צבא שיש לו עם
באחד השיעורים האחרונים בקורס הגרמנית שלמדתי כאן (אין לי כוח לארגן לינק, חפשו תחת הקטגוריה 'מה למדתי בגן היום') גיליתי את העובדה המרתקת שגם בגרמניה יש חוק שירות חובה בצבא (אבל רק לגברים, וגם אז יש פטור למי שנרשמים לאוניברסיטה או בכמה דרכים נוספות). הנימוק שנתנה המורה לעיקרון הזה הפתיע אותי מאוד - היא אמרה שהרעיון היה לתת לאזרחים לשרת בצבא כדי שהצבא לא יהפוך ל'קליקה' סגורה המונעת מתוך חשיבה קבוצתית, אלא יזכה גם לביקורת אזרחית, בדמות אותם מחזורים חדשים של בני 18 ו-19 המצטרפים אליו חדשות לבקרים. כלומר, חשיבות השירות הכללי בצבא נובעת מהרצון שהצבא יהיה הומני יותר ולא יסתכל על הדברים רק דרך כוונת הרובה.
הנימוק הזה מזכיר את הטיעון הנפוץ ביותר של אנשי שמאל נגד סרבני הגיוס: "אם אתה לא תהיה שם כדי להתנהג אחרת, אנשי הימין ינהלו את הצבא וככה הוא יתנהג". לפי הטיעון הזה, השמאלן בן ה-18 צריך להתגייס כדי שהוא יהיה זה שיעמוד במחסום ויוכל לגלות קצת חמלה, והוא יהיה זה שיספר ל'בצלם' עדויות על מה שחבריו לפלוגה עושים בשטחים. מנקודת המבט הזו, לאנשי השמאל המתגייסים נועד תפקיד של חושפי שחיתויות, מה שנקרא בלעז whistleblowers, כדי לאפשר בדיוק אותו פיקוח אזרחי על הצבא שאליו שואפים הגרמנים.
הבעיה היא שבישראל *כולם* מתגייסים, וכתוצאה משתלטת החשיבה הצבאית על חלק ניכר מהמרחב הציבורי. וכך, ערכיה של ה'קליקה' הצבאית בעצם הופכים לערכיה של החברה, והרוב הגדול של המתגייסים לא יכולים להביע ביקורת אזרחית על הצבא - כי הם כבר הפנימו את ערכי היסוד שלו. למעשה, אפילו בג"ץ - שומר הצדק הגדול - נוטה להפנים עקרונות כמו 'טובת הצבא' ו'שיקולים בטחוניים' ולשלב אותם כנימוקים בפסקי דין. אז מה נלין על עיתונאים, שמקבלים את עיקרון 'האויב מאזין' ומסכימים להשתיק את השריקות, ואת ההשתקה של השריקות, ואת ההשתקה של ההשתקה?

(נכתב בלי שום קשר למה שכתוב כאן. ובכל זאת שווה ללחוץ על הלינק)
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/3/2010 00:34, ושייך לקטגוריות אקטואליה
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מעין ב-19/3/2010 12:21

---

מחסלים את העברית
הבטחתי מצעד עשור אלטרנטיבי, והוא אכן הולך ומתבשל (תוך
התגברות על תקלות מביכות, כמו למשל לגלות שאחד השירים שתכננתי להביא הוא
בכלל מ-1998), אבל בינתיים מצאתי שנייה להציץ במדור הספורט של ynet,
שהעביר דיווח ישיר ממשחקה של שחר פאר בטורניר בדובאי.
הצצתי - ועיני חשכו.
אין ספק שדיווח אינטרנטי ישיר, שכל ערכו במיידיות שלו, אינו יכול להיות
טקסט ספרותי או עיתונאי מנוסח לעילא. כתבנו המסכן צריך להקליד תוך כדי
צפייה בשידור הטלוויזיוני, ואפשר לסלוח לטעויות הקלדה פשוטות או לניסוחים
לא-מושלמים. מצד שני, בכל זאת לא מדובר בכדורסל או בהיי-ליי, אלא בטניס,
שבו אחרי כל משחקון הולכות השחקניות לשתות משהו, מחליפות מגרשים וכו' -
מספיק זמן כדי להקליד משפט אחד בעברית נכונה.

כדי שתבינו שאני לא סתם מתלונן, להלן ה'יצירה' במלואה, כפי שהועתקה מאתר
ynet. בתוך הטקסט סימנתי שגיאות ובעיות הוספתי מספרים, המתייחסים להערותיי
בסופו.

מהלך המשחק

לאחר שוונוס לא התקשתה לנצח את [1] המשחקון הראשון, מצאה עצמה פאר מנסה להגן [4] של שתי נקודות שבירה כבר בגיים  [2] השני. את הראשונה היא הצילה [4], אך בשנייה היא נכשלה, ו-וויליאמס עלתה ל-0:2 מהיר. המגמה נמשכה גם במשחקון ההגשה הבא של שחר, בו היא שוב הצילה [4] נקודת שבירה, אך נכנעה בשנייה, כשהיא חבטה שגיאה כפולה [5] - 4:0.

דווקא כאן [6], כשהיא [8] עם הגב לקיר, התעוררה הישראלית ושברה בהזדמנות הראשונה שהיתה לה [9], כשהיא [3] מצמקת ל-4:1. זה לא הספיק, כשפאר [3] נשברה מיד לאחר מכן ושוב נכנסה לפיגור של ארבעה משחקונים - 5:1. כבר בנקודת המערכה הראשונה שהיתה [9] לה, סגרה ונוס סיפור [7] וקבעה 1:6 מהיר.
 
גם [10] הסט השני [2] החל באותה הצורה כמו הראשון, כשפאר [3] נשברה כבר בהגשות הראשונות שלה ומצאה עצמה בפיגור 2:0. פאר לא נתנה לפיגור המהיר [11] לשבור אותה, וחזרה מיד ל-2:2 מרשים. פאר [12] עלתה ליתרון לראשונה במשחק, כשניצחה את [1] המשחקון הארוך ביותר במשחק עד כה [12] וקבעה 2:3. כאן פחות או יותר נגמר להכ הכוח, כשוויליאמס [3] עלתה מהר מאוד ל-3:5 והתקרבה לניצחון. ונוס עלתה להגיש כדי לנצח את [1] המשחק, ולא נכשלה במשימה, כשקבעה [3] 4:6 ועלתה לגמר.

===
בתכול מסומנות שגיאות הקלדה פשוטות ('של' במקום 'על', 'להכ' במקום 'לה')
שהן אולי הנסלחות ביותר בטקסט שנכתב במהירות יחסית, וקורות לכל אחד. אבל
דווקא הן לא נפוצות (רק שתיים) בקטע.

בירוק סימנתי בעיות בעברית, שכמה מהן חוזרות על עצמן מספר פעמים בטקסט הקצרצר:
1. 'לנצח את'. כאן מדובר בהשפעה אנגלית  (win the game). בעברית מנצחים
*את היריב*, אבל מנצחים *במשחק* או *במשחקון*. איך אפשר להעיר לילדים על
הטעות הנפוצה הזו, כשב-ynet חוזרים עליה שוב ושוב?
2. טניס הוא דווקא אחד התחומים שבהם התקבלו בעברית מונחים עבריים מאוד
מוצלחים - משחקון, מערכה, משחק. והכותב בפירוש מודע להם ומשתמש בהם לפעמים
- אז למה לבלבל את הקוראים ולכתוב 'גיים' ו'סט'? הגדיל ועשה הכותב בפסקה
השניה, שם לא רק כתב 'סט' במקום 'מערכה' אלא החליט שה'סט' הוא זכר והתייחס
בלשון זכר ('הסט השני'). עילג כבר אמרנו?
3. הטקסט משתמש באורח מאוד מוזר בצירוף 'כש', שנועד בעברית לפתוח פסוקית
תיאור זמן, כלומר פסוקית המתארת באיזו עת אירע הדבר. אבל במאמר משמש
הצירוף במקום מלים כמו 'מכיוון ש', או 'היות ו' (בשימוש הראשון המסומן),
או במקום שאירוע אחד משמש הסבר או הבהרה לשני, ומה שמתבקש הוא נקודותיים
או מקף ('ונוס לא נכשלה במשימה: היא קבעה 6:3 ועלתה לגמר') . אגב, יש
בטקסט גם שימוש יותר-נכון ב'כש', אבל גם בו יש בעיה מסוימת - ועל כך להלן.
4. המושא הישיר של 'הצילה את' מתייחס בעברית למי/מה שהוצל (ממשהו). לא
ברור לי איך שחר יכול להציל את נקודת השבירה (מה כבר יכול היה לקרות לה?)
הכוונה, כנראה, ששחר הצילה *את עצמה* מהאיום בשבירה - אבל זה לא מה שכתוב.
כנ"ל 'להגן על נקודות שבירה' - ממה אנחנו מגנים על הנקודות האלה?
5. טוב, 'חבטה שגיאה כפולה' היא כנראה טעות נפוצה במדור
הספורט, שגם היא תרגום מאנגלית (שם אפשר לומר hit ואחר-כך את התוצאה, כמו
hit a home run). אבל מה רע ב'עשתה שגיאה כפולה'?
6. אי התאמה בין מילה המתארת מקום ('כאן') לבין פסוקית זמן ('כש'). נכון יותר לומר 'אז', או 'באותה נקודה'.
7. אאל"ט, הביטוי הנכון הוא 'סגרה *את* הסיפור'. 'סגרה סיפור' מתייחס
לסיפור כללי, וכאן לפנינו אירוע ספציפי שאנחנו כבר שעה מדברים עליו.

בצהוב סימנתי ניסוחים אומללים, שגם אם אינם ממש שגויים נותנים תחושה של עלגות:
8. הכתב משתמש פעם אחת נכון במילה 'כש', כדי לתאר שני מצבים המתרחשים
באותו זמן, ואחד משמש כתיאור זמן לשני. אבל לא ברור למה תיאור הזמן כתוב
בזמן הווה, ולא 'כשהיתה עם הגב לקיר', או  'בהיותה עם הגב לקיר' או אפילו
- אם לחוצים - 'דווקא אז, עם הגב לקיר...' אני לא בטוח שהשימוש בהווה כאן
שגוי, אבל הוא בכל זאת צורם לי.
9. בשני המקרים, הפועל 'היתה' מאוד 'עני' ולא מספק הרבה מידע. בראשון אפשר
לגמרי לוותר על 'שהיתה לה' (מה שרצוי, בטקסט קצר שאמור להיות תמציתי), כי
המילה 'הזדמנות' מספיקה; בשני, ניתן למצוא המון פעלים מעניינים
ואינפורמטיביים יותר ('שזכתה לה', 'שעמדה בפניה', 'שהזדמנה לה', 'שנקרתה
בפניה' וכו')
10. לוגיקה פשוטה: איזו עוד מערכה (חוץ מהשניה) התחילה בדיוק כמו הראשונה?
11. הפיגור הזה עובר מאה ק"מ בשלוש שניות! מהיר להפליא! (המילה הנכונה היא 'מוקדם')
12. שתי בעיות שנובעות מהצורך לתאר בזמן אמיתי ולכן נסלחות: חזרה על השם
'פאר' בתחילת שני משפטים רצופים, ושימוש בתיאור המתיישן-מיידית 'עד כה'
(במקום 'עד אז' או 'עד לאותה נקודה')

14 הערות ב-11 משפטים (וזה ברחמנות, איחדתי הערות ולא נכנסתי לקטנות).
העיקר שבכותרת מצאתם את ההתחכמות שבחיבור בין הטניס לבין פרשת המחסלים
בדובאי. יופי ynet.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/2/2010 11:42, ושייך לקטגוריות דגש קל שבקלים, אינטרנט, אקטואליה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של No-Angel ב-7/3/2010 12:53

---

העשור היפה
כחובב גדול של מצעדים ודירוגים, אפשר היה לחשוב שסוף העשור ירגש אותי: אין כמו תאריך עגול לסיכומים וסטטיסטיקות. בשתי הפעמים הקודמות היה 'מצעד העשור' (בשנות ה-80 של גל"צ, בשנות ה-90 של גל"צ וגלגל"צ) חוויה מיוחדת, שאני וחברי עסקנו בה הרבה מראש, השווינו רשימות, ופינינן זמן ביום הגדול להקשבה מרוכזת, כדי לשים לב למגמות (ולהתאכזב מהתוצאות, עוד מסורת קבועה). הפעם, אולי בגלל שהתבגרתי ואולי בגלל שמשהו במוזיקה השתנה, כבר מצאתי את עצמי הרבה פחות מתעניין; סייעה בכך העובדה המעצבנת, שמבין מאות השירים שהוצעו לבחירה בשני מצעדי העשור (של גלגל"ת ושל 88FM) התקשיתי להרכיב עשירייה של שירים 'טובים באמת'. וזה לא שלא היו שירים שאהבתי בעשור הזה, אלא שהם פשוט לא הוצעו לבחירה (ועל כך בפוסט נפרד). מפאת חוסר ההתלהבות הזה (ולאור העובדה שימי המצעדים נפלו על הביקור הצפוף שלנו בישראל) אפילו לא הקשבתי להם בזמן אמיתי. אבל לא העובדה הזו - או חוסר הזמן הכללי - תעצור בידי מלנתח את התוצאות.

ב-1989, לקראת המצעד של שנות ה-80, אמרה לי ידידתי ד' שהיא מצביעה ל-Russians של סטינג כשיר העשור, כי היא מאמינה ששיר עשור לא צריך להיות רק שיר טוב, אלא גם לייצג משהו, להגיד משהו. קו המחשבה הזה הוא כנראה הסיבה לכך שההצבעה למצעדי העשור נראית מאוד שונה מהצבעות למצעדים השנתיים בשנים המרכיבות את העשור. נראה שרבים מצביעים כמו ד', מחפשים 'שיר עם משמעות' - וכך נוצרת העדפה לשירים שלאו דווקא זכו במקומות הראשונים במצעדים השנתיים; מנגנון דומה גורם לכך שכמעט תמיד מככבים בצמרת מצעד העשור שירים מתחילת העשור, כאלה שכבר צברו קילומטרז' והפכו לקלאסיקה (כך למשל, היו שהרימו גבה על כך ששיר העשור של גלגל"צ היה californication, שיצא ב-1999 בארה"ב ובשנת 2000 בארץ; אבל זה קרה גם בשנות השמונים, עם Another Brick in the Wall של פינק פלויד, שיצא ב-1979) ואילו שירים חדשים, שהיו פופולריים רק לפני שנה, נדחקים לשוליים (צריך לעמול הרבה כדי למצוא את שיר השנה של 2008, I kissed a girl של קייטי פרי, במצעדים העשוריים). עוד עובדה מעניינת (שאני מתקשה למצוא לה הסבר) הוא שלהקות והרכבים מצליחים הרבה יותר במצעדי העשור מאשר אמנים בודדים (במצעד של שנות ה-80 היה רק אמן בודד אחד - ג'ון לנון - בשישייה הראשונה; במצעד של ה-90 היתה שינייד או'קונור היחידה בעשירייה הראשונה שאינה להקה).
אבל כל התופעות הללו בעצם משותפות לכל מצעדי העשור, ולנו בא לנתח את המצעד של שנות האלפיים (או ה'אוֹוִיז'). ההיגיון אומר בעצם כך: אם במצעדי העשור אנשים מצביעים לשירים עם 'מסר', הרי שניתוח ה'מסרים' של השירים המובילים ייתן איזושהי תמונה על 'רוח העשור'. כך למשל, במצעד של שנות ה-80 מככבים לא מעט שירי מחאה פוליטיים במידה זו או אחרת - מ-another brick in the wall במקום הראשון, דרך brothers in arms ברביעי ועד The river במקום השמיני; ואילו בשנות ה-90, המילה nothing מופיעה בשני שירים רצופים, במקומות הרביעי והחמישי, והשיר הזוכה הוא one - כך שאפשר להוציא מהצמרת איזו תמה של 'אחד ואפס', של האין והיש, של מה שהיה ואבד - שמשתקפת גם בשירים במקום השני (Losing my relligion) והשלישי (Creep).

אז מה אומר לנו העשור האחרון?
ראשית, יש לציין שהפעם יש לנו שני מצעדים - של גלגלצ ושל 88FM - כך שהמחקר מתבסס על שניהם כאחד. המסקנה הראשונה והמיידית היא ששילוב אתרי האינטרנט בהצבעה פתח את מצעדי העשור לקהל רחב יותר מזה שהצביע בעשורים הקודמים, מה שהחדיר לעשירייה המובילה גם שירי פופ במלוא מובן המילה (ביונסה ב-88, כריסטינה אגילרה בגלגל"צ) וחיסל במידה רבה את שליטתן של הלהקות (גם אם בשני המצעדים, שיר העשור עצמו עדיין מבוצע בידי להקה ותיקה). אגב, לא צריך לייחס חשיבות רבה מדי להבדלים הבולטים בין שני המצעדים, שמבוססים במידה רבה על היצע השירים שעמד לבחירה - לדוגמה, My immortal של אבאנסנס, שתפס את המקום השלישי (!) בגלגל"צ, לא הוצע כלל למדרגים ב-88. מצד שני, יש סימטריה נאה בכך ששיר העשור בכל אחד מהמצעדים תופס בדיוק את המקום הרביעי במצעד האחר (כך שבעצם יש שני שירים שיכולים לטעון באותה מידה של אמינות לכתר 'שיר העשור').
והמסר? הפעם הוא חד וברור. בשלושה מתוך ארבעת השירים התופסים את שני המקומות הראשונים בשני המצעדים מופיעה אותה מילה בפזמון, ובשניים מהם גם בשם השיר - beautiful. ואם היה חסר חיזוק לתזה הזו, נציין שבמצעד הגלגל"צי, למשל, יש בעשירייה לא פחות משלושה שירים שמכילים את המלה הזו בכותרת; ושגם השיר 'יוצא-הדופן' עוסק בקליפורניה, הבירה העולמית של הסגידה ליופי. וכך מתברר שאם בשנות ה-80 רצינו למחות נגד העולם, ובשנות ה-90 עסקנו באמונה ובאובדנה ובעמדתו של האחד מול העולם - הרי שהעשור האחרון השליך את כל אלה לפח האשפה ומתעסק באובססביות בשאיפה ליופי כשלעצמו: 'עורך הופך למשהו יפה', שרים החבר'ה מקולדפליי; 'שלם למנתח הרבה כסף/ כדי למנוע את ההזדקנות' מוחים חברי הרד הוט צ'ילי פפרס (הלוא הם 'הסחוג') בחלומות קליפורניה שלהם. באווירה כזו, לא פלא שהמנון הקיטש You're beautiful של ג'יימס בלאנט השתחל לעשירייה הראשונה (של גלגל"צ).

ומה עם מוזיקה טובה? כאן אני יושב על הגדר. ידידיי האנינים טוענים ששתי העשיריות האלה הן אסון לאנושות; אני, לעומת זאת, מצאתי בהן כמה שירים שנכנסו לאותה רשימה קצרה שלי (דבר די נדיר למי שטעמו שונה בדרך כלל באורח קיצוני מטעם ההמון). מצד שני, אם אני הייתי מסכם את העשור, השירים המובילים היו כאלה שבכלל לא הוצעו להצבעה ברשימות האינסופיות של שתי התחנות. אבל על כך - בפוסט הבא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/2/2010 22:39, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, סטיות אישיות, אקטואליה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-17/2/2010 13:39

---

ביטול בית הספר
צמד הפוסטים של תמר עילם-גינדין על מצב העברית במבחנים הניתנים בבתי הספר בישראל צריך לזעזע לא רק את טהרני השפה, אלא כל אחד שחושב שמערכת החינוך מלמדת משהו. כי אם לומדים משהו בבית הספר, רצוי שזה יהיה נכון, לא? בייחוד בכיתות הנמוכות, שבהן עוד יש לבית הספר איזושהי סמכות ואיזושהי השפעה על מה שהילדים מחשיבים 'נכון' או 'שגוי'. אחרי המבדקים שהתפרסמו בפוסט של גב' עילם-גינדין, איך אפשר להאשים ילדים שמדברים על קניית מכנס חדש?
מיד חשבתי על העונה הרביעית של 'הסמויה', שם אנו מכירים מקרוב את מערכת החינוך בשכונות העוני של בלטימור, ורואים כיצד היא עסוקה בדבר אחד בלבד - שימור עצמי. המבדקים האלה, לצד מכתבה של ילדה שהחליטה לעזוב את בית הספר רומזים שמערכת החינוך הישראלית הגיעה כנראה למצב דומה. כבר זמן רב אני מאמין שמערכת החינוך ה'רגילה' מתפקדת למעשה אך ורק כבייביסיטר בממדי ענק; כעת מסתבר שמדובר גם בבייביסיטר לא חכמה במיוחד.

האם יש אופציה אחרת? הוא חושב שכן. אני חושב שמוכרחה להיות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/2/2010 23:11, ושייך לקטגוריות אקטואליה, רשימת קריאה, מעברים 10-20-30
34 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-10/2/2010 09:32

---