאין דבר כזה 'יציע ישראלי' ושהיום הכל מעורבב; וכשביקשנו את הכרטיסים הזולים מכר לנו כרטיסים ליציע L, ב-12 אירו לחתיכה.
כדי למצוא את L התחלנו מיד במשימת 'סובו לוכסמבורג והקיפוה', אלא שלמזלנו הלכנו בכיוון הלא-נכון. למה למזלנו? כי בדרך פגשנו איש אבטחה נחמד (ודובר עברית), זיהינו שרוב עטופי-הדגלים נעים לכיוון שבו הלכנו (ולא לשער L) ופגשנו עוד בחור דובר עברית שטען בתוקף שלכל מי שהגיע מהארץ יש כרטיסים ליציע A, ומה יש לנו לחפש ב-L בכלל. אנדי ואבי הבינו מיד שאירעה כאן פאשלה בקנה מידה קולוסאלי (כי אם כבר לראות את הנבחרת ולקלל, כדאי לעשות את זה עם אנשים שמבינים את השפה), ומיד חזרנו לקופה בניסיון להחליף את כרטיסינו האומללים, תוך הוספת כמה שקלים (כרטיס ל-A עולה 20 יורו ולא 12). היינו די לחוצים עד שגילינו ש:
1. אין בעיה להחליף את הכרטיסים, אבל
2. כרטיסים ל-A מוכרים בקופה אחרת, ולכן
3. המוכר הנחמד פשוט יחזיר לנו את הכסף תמורת הכרטיסים.
כנראה שחוסר נימוס לוכסמבורגי זה רק עניין טלפוני.
את ההישג הכפיל ידידנו איש האבטחה החביב, שבדרך עצר אותנו והציע לתת לנו במתנה זוג כרטיסים; כתוצאה קנינו רק שניים, ובממוצע השגנו כל כרטיס בעשרה אירו בלבד. קומבינה ישראלית.

מרוצים מדפיקת המערכת המתנו בחוץ עד שנפתחו השערים, אז החליטה המערכת לדפוק אותנו חזרה: "נו פוד, נו דרינקס," ציינה המאבטחת , ואיימה להחרים את פאר הסנדביצ'יה שאסנת עמלה עליה כל אחר הצהריים. אחרי תחינות והפצרות היא אישרה ל'אחד מאתנו' לצאת ולהחזיר את תיק הסדנביצ'ים המסכן לאוטו; אבי התנדב למשימה (ובדרך נשנש לעצמו סנדביץ', כמובן).
מניעת הכריכים (והעובדה שנותרה עוד שעה למשחק) אילצה אותנו לדגום את המזנון, שכלל נקניקיה (מבושלת במים ולא משהו בכלל), צ'יפס בשקית (מייבש), חטיף 'מארס' (במקום טוויקס), בירה (לא ניסינו) וקולה (לא משהו). בשבילי החוויה העיקרית היתה להיות כל-כך קרוב למגרש - בטלוויזיה זה נראה די רחוק ובמשחקים שהייתי בהם בארץ, כילד, ישבנו אי-שם למעלה. אבל התחושה של 'הי, זה אמיתי' נעשתה משעמם די מהר, וכך גם להצטלם על רקע המגרש, לקלוט באוזן את השניים-וחצי דוברי עברית, לספור את היציעים הריקים ולהקשיב לארבעת המופלאים מבחוץ, שהתיישבו ממש לידינו, שרים 'ישראל עולה' בהגייה אמריקאית מפחידה. נשאר רק לחכות.

(ומאחר שהפוסט מתארך הרבה מעבר לצפוי, אשאיר את השאר לחלק ב', שיפורסם בקרוב...)










שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/10/2008 01:26, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו..., סטיות אישיות, אקטואליה
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של איילת ב-17/10/2008 11:28

---