גלוקליזציה

Die Welt zu Gast bei Freunden

("זמן להכיר חברים חדשים")

הסיסמה הרשמית של גביע העולם בגרמניה, 2006

"משהו בה מעצבן אותי", אמרה הישראלית לנוכח תמונותיה של הגרמנייה, מחלקת כדורי רגל לילדים בקיבוץ שדה בוקר. הישראלית היא נכדה ובת של ניצולי שואה, בחורה די בוטחת בעצמה וקצת פחות בגרמנים. הגרמנייה היא קאנצלרית, מקפידה להפגין מבוכה כראוי (ואולי זו מבוכה אותנטית) כשהיא נדרשת להשתובב עם ילדי קיבוץ. הישראלית היא דור שני ושלישי, לא סולחת ולא שוכחת. הגרמנייה נולדה אחרי המלחמה, היא אמורה להיות הסמל של "גרמניה האחרת".

אני, שאחים ואחיות ואחיינים ואחייניות של סבי וסבתי לא שבו מהמחנות במזרח, דווקא שמח לראות את הקאנצלרית מבקרת בדרום. היא מעוררת בי חיבה, מרקל, בדרכה הנבוכה והביישנית. לכן תגובתי לטרוניה הנ"ל היא: "מה יש, כולה מחלקת כדורי רגל תוצרת אדידס לילדים. אז נכון, אדידס זו חברה גרמנית. אז מה".

הישראלית לא מוותרת: "ילדים יהודים עומדים כמו פושטי יד, מתחננים לאנגלה מרקל. וכל זה בקיבוץ של בן גוריון, שלקח מהגרמנים את הכסף של הפיצויים".

ואני מנסה להתעקש: "זה שילומים, זה לא פיצויים. הרי על שואה אי אפשר לפצות באמת. אפילו הגרמנים מודים בזה".

והיא בשלה: "או-הו, כמה שהם בטוחים שיש פיצוי. ועכשיו כל התקשורת הגרמנית תראה ילדים יהודים חמודים מבקשים מהגרמני הטוב מתנה. כאילו לא עזבנו את הגיטו. והכל על מה? על כדורגל שעולה שני שקל".

ואני: "אפשר לחשוב שישראלים לא מחלקים צעצועים או ממתקים בהודו. כולה מבוגר נותן מתנה לילד, הכי נורמלי, הכי נחמד שיש".

היא: "אם זה היה סרקוזי או קלינטון, אין בעיה. אבל מרקל מנסה להשתיק ילדים במתנות? זה מגעיל אותי. לא רוצה שהגרמנים ירגישו טוב כשהם יראו בטלוויזיה ילדים יהודים מושיטים ידיים".

אני: "ישראלים, ילדים ישראלים".

היא: "הם יהודים, תמיד יהיו יהודים. גרתי בגרמניה, והגרמנים יודעים אך ורק מה זה יהודים. כל מי שפותח עיתון באיזה כפר בבוואריה שוב בטוח שיהודים נעים בקבוצות צפופות".

אני: "את באמת חושבת שיש קו ישיר בין תעמולה נאצית נוסח "היהודי הנצחי" לילדים ישראלים עם כדורגל?"

היא: "כן. כי זה מתכתב ישירות עם תמונות מאז. בא לי להקיא. פעם הם קנו סליחה במיליארדים, עכשיו בגרושים. לא אכפת לי שבן גוריון אמר שאין מחיר לשואה, כי הגרמנים דווקא קנו סליחה. אבל נניח שבכל זאת, אז לא הייתה ברירה, ולא הייתה פה מדינה בלי השילומים. אבל אם משלמים, שיהיה בכבוד, בשקט. אם היא הייתה נותנת כדורגל בלי צלמים, אין בעיה".

אני: "לשיטתך, מותר לתת ולקחת רק בסתר. ככה דווקא מתחזק הסטריאוטיפ על היהודי שמוכן לעשות קומבינה עם גרמני בשקט, במחשכים, בלי שיידעו. מה שמרקל מנסה לעשות זה לחשוף לעולם כולו את מה שכואב וגם את מה שנורמלי. לתת מתנות בפומבי זה סימן לבריאות, לא לחולי".

היא: "לצופף 300 ילדים בפריים עם קאנצלרית וכדורגל זה מזעזע. זו הנצחה של זוועה מוכרת מדי, כזו שראיתי כבר אלף פעם בתמונות. זה חולני".

אני: "זה בריא. כי הילדים האלה לא זקוקים לשום חסדים, הם חיים בקיבוץ, בישראל, ולא צריכים הצלה מאף אחד. הם בסך הכל שמחים לקבל מתנה ממבוגר, כמו כל ילד, אפילו אם המבוגר הוא גרמני".

היא: "זה לא נורמלי, לא מול המצלמות".

אני: "80 אחוז מהישראלים חושבים שזה כן נורמלי. שהדרך היחידה היא לקדם יחסים פומביים, בלי בושה ובלי פחד".

היא: "מישהו אמר שכל היהודים חכמים?".

אתם, כולכם: תחליטו בעצמכם.